אהלן חברים.
בתקופת הבגרות,כשההורמונים שלי התחילו לנסוק,[כמו כל מתבגר] לא היה לי עם מי לדבר בנושא.אף אחד לא סיפר לי, לא שוחח איתי מה זה מין, מה פשר התהליכים שגופי עובר,הייתי פשוט לבד.אבא לא דיבר איתי,בטח לא בישיבה,הרב דיבר המון על תורה ויראת שמים,אך לא על זה.הוא לא הבין [ואולי כן...?] שאת הנער המתבגר בנות הרבה יותר מענינות מאשר ביצה שנולדה ביו"ט,מותרת או אסורה.אלו דברים שהשתיקה יפה להם,בעולם הדתי.חייתי בפחד,בושה,ומלא חרטה ונקיפות מצפון.תוהו ובוהו.
אין וואקום בחיים.אם ההורים או הרב לא מדברים, אם לא רואים בהם אנשים שניתן להתייעץ,לחלוק קשיים,לדבר ולהבין,מגיעים לנושא הזה לבד,דרך מקומות מזוהמים.חלק מכך שאני היום מכור,זה בגלל טעויות שנעשו אז.
שמא תשאלו,בצדק,מה שהיה היה,תתקדם? נכון, אין שום ענין להתבוסס בעבר.אך חברים יקרים,יש לי ילדים שבדרך לגיל ההתבגרות ואני מאד רוצה שהם יהיו אנשים ששמחים ושלמים בחייים בכלל ובחייהם המיניים בפרט,עם כמה שפחות הסתבכויות.הרי המיניות זה דבר כל כך יסודי בנפש האדם!
דברו עם הילדים שלכם על מיניות,אין מה להתבייש.אם אתם לא תהיו שם,נחשים ועקרבים יהיו שם.מה דעתכם?