לא כשהתחלתי לעקוף את החסימה, לא כשכבר היו פתוחים אצלי כל החלונות האפשריים בדפדפן, לא כשהפסקתי להתייחס לתמונות כאל משהו מלהיב או מעורר, אלא כעל סיוט שעכשיו אני צריך פשוט למיין את כל החומר הזה במוח, לא כשהתחלתי לחשוב על איך לשמור את כל הלינקים לפעם הבאה.
גם לא כשקמתי עם עינים טרוטות ותחושת בחילה ושנאה עצמית, גם לא כשמחקתי את ההיסטוריה בהינף עכבר.
רק כשפלטתי את השקר ההוא, הבנתי כמה אני שפוט של ההתמכרות, וכמה שחשבתי שאני יכול להיות חזק וגיבור, אני בעצם תלוש וחלוש.
זהו.

כן, זה נקרא חוסר אונים,
מתפלל שתיקח להמשך הדרך,
נשמח לראות אותך יותר איתנו, ותמשיך לבוא,
והרבה הצלחה

שאלוקים יתן לך כוח להתקשר.
בשבילי, היציאה מעצמי, הטלפון הראשון שעשיתי, הקבוצה הראשונה שהלכתי - זה היה פתח התהליך שאני עובר פה
תודה שהזכרת לי את השקרים.
דבר איתי

ברוך הבא לצעד הראשון. זה הזמן לשני... להאמין שאפשר אחרת. בהחלמה.