שלום לכולכם,

בשבועיים האחרונים אני משוטט באתר, ואני שם לב שחלק גדול מהכותבים הדומיננטיים חוזרים ושוב ושוב על הטקסט שהם יודעים שהם מכורים וזו מחלה או נכות וכו' וכו' וכו', אין בכוונתי ח"ו לזלזל או לפגוע ברגשות של אי מי, אבל אני חשוב שמן הראוי לתת את הדעת, שלא כל אחד שנפל הוא גם מכור, אסור לשכוח שחוץ ממחלת ההתמכרות {דרך אגב, האם המחלה מוכרת לקבלת קצבת נכות מביטוח לאומי?} יש גם יצר הרע גדול שבכל יום ויום מתחדש ומתגבר עלינו בדרכים מתוחכמות וחדשות ומנסה להפיל אותנו.

הרמ"ע מפאנו כותב בספרו שעבירה גוררת עבירה ולכן מי שעושה עבירה אחת הוא כמעט אנוס לעבור שוב עבירה, האם זו נקראת 'התמכרות'?

אולי כתבתי קצת בציניות אך ח"ו לא לכך התכוונתי, אלא לחדד את המסר, כי תורה היא ולימוד אנו צריכים, מה דעתכם?

אני מסכים בהחלט. מול כל אחד שמגיע תוכנית ניצבת השאלה שהואצריך לבחון בעצמו - האם אתה מכור?
לא אצל כולם התשובה היא כן. יש כאלו שפשוט צריכים חיזוק כדי להתגבר על "היצר הרע" שלהם.
הגדרות לאדם מכור ניתן למצוא בפרקים הראשונים של הספר הלבן (והגדול כמובן), או בשיחות עם אנשים שנמצאים בתכנית במשך תקופה.

אבל אצל אלו שכן מכורים - זה כבר מזמן לא שאלה של יצר הרע. יצר הרע בחיים לא היה דוחף אותי לעשות חלק המדברים ההזויים שעשיתי. לא הייתי נותן לו. אלא שהייתי במצב שכבר לא שלטתי על עצמי ועל חיי. זוהי ההתמכרות. הייתי מכור לתאווה והיא עצמה בי כרצונה. היצר הרע שלי נשאר מאחור במרוץ הזה, כי אני עשיתי דבים שהוא אפילו לא חלם עליהם...

שלום שלומק'ה!

איני רוצה ח"ו לפגוע ברגשות של אף אחד, אני מאמין שחלק מהאנשים שהגיעו לאתר לאחר שנשברו לרסיסים, עברו משברים קשים, עם נסיונות קשים ומרים, והם הגיעו לכאן מרוסקים לגמרי עם רצון עז וחזק לעשות שינוי, ולכן אני מאד נזהר שלא לפגוע ח"ו בכבודם וברגשותיהם, עם זאת אתנסח בשיא הזהירות והרגישות: הלוא אנו שונים מבעלי חיים ומאומות העולם בזה שהקב"ה נתן לנו בחירה בין טוב ורע, וקיבלנו ציווי 'ובחרת בחיים', האם יתכן שישנם אנשים שהקב"ה נטל מהם את כח הבחירה במצוות או איסורים מסוימים?

אף אחד לא אומר שכולם מכורים. נדמה לי שגם אין מי שיכול לקבוע אם מישהו מכור או לא. על פי רוב מי שמגיע לחיפוש עזרה זה מפני שהוא כבר ניסה את כל מה שיכל ולא הצליח. אם הוא היה יכול ורוצה להפסיק הוא היה פשוט מפסיק ודי.
בדרך כלל גם הדבר מוצג כאן באופן כזה שאם אתה יכול להפסיק בעצמך אין לך בעיה ואינך צריך עזרה מאחרים. הבעיה מתחילה כשלא מצליחים להפסיק. לי באופן אישי לא עזרו כל הנסיונות, העצות, האיומים, הספרימ, הרבנים, העונשים, מהתורה עצמה ועד אחרוני האחרונים כולל כתבי הרמ"ע מפאנו, כתבי הזוהר, ספרי מוסר וחסידות, דברים חוצבי להבות אש של כל הצדיקים וכו' פשוט המשכתי להפסיק וליפול פעם אחר פעם. רק כאשר נחשפתי למה שקורה כאן הצלחתי ואני מצליח להישאר נקי ומפוכח תקופות ארוכות כפי שלא הצלחתי מעודי. זו הסיבה שהדברים מוצגים כאן באור שכזה מתוך הבנה די ברורה שמי שאינו שייך לכאן לא יגיע הנה ואם יגיע יתנדף די מהר ומי שכן שייך לכאן יבין שהגיע למקום הנכון בשבילו.

לא יודע. אבל גם לשיטתך, אינך מוכרח לראות זאת באור כזה.
הקב"ה פשוט סלל עבורם דרך שונה (ומיוחדת, אם תרצה),
שבה הם נדרשים לבחור באופן שונה. לבחור בכניעה במקום במלחמה.

כן. ישנם רבים. אדם שנולד עם אלרגיה חמורה לגלוטן ורופאיו אסרו עליו להכניס לפיו כל מאכל הבא מהדגן לא יקיים מצוות אכילת מצה. וזו מצוותו. אגב, איך היית מכנה את הלוקים בתסמונת דאון? או האוטיסטים למשל... היש להם בחירה האם לקיים מצוות או לעבור עברות? המדהים הוא שדווקא אחרי שקיבלתי את העובדה שאני נכה (אל תצפה מהביטוח הלאומי לכלום. כל עוד יש לך משהו בין הכתפיים הם לא ימהרו לפתוח את היד) הבחירה חזרה אלי. לא מול התאווה. שם זה אבוד. מול מה שהתאווה מציעה לי, כן יש לי בחירה. אתה מוזמן לקרוא עוד - כאן. 

שלום חברים יקרים

אשמח לשתף מנסיוני,
יש מכורים. יש גם כאלו שלא. קשה לקבוע מי כן ומי לא. לכאורה גם פסיכולוג מומחה לא יוכל לבדוק לאשורו, כי לא אצל כולם ההתמכרות מךבטאת באותן תופעות לוואי קליניות.

אני על עצמי במשך המון המון זמן מתחבט בשאלה זו. האם אני מכור? ואולי לא?

יש משפט שתפס אותי והוא כיוון מעניין וגישה חדשה לנושא.
חבר שיתף,
הייתי מאונן מרוב שאני עצוב.
הייתי מאונן מרוב שאני שמח.
הייתי מאונן מרוב שאני רעב.
הייתי מאונן מרוב שאני שבע.
הייתי מאונן מרוב שהיה לי לחץ אטומי.
הייתי מאונן מרוב שהיה לי זמן מיותר...

אז הבנתי, שכשכל הסיבות הם תירוצים ייתכן ויש משהו יותר פנימי ועמוק שגורם לי שוב ושוב ושוב ושוב לעשות את ה"חטא" שאני כל כך לא רוצה לעשות. ומוזר שבחטאים האחרים אני כן שולט..

ולבסוף,
המחיר!
נניח שזה היצר הרע ( אין כזה אדם. זה משל לצד הבהמי שבנו) שמסית ומדיח להנות מהחיים ולא לשמוע למצוות התורה.
האם אני בכלל נהנה?
האם איבדתי את התמחור כמה שווה לשלם על הנאה?
האם הגיוני לשלם על הנאה עצומה במחיר של הקרבת המשפחה האשה והילדים האלוקים הערכים השעות הבריאות העבודה הסדר יום והכסף הייסורי מצפון..... וכל שאר המחיר שאני משלם כשאני משתמש? האם זה משתלם?
האם ייתכן והשתגעתי??
איבדתי את הצפון?
אני מוכן לשלם כל מחיר על צפיה ב...?
אולי כזה יצר רע כבר מקבל שם אחר.. דין אחר.. גדר אחר.. אולי "דין התמכרות".

ליל מנוחה

ועוד תוספת

היה שמן דובון.. שניסה להפסיק לאכול ולא הצליח.
ניסה הרבה דיאטות והכל לשווא. הוא כבר 180 קילו!

ואז הוא הגיע לקבוצת או איי.. מכורים לאוכל אנונימיים. והוריד חמישים קילו.

כעת נשאל,
מי אמר שהוא באמת מכור? ואולי לא? ייתכן וזה נושא של כוח רצון בלבד?

והשמן לשעבר יענה, מה לי פילוסופיה? ??
אשריי שאני כיום יותר רזה בריא ובכושר.

נקודה למחשבה

תודה רבה לכל המגיבים, החכמתי רבות מדבריכם,

אני רוצה לסכם מה שיצא לי מדבריכם המחכימים בשילוב ההסתייגויות שלי:

א. ברור לי כשמש בצהריים שהקב"ה נותן לאדם את הבחירה בין טוב ובין רע בכל מצב, גם כשהאדם מרגיש שהוא בלתי נשלט לחלוטין זה חלק מה'טריקים' של יצר הרע, לטעת בו את התחושה המוטעית כאילו הוא בלתי נשלט.

ב.  הדבר לא דומה לאלרגיה שבאותה תורה שכתוב בה לקיים מצוות כתוב גם 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם', והאלרגי שנמנע מלקיים מצוה מסוימת בגלל חשש פיקוח נפש הוא מקיים מצוות 'ונשמרתם', מאידך, המכור למין אינו מקיים מצוות 'ונשמרתם' כשהוא נופל.

ג.  ולכך ברור לי שהקב"ה נותן לכל אדם כוחות להתגבר על כל איסור גם כשהוא מרגיש שהוא בלתי נשלט ואין לו כוחות.

ד. מצד שני, אני מסכים בהחלט שבשעת נסיון היצר הרע מערפל ומטמטם את החושים שלנו לגמרי, עד שאנחנו לא חושבים לא על אשה ולא על ילדים ולא על שכר ועונש ולא על שום דבר, רק מההנאה הרגעית, {אבל תזכרו זה הכל פעולות היצה"ר, לתשומת לבך הושיעה נא}.

ה. ואם כן נשאלת השאלה אז מה אנחנו אשמים, התשובה היא כמו שכתב אדם ביסודו כי הקב"ה נתן לנו כלים איך להתכונן במלחמה נגד היצה"ר, להתחזק בתמידות בתורה ובתפילה, להתייעץ עם מומחים ולראות מה הדרך המתאימה לי להתמודד וכו וכו'.

ו. ולענין התוספת של 'הושיעה נא', אני חושב שהכרת שורש הבעיה והגדרתה היא חלק נכבד מהפתרון.

ז. אשמח לקבל את הערותיכם והארותיכם.

ה. אם כך נשאלת השאלה, אז מה אנו אשמים

למה כל כך ברור לך שאתה אשם?

מאד קל לי להאשים את המחלה ולא את עצמי, אל תחשוב שאני מאלו שאכולים בשנאה עצמית, לא בהחלט לא, אבל מה לעשות שממה שלמדתי בתורה ובחז"ל וכך גם חונכתי שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, והקב"ה לא מנסה אדם בנסיון שאינו יכול לעמוד בו, חד וחלק.

אדרבה אם תצליח להוכיח לי אחרת, אשמח מאד, כי זה מאד יקל עלי.

אתה בטוח בכך?

שנים עסקתי בכל מיני ויכוחים, ובליבון כל מיני נושאים חשובים, ויחד עם זאת המשכתי לאונן ולהשתמש בתאווה כמעט בכל דרך נגישה.
מאז שהגעתי לכאן הפסקתי לאונן ולהשתמש בתאווה, וקצת פחות חשוב לי להיות צודק בויכוח (זה הולך ומשתפר! ).

השאלה היא, לשם מה הגעת לכאן. האם בגלל שאתה טובע במצולות התאווה ואתה מוכן להיאחז בכל קרש שאולי יציל אותך?
אם כן, אז לא משנה כל כך למה הקרש הזה מציל ואיך זה עובד. הלא באדם טובע עסקינן.
אסביר קצת יותר, לאור החוויה האישית שלי:

שנתיים לפני שהגעתי לכאן, שמעתי קצת על "שמור עיניך" ותוכנית הצעדים.
זה היה נשמע לי מטופש לגמרי - "אם עכשיו אני ככה נופל, אז אם אגיד שאין לי שליטה על זה, ברור שאפול הרבה יותר!"
(וגם קצת כיף - "וואו! הלוואי ואשתי הייתה מתחברת לזה, ככה הייתי יכול לעשות כל מה שאני רוצה. ליפול חופשי. הרי אין לי שום שליטה על זה!" ).

שנתיים אחר כך, הגעתי לכאן בתחושה שאני טובע, שאני רוצה למות. שאני לא יכול להמשיך לחיות בצורה הזאת.
אז פשוט אימצתי את הכלים שכאן, והחלטתי לתת לזה הזדמנות אמיתית. זה משהו שעוד לא ניסיתי, ואולי אולי אולי כולי האי ואולי זה יעזור.
(לפני כן ניסיתי את כל הספרים האפשריים ביהדות, קשר עם רבנים רבים וטיפול מקצועי ששילמתי עליו כסף רב במשך כשנתיים ועוד ועוד ועוד).

אז מה החוויה שלך? האם אתה טובע? או שאתה מנהל דיון בבית המדרש (ואולי קצת מאונן בין הסדרים... סליחה על הבוטות).

[הזכרת לי לכתוב משהו חשוב שעלה בשיחה עם חבר חדש ביום חמישי. מקווה שאזכה לכך בקרוב].

לכבוד טהרני הנכבד

האמת שתכננתי לכתוב מחר את השורות דלהלן בתור נושא חדש בלוח המרכזי, אבל כיון ששאלת התיישבתי לכתוב עכשיו באשכול זה.

ובכן, עד לפני ארבע שנים הייתי מאונן ובגדול, וגם נמשכתי לגברים על כל המשתמע מכך, כמו"כ הייתי מתקשר הרבה לכל הקוים הפסולים וכו', כשרכשתי מחשב הוא היה תקופה קצרה פתוח לאינטרנט ע"י הרשת האלחוטית ואז גם נחשפתי לפורנו, מיד לאחר כמה ימים עשיתי חסימה של אתרוג על המחשב, ולאחר כמה שבועות הצטרפתי  למסלול 'קו ונקי' של בזק שבו אין אפשרות התקשרות לקוים פסולים, אך עדיין המשכתי לאונן ועדיין נפלתי עם גברים, בעקבות מקרה משבר חמור בחיי שקרה בגלל המשיכה הארורה הזאת, החלטתי בהחלטה נחושה לעשות סוויץ',  ולחדול ממעשיי הנילוזים, היה מאד מאד מאד מאד מאד קשה, אך בחסדי ה' ובליווי אנשים טובים יראי ה', ובליווי איש מקצוע בתחום שהאיר את עיני בכמה דברים מאד משמעותיים בנושא שלא ידעתי לפני זה וחייתי בטעות, הצלחתי ב"ה לצאת מזה, דהיינו שאני יכול לספור על כף ידי האחת את מספר הפעמים שאוננתי במשך הארבע שנים האחרונות, וכמובן שלא היה לי שום קשר עם אף גבר, ולא ראיתי שום סרט.

עם זאת המחשבות לא הרפו והמשיכה לא הפסיקה, אך למדתי ב"ה לזהות את הקושי והנסיון בעודו באיבו ולברוח ממנו מיד, אולי מחר אכתוב גם מה הטכניקות שלימדו אותי, אבל עכשיו כבר השעה מאוחרת.

אני נמצא פה באתר רק כי הפורומים עוזרים לי 'להכיל' את מחשבותיי שאין לי למי להוציאם כהיום.

ודוקא מנקודת מוצא זו כתבתי את מה שכתבתי.

יכול בהחלט להיות שאתה לא מכור (אני לא הייתי מחזיק ארבע שנים בלי תוכנית. וגם איתה זה נס מדהים!).
רק אומר לך דבר חזק ששמעתי: אם אני מכור או לא פחות תלוי בשאלה מה אני עושה, אלא יותר בשאלה איך אני עושה את מה שאני עושה.
עד כמה החיים שלי סובבים סביב מין (אני הייתי ועודני בהכחשה עצומה לגבי העניין הזה)? עד כמה שאר תחומי החיים שלי תקועים ומוזנחים בגלל העניין?




בתוכניות הצעדים ישנו מושג של "שתוי יבש", כלומר, אדם שטכנית הוא נקי (לצורך העניין "לא מאונן"), אך כל אישיותו עדיין קשורה ברמ"ח איבריה ושס"ה גידיה לדבר שאליו הוא מכור. הוא לא החלים מההתמכרות שלו, הוא רק לא מממש אותה בפועל. האם אתה מרגיש שהמושג הזה שייך אליך (אני שואל על סמך התיאור הנ"ל)?

שלום לך טהרני,

ראיתי כהר את תגובתך אתמול, כמובן, שהדחף הראשוני היה לענות מיד שלא, אבל היות שאחד מהדברים שהרגלתי את עצמי בשנים האחרונות הוא, בשום פנים ואופן לא לעשות דברים מבלי לשקול זאת שוב, החלטתי לחכות עד עכשיו, ובאמת לנסות לבחון את עצמי לעומק אם אני שייך להגדרה זו,

ולאחר עיון ובדיקה, אז ככה ברור שהחיים שלי לא תקועים ולא מוזנחים בגגל זה, מצד שני, בהחלט שלעיתים די תכופות עולות לי בראש מחשבות לא כשרות.

אני אשתדל בס"ד לכתוב מה הדברים שמאד הועילו לי להתנקות, אבל כעת אין עתותיי בידי, אז אולי בהמשך היום או מחר.

בכל מקרה, אין חולק האתר הזה הוא דבר נפלא וגדול, אני אישית מרגיש מזה תועלת העצומה, על עצם היכולת לשחרר מצבורים ענקיים שהצטברו בתוכי שנים, מבלי יכולת לדבר.