שלום לכולם
זקוק מאוד להחלמה למפוכחות לרוגע . הגעתי לשלב בחיים שמאוד קשה לי להכיל אותו ולקבל אותו אני לא מוצא את האור . אני מרגיש שהערכה העצמית שלי בשפל אני כבר לא מכיר את עצמי בכלל חוסר היציבות מאפיין אותי אני לא יודע מאיפה למצוא כוחות . ניסיתי להישאר נקי שבוע .כשמגיעה השבת נהיה קשה הבדידות מקשה עלי .אני מבקש לקחת מאחרים לא נהנה ממה שיש לי אנשים בחוץ הם חסרי רגישות תובעניים לא באמת משנה להם מה קורה אתך הם רוצים תפוקה ואני לא יכול לספק קשה לי לעמוד במטלות ביעדים רק אתם יכולים להבין אותי מה התאווה עושה לי כמה אני מרגיש מרוחק מכולם בודד יותר חסר כוח .אני מוציא כאן את הרגשות הקשיים שלי לא יודע אם זה בסדר אבל נראה לי שזה המקום היחיד שאני יכול לפרוק אז מ ה עושים בעבר העיסוק בתאווה הייתה עבורי עיסוק דתי כיום זה פחות מטריד אותי אני יותר מבקש החלמה לעצמי לא בגלל הדת האמת שמאוד התרחקתי אני לא מצליח לחיות בשלום עם אלוקים יותר נוח לי להיות לא דתי הדת גרמה לי לאבד את עצמי היא מטשטשת בין הרצון שלי בין הבחירה שלי לזו שאלוקים מבקש ממני אתה כבר לא יודע מה אתה רוצה באמת אם זה רצון שלך או של הדת ויכול להיות טוב גם כשאני לא דתי נמאס לרצות את אלוקים או את הדת בגלל הפחד מהחשש מה הוא יעשה לי איזה עונש אקבל או לרצות אותו בגלל שאני צריך את העזרה שלו לשם אינטרס אני לא באמת מצאתי נחמה בו או בכלל בדת אני רגיש שהיא גורמת לי לטשטוש בין לבין עצמי וכשמשתמשים במושג אלוקים כאן בתכנית אני נהיה יותר מבולל קשה לי אייתו לא מצליח לחיות בשלום עם אלוקים ועצמי הפסקתי לשמור שבת זה לא טוב לי . זקוק לעזרה איך מתחלים אני יודע שאתם באים ממקום דתי הייתי מבקש עזרה מאדם לא דתי לשמוע ממנו לא רוצה להכניס את הדת לחיים שלי עכשיו . מאוד מבולל עם אלוקים .
מחכה לשמוע תשובה מבקש למצוא את עצמי ולאלו שמצאו את עצמם לא מתוך הדת אשמח לשמוע מכם ..

שלום סאי
הכאב זועק מבין מילותיך. וגם הבלבול, התהייה והחיפוש.
בשבילי, הרצון שלי לא להברוח לתוואה יותר, להפסיק עם השעות על גבי שעות באינטרנט במשך שנים, עם העיניים שטורפות כל מראה ברחוב, עם הפנטזיות המנותקות כ"כ - לא מתחיל ונגמר בדת. נכון, אני אדם דתי, וזה שזה איסור תורני הוא משמעותי עבורי. אבל היום, אני רואה את זה באופן רחב הרבה יותר.
אני למדתי להבין שאדי האלכוהול של ההתמכרות בלבלו אותי בכל התחומים - דת, משפחה, שאיפות, חיבור למציאות.
אף על פי שאמונתי הדתית מאוד ברורה לי, היתה ועודנה, גיליתי שאיבדתי שליטה על חיי גם בפן הדתי. מבחינתי, כיום, זה לא העניין.
מאז שאני בתוכנית אני מגלה שאני לומד מחדש לעשות הרבה דברים מחדש. מבין יותר מה בא מבריחות ופנטזיות, מה כן נכון ומתאים עבורי. אחת המתנות הגדולות שקבלתי פה היא היכולת להתייעץ עם חברים, לשמוע עצה ותבונה. ולעיתים, רק להשמיע, לשתף. אחרי שנים של הסתגרות חברתית.
אינני יכול לענות ישירות למה שאתה מבקש. אני יכול רק לומר שאני רואה בדבריך את אותו מקום מבולבל ותוהה, שמבקש דרך. אני מצאתי דרך פה. אני מציע לך להצטרף אלינו. לשתף ברגשות ומחשבות, לפנות לאנשים, לשמוע קבוצה טלפונית. ישנן גם קבוצות חיות.
בשבילי, ה12 צעדים פתחו פתח בחיים לאחר שנים של היתקעות והידרדרות איטית בשל החוסר אונים מול החיים.
תישאר איתנו. שולח לך את מספרי בפרטי, אשמח לדבר אם תרצה.

שלום איש יקר.

מבין ומזדהה עם חוסר האונים והבלבול שאתה מתאר. כשהגעתי הנה לפני 3 שנים הייתי גם אני בסערה פנימית שגרמה לי להמון תחושות קשות לא תמיד ברורות. התאווה, העבודה, החברים, האישה, הילדים ועוד.
גם היחס לאלוקים למרות שחשבתי שאני די סגור עליו היה מעיק. אבל הנורא מכל הייתה האנדרלמוסיה והבלאגן הכללי בראש ובנפש שלא אפשרו לי אפילו להצליח להתבונן במה שאני מרגיש. זה הנורא מכל כיוון שאי אפשר היה להתחיל ולסדר את הדברים ולטפל בהם.

היום אני יודע שהשימוש גורם למסך ערפל המפריע לראות את הדברים בצורה נכונה. לא משנה אם זה מה שנדמה לי שאחרים חושבים עלי או מה היחס שלי לאלוהים או אפילו אם השכן שלי כל כך נורא...

אני זוכר שבתחילת הדרך וגם הרבה אחרי לא ממש הבנתי את הקשר שבין השימוש בתאווה ושאר החיים שלי, היום אני יודע בוודאות שזה קשור. אני ממליץ לך פשוט להתחיל עם הדרך המוצעת לך כאן, השאר יגיע בהמשך.

בהצלחה.

שלום לך, אתה שואל שאלות טובות. גם אני שאלתי אותן. הזדהיתי עם מה שהחברים שמעלי ענו לך. אוסיף מעט מנקודת מבטי: העבר שלי, 'החינוך' (אם אפשר לקרוא לזה כך) בבית הורי ובבית הספר בו למדתי, צרב לי 'בדיסק' אנקדוטות שונות ביחסי עם בורא עולם, יהדות, ושמירת מצוות. לא מעט מהאכסיומות הללו קיבלו בהליך ההחלמה שלי גוון שונה. תוצר ישיר של החיפוש הפנימי עליו אתה כותב, כדאי לך להמשיך ולשאול את השאלות הללו. ולא, אל תיבהל, לא מהשאלות וגם לא מהתשובות, בין אם הן תבואנה בתצורה ההפוכה משהתרגלת ובין אם הן תתמהמנה. בפרק הזמן הראשון של ההחלמה לא שיניתי מהותית את התנהולותי בענייני דת. הסבירו לי שזה לא הזמן להכריע בסוגיות הרות גורל. כדאי להמתין לקרקע יציבה יותר. לראש צלול מאינטרסים מרדניים כאלה ואחרים.

השם יהיה איתך.

בהחלמה.

הדת אכן מהווה זרז לבעיה, כמו כל גורם חיצוני שמאלץ אותי לפעול נגד רצוני. האילוצים הללו דוחקים אותי לפינה החמה והמפתה הזו.
אם אתה דתי ולא בצורה כפייתית זה מצויין, הרעיון הוא שצריך לעשות דברים שאתה שלם ושמח איתם.