שלום לכולכם!
אני חדש באתר, מקריאת הרבה פוסטים כאן אני רואה שיחסית המצב שלי טוב, אבל משהו מעניין קורה לי מאז שאני גילית את האתר, אני פשוט התמכרתי אליו, רץ כל רגע פנוי לבדוק אם הגיע איזה הודעה חדשה, לעקוב אחרי ההתכתובויות כאן, האם זו התמכרות, או סקרנות טבעית ובריאה בתקופה הראשונה של גילוי האתר?
אשמח לקבל תגובות ויעוץ בענין.

כן, זה קרה גם לי.
אני משייך את זה לאובססיה. מהבנתי הדלה על עצמי, (ואחרי שהגעתי לכאן הבנתי כמה באמת היא דלה), ההתמכרות יצרה אצלי הרבה דברים אובססיביים. כמו למשל שכל פעם שאני פותח את האיננטרנט אני ישר פותח דף חדשות. או שאני עובר ליד הלוח מודעות בבית מדרש בערך 20 פעמים ביממה, לבדוק מה חדש...

בעיקרון - אפשר לומר שפה האובססיה פועלת לפחות באופן חיובי. בכל מקרה, אני עדיין מנסה להבין איפה נעוצים השורשים של כל התנהגות אובססיבית אצלי. אבל ככל שאני מעמיק בתהליך ההחלמה אני שם לב שהרבה יותר קל לי להרפות. לומר לעצמי: די, עכשיו אתה לא חייב לעשות שוב את הפעולה הזאת. לא תמות אם לא תראה היום חדשות. אז נכון שגם אני מבולבל לפעמים מזה שאני קצת משוטט משעמום בפורום, וגם אני לא יודע למה זה, אבל אני מרגיש שלווה, זה כבר הרבה פחות מפריע לי מאז שלמדתי להכנע ולשחרר.

מוזמן לעמוד איתי בקשר...

זה בסדר בהתחלה לחפש פה, השפה החדשה המושגים החדשה מאוד מבלבלים,
ואם אתה כבר פה, תעבור על הפוסטים הישנים, יש פה הרבה חומר שנכתב מדם של חברים שצעדו בדרך הזאת קודם, וזה יביא לך רק תועלת להמשך הדרך ולהחלמה בעז"ה.

גם אני, אחרי שנה, מכור לפורום.
יש בכך בחינות חולות (רבות?),
אבל זה מאוד מחבר אותי.
אני מרגיש שבסך הכל,
זה מאוד תורם להחלמה שלי.

האובססיה לפורום
היא פרוטות
לעומת המליונים
שאני משלם על התאווה. :-\

אולי יעזור לך לקרוא משהו שכתבתי בראשית דרכי כאן:
להחליף אובססיה באובססיה
forum.gye.org.il/index.php?topic=5462.msg56883#msg56883

לא יודע אם היום אני עומד מאחורי כל מילה,
אבל עדיין הרעיון הכללי תורם לי מאוד.

הניסיון שלי מעט שונה - הבעיה שלי היא אובססיה. כל אובססיה. איני יכול להחלים בזמן שאני פועל באופן כפייתי. כל כפייתיות. וכמאמר הספר הלבן (צעד אפס - בפיסקה 'אנחנו מפסיקים') "לא תתכן החלמה אמיתית מהתמכרות אם נאפשר לה להמשיך ולהתקיים בתחום כלשהו, אם בחשיבה ואם בהתנהגות הכפייתיות שלנו".

כך גם ביחס לפורום, על אף שההגיון כביכול אומר שעדיף להיות כאן משם, שהרי בכל זאת. לא עושים פה את מה שעושים שם (בכלל לא בטוח. ע"ע'סחיבת הערך' ועוד) אך עדיין, מי שהיה אובססיבי פה, הלך גם לשם. כי הוא לא היה פה, הוא היה בתוך אובססיה. אכתוב זאת בצורה הברורה ביותר: להיות באובססיה זה להיות בתוך ענן. זה לא להיות בשום מקום...

מה שעומד אצלי ואצל רבים מחברי מאחורי 'ריענון' הדף כל כמה דקות הוא הצורך להתחדש\להתרגש\להתמלא. וכשהתנועה הזו מתבצעת מבחוץ פנימה, היא חולה. הניסיון מורה שלא ניתן כמעט להתחבר לדברי ההחלמה הנקראים בזמן שחושבים ללא הרף על התגובה העתידה להיכתב בעוד רגע..

שיהא לכולנו בהחלמה בהחלמה...

ערב טוב (או שמא לילה טוב) אסירותודה.
מכיר היטב את הציטוט מהספר הלבן.
לאחרונה חשבתי שהכוונה היא דווקא לביטויים כפייתיים של ההתמכרות למין,
שלא כפי שהסבירו לי בתושב"ע...

"לא תתכן החלמה אמיתית מהתמכרות אם נאפשר לה (לאותה התמכרות)
להמשיך ולהתקיים בתחום כלשהו, אם בחשיבה ואם בהתנהגות הכפייתיות שלנו"
כמדומני שההקשר שם עוסק בהזנת התאווה באופנים שונים.

האם אכן צעד אפס הוא הפסקת כל אובססיה במובן הרחב של המילה?
אני לפחות אובססיבי לאוכל, לעבודה, למוסיקה, קצת לחדשות,
הרבה לפורום ולהליכה לקבוצות, וכנראה לעוד הרבה דברים,
שאיני זוכרם ואיני יכול לפורטם כעת.

אני אכן מבין את הצורך בכך לטווח ארוך, כשאהיה "עמוק בתוך ההחלמה",
אבל האם אכן נדרש ממני להפסיק את כל זה "על ההתחלה"?
ממחר בבוקר להפסיק לשמוע מוסיקה? לא לקרוא חדשות בכלל?
והאוכל... :-\ פת במלח ומים במשורה? כבר ממחר?
(או בעצם, כבר מהיום?...)

תודה רבה לכל המגיבים הנכבדים,
מחמם את הלב האיכפתיות שלכם,
לעצם הענין, האם באמת מי שלוקה באובססיה, 'חייב' להישאר באובססיה לכל החיים, האם אכן הפתרון הוא רק להחליף אובססיה באובססיה אחרת?
אם כן, אז מה אתם אומרים על אובססיה לא להיות אובססי?
ושוב תודה רבה לכולכם.
נ. ב. שלומק'ה הנכבד כתבתי לי שתשמח להיות בקשר אך ניסיתי כמה פעמים ומשום מה אליך ההודעות לא עוברות,

אני מסכים עם אסירותודה שיש להיחלץ ממעגל ההתמכרות ולאמץ אורח חיים שהוא ההיפך מהסגנון ההתמכרותי, כלומר להתנהל באופן רצוני ורציני, מה אני רוצה או מעדיף לבצע. ולכן כל התמכרות, גם אם היא לפורום או לפייסבוק, מהווה בעיה.

טהרני היקר. איני יודע מי לתשב"ע אותך, התושב"ע שלי מעט אחרת. בתחילה אכן RK כותב על התאווה ומנגנוני ההפעלה. בהשך הוא שם את הדגש על "שפת התאווה" - הטינה והזעם. ואז הוא עובר לנושא הבא: "מהשלב שבו אנו מודעים להתמכרויות אחרות שהן חלק מחיינו (האובססיה) אנחנו מתפללים לנכונות לוותר על כל אחת מהן. לא תיתכן"... ודו"ק.

להבנתי ההבדל נעוץ בפער שבין אובססיה לפגם. אדם שיש לו פגם אופי של גרגרנות יכול לשמור את השינוי לצעד השביעי (בקשה בענווה שבורא עולם יקח ממנו אותו) מי שמנוהל מבליסתו ללא הרף כדאי לו מאוד לבקר ב OA (אכלנים כפייתיים) ויפה שעה קודם. הסיכוי שלו להחלים מתאווה נמוך. מאוד.

כנ"ל לגבי כל אובססיה. היא הבעיה. התנועה הרוחנית-נפשית שלוקחת, ששואבת, שמסניפה. ולא משנה מה. ערך. חום. מעמד. מין, סמים, אוכל או אלכוהול.. היא זו המפתחת את האלרגיה - הכמיהה לעוד.

בל נשכח שישנו אחד ולו מלוא הכוח...

דווקא התושב"ע שלי זהה לשלך.
מקורה בדברים של כמה חברים מחלימים.
חלקם כאן. מן הסתם, רצוי שאשמור על אנונימיות.

האופן בו אני מבין את הטקסט שונה.
לכן אני שואל.
יש לכך הרבה נפקא מינה למעיישה.

לגבי הציטוט שהבאת:
"מהשלב שבו אנו מודעים להתמכרויות אחרות שהן חלק מחיינו אנחנו מתפללים לנכונות לוותר על כל אחת מהן".

תמיד הבנתי שאני אמנם מתפלל לנכונות,
אך לא פועל באותה עוצמה (או שמא חולשה ) של עבודה, כפי שאני עושה ביחס לתאווה.
אני אמור להשאיר את זה להמשך הדרך. ודברים יבואו. דברים באים.

לצורך הדוגמא, כאשר הייתי נקי 84 יום, חשבתי לעצמי:
"רגע, כמו שאני חסר אונים מול תאווה אך אלוקים יכול לשחרר אותי,
כך כשאני חסר אונים מול סוכר לבן וקמח לבן אלוקים יכול לשחרר אותי".

מאז, בחסד אלוקים הגדול והאוהב,
אני די נקי מהדברים הללו.

אבל האובססיה לאוכל לא ירדה כמו האובססיה לתאווה,
ואני גם לא מרגיש שאני משקיע בכך את אותה ההשקעה.
אני רואה שיפור, ואני מאמין שבהמשך הדרך אראה שיפור נוסף.
יש עוד המון המון. אני ממש רק בתחילת הדרך.
(בדיוק היום בכתיבה היומית ביקשתי מאלוקים לכוון אותי לצורת "הימנעות" מתאימה עבורי).

גם לגבי ניהול זמן. אני מרגיש שאני לא עושה את זה כראוי.
אני מבקש מאלוקים כמעט כל יום, להשתפר בנושא הזה.
אתמול, ובכמה הזדמנויות נוספות, פתחתי מעגל עם חבר לגבי ניהול הזמן.

אבל אני לא הולך ל-OA (אם כי קניתי וקראתי כמה דברים שלהם)
וגם לא ל-UA (אם כי מתעניין מאוד בתוכנית שלהם. אין להם כרגע כל כך ספרות. ובמיוחד לא בעברית).
הייתי שמח ללכת (אולי גם בגלל הכתוב בסוגריים הבאות  :-\ :-[),
אבל אני מתקשה כרגע להגיע לקבוצות (וגם ברוב הקבוצות יש הרבה נשים... :-\).

[b]האם לאור הניסיון שלך אני טועה בדרכי?[/b]

נ.ב. מה שבכל אופן קיבלתי מהדיון, גם לשיטתי,
הוא שאני צריך לבקש מאלוקים נכונות לוותר על כל צורות הכפייתיות,
ולנסות לעשות אולי גם יותר פעולות לשם כך.
להתנהג כחסר אונים גם בעניינים הללו,
ולבקש מאלוקים שחרור באמצעות חיבור לחברים וכדו'.

כשעושים את התכנית 12 צעדים, בהמשך הדרך מקבלים כוח לקחת כל דבר בפורפציה הנכונה. ובמינון הנכון,
תמשיך לבוא בכל מקרה

טהרני, איני יודע לגביך. כן ברור לי שכשאני בתוך המחלה, איני בהחלמה. והאובססיה היא המחלה. שלי. התאווה היא רק פן אחד של ביטוי\סימפטום שלה. מהות מחלת הרוח שלי היא האובססיה העצמית, ולכן אין מבחינתי הבדל בין שז"ל בלתי נשלט, ליחסים מוטרפים בבית, או לריענון כפוי של פורום, או בדיקת יחס תגובות-צפיות לא רציונלי. השאיפה לתנועה מבחוץ פנימה, הופכת לדבר הכי החשוב ביותר שיש בנמצא. על פני כל דבר אחר. בטח אם זה בוס מעפן ילד מעצבן, או אישה טורדנית. וכי יעלה על הדעת שאחדול? הלוא אני עסוק כעת 'בהחלמה'!

להתרחשות שכזו איני יכול לקרוא החלמה. אסכם זאת במשפט ועשה איתו כהבנתך: לאובססיה הצדקה עצמית מזיקה המנטרלת ומצמיתה כל הקשר למציאות. זאת העובדה הפשוטה בחיי.

ולאיכפת: הפוך. להבנתי וניסיוני, מי שלקה אובססיה, חולה הסובל מאלרגיה שמתניעה את הכמיהה הדורשת 'עוד', לעולם לא יוכל לפעול באובססיביות בשום תחום. אפילו לא 'בהחלמה'. ראיתי אנשים שרצו מקבוצה לקבוצה, קראו וכתבו ושיתפו והתקשרו. לא מתוך כניעה. לא בגלל שהרפו מאובססיה. הם זינקו לתוך אחרת. ו... התאיידו. כי מכור אובססיבי הפועל מתוך האבססיה שלו, מתניע תהליך שמתרוקן אותו וגורם לו לרצות עוד. ולא משנה מה. רק, עוד. אז מה כן? התנהלות אחראית. מאוזנת. עקבית. שקולה. המבוססת על התייעצות מתמדת עם גורם חיצוני ומפיקה לקחים ומסקנות מטעויות.

ובמילה אחת - שפיות.

ככל שנקיים יותר מבחינים בזה יותר מוקדם ומורגלים בעשיית פעולות של ויתור. כשהדברים מתבצעים, השיחרור המיוחל מגיע.

זו החוויה שלי.

תודה רבה לכולכם על התגובות, זה מרגש ומחמם את הלב, לעצם הענין, אני קראתי את מה שכתבתם וחשבתי על כך המון, איני יכול להכנס למצב שלכם, כי כל אחד עם הקשיים והתכונות שלו, עכ"פ בנוגע אלי הגעתי למסקנה, שהיות ואני כבר מתבשל בתוך תוכי המון שנים, גם אשתי אף פעם לא דיברתי על כך, וגם לא עם חברים,  מבלי להזדהות אבל יש לי מעמד מסויים בקהילה בה אני חי, ולכן כשפתאום התגלה לי האוצר הגדול של האתר הזה, ואני התחלתי פתאום לראות כ"כ הרבה אנשים מתמודדים - כל אחד ברמה שלו - , ובפרט שקראתי פה פוסטים שהייתי יכול לחתום על כל מילה, על הרגשות, המלחמות הפנימיות, הנפילות, והתסכול, שכ"כ הזדהיתי אתם, והם כ"כ עוזרים לי 'להכיל' את עצמי, אז זה טבעי בהחלט להסתער על האתר עכ"פ בתקופה הקרובה, אם אני אראה לאחר שבועיים שלוש שאני רץ בכל רגע פנוי לראות מה קורה באתר, אז אני אדע שהבעיה היא כן התמכרות.
ושוב תודה רבה לכם. 

נגעת בנקודה רגישה. נמנעתי עד כה מלכתוב לגביה, אתייחס ואתנסח בזהירות: כל מילה שכתבתי ועודני כותב כאן בפורום במהלך השנתיים וחצי האחרונות סייעה לי. מאוד. כנראה שגם לאחרים (לפחות ככה הם אומרים), כבר זמן שיש לי תחושה שישנם כאלו שגם הזקתי להם. לא, זו לא הלקאה עצמית חולה, זו תהיה פומבית: האם סיוע חלקי הינו סיוע הגם שהוא מוגבל, או שמא סיוע חלקי שגוי במהותו, הואיל והוא מונע סיוע משמעותי יותר בשלב בשל יותר.

לא אינני מדבר כלל ועיקר על התוצאה, ברי לי לגמרי שהמכורים באשר הם עברו את גבול העזרה האנושית, אין עוד מלבדו להושיעם. אולם, לא פעם בעת כתיבת מאמר, תהיתי ביני לביני ואף שוחחתי על כך עם מי ממנהלי הפורום הקדוש הזה: נכון, המאמר טוב, הוא נוגע, מרגש, מדריך, אפילו עשוי לתת תועלת לאי מי מקוראיו, אך ישנם גם את אלו שהוא ייטע בהם את האשליה שהנה, ההרגשה השתפרה. אולי אפילו תתפתח אצלם אמביציה 'לקרוא יותר', ובאותה העת תתקבע התובנה השגויה שניתן להחלים מבלי לבצע שינוי מהקצה בהתנהלות.

אני לא יודע מה נכון. יש צדדים לכאן ולכאן. לעצמי החלטתי שכל זמן שלי יש תועלת איני מתעסק בתועליות של אחרים. נזקים? התייעצתי, נאמר לי שסביר שהם פחותים מהתועלת. אך ייאמר ברורות: ניתן ללמוד כאן על החלמה, אולי אפילו לתרגל אותה במידת מה, אך ברובה היא לא תתרחש פה, אלא בתוך החיים. לא הכפולים ולא הווירטואליים. המציאותיים. היכן שלא ניתן להתעלם או להיעלם. 




יש מי שיסכימו עם 'הבדיקה' הזו שלך. לטעמי היא מיותרת. ניתן ללמוד מהניסיון של אחרים. לתת בהם אמון ולפתח אמונה. בוא נדלג על השבועיים שלושה הבאים... ואז מה? מי מבטיח לך שהמתנה הזו (כן להגיע לכאן זו מתנה) תישאר איתך? יש לך מושג כמה התאיידו כאן בשנים האחרונות? שנכנסו עם המון רצון נכונות והתרגשות. קראו בשקיקה והגיבו בלי סוף ו... אתה חושב שהאובססיה תרפה ממך פתאום רק כי זה מה שאתה רוצה? וגם אם בסופו של דבר בשיניים, אכן תישאר, אולי בכלל כל הטעם הטוב של ההתחלה יתפוגג... אני לא 'מתנכל' לך סתם, אלו הם עובדות. שרבים מחברי הפורום ראו וחוו בעיניהם. זה עסק רציני שכדאי לתת עליו את הדעת.

קרא. התחבר. למד על הדרכים השונות ליציאה לחיים. רק בלי אובססיה. נסה לצאת מהפורום אחרי זמן שנקבע מראש. והכי חשוב, צור קשר עם אנשים. זו הדרך הכי טובה לסגל התנהלות אחרת מול התאווה ובכלל.

בהצלחה בהחלמה.