כמו (כמעט) תמיד אני מתחבר ומזדהה עם דבריו מלאי הטעם של 'אדם יסודו', וכפי שכבר שאלתי אותך, אולי הפתרון הוא להרדים את האדם לכל ימי חייו, וכך ינצל מכל החטאים, הרי אנו נמצאים פה בעולם כדי לחיות ולהתמודד, כמובן שבמקרים קיצוניים כשאין ברירה אז גם הכדורים או הזריקות הם פתרון, אבל ודאי ודאי שהפתרון האמיתי טמון בעבודה ויגיעה עצמית, (כל א' כפי דרכו המועילה לו), אם נקח כדורים או זריקות אז במה אנו שונים מחיות ובהמות, במה אנו אנשים 'מובחר הבריאה' יותר מבעלי חיים אחרים?

הדבר מזכיר לי מה שפעם שמעתי ממרצה בכיר בארגון ערכים, ששאל לא' מגדולי ישראל, שבכל סמינר וקורס שהם מוסרים יש חלק שחוזרים בתשובה ברמה מסוימת, אך ישנו גם חלק גדול שלדאבוננו נשארים חילוניים, אך אם לפני הסמינר הם היו שוגגין תינוקות שנשבו, הרי שלאחר הסמינר הם מזידים, וא"כ הוא גורם להם לחטוא במזיד, אולי ראוי לא לקיים אתהסמינרים.

ענה לו אותו אדם גדול, קודם הסמינר הם היו בגדר של 'חתולים' עכשיו הם בגדר 'בני אדם' וזה מאד שווה, אם נקח כדורים (כשיש אופציה אחרת) נקח בני אדם ונהפוך אותם לחתולים.

לדעתי הגענו לעומק השאלה.
האם להשקיע עבודה עצמית מייגעת כדי להינצל מהבעיות שהביאו אותנו לתאווה, וכך נוכל לבנות לעצמינו עולם רוחני שהוא מלא סיפוק או מאידך כיון שכל נפילה ומעידה הורסת לנו את החיים ושוברת אותנו לרסיסים, (שלא כמו עבודת המידות או עבודה עצמית אחרת) א"כ אולי כדאי להרדים את התאווה ואולי לוותר על היגיעה ועבודה העצמית???

ואולי נעצים את השאלה עוד יותר. שמא כדאי להמשיך בנפילות ובתאווה ויחד עם זאת ניקח כדורים כדי לטפל בדיכאון שבא בעיקבות התאווה?...

ויש אפשרות שלישית, לעשות סוויץ' בראש, ולא לישבר לרסיסים ולא להרוס את החיים בגלל הנפילות, כי הנפילות אינן הורסות את חיינו, אלא ההסתכלות המעוותת שלנו על הענין, כאילו בגלל שנפלנו איננו שוים וכו וכו וכו', אך האמת היא שהקב"ה בשמים מחשיב ומייקר כל השתדלות והתאמצות שלנו להתגבר לא ליפול, וגם אם בסוף נופלים זה לא מוחק את כל ההתאמצות וההתגברות שלנו, אז ממילא אין סיבה לישבר לרסיסים מספיק לישבר לחלקים יותר גדולים, מה שנותן לנו את האפשרות לאחות את השברים בקלות יותר, ואין סיבה להרוס לנו את החיים, החיים מדי יקרים וחשובים לנו שנהרוס אותם סתם בשביל איזה חשיבה מעוותת ולא נכונה.

מתוך נסיון מחברים שבחדרים,
יש כאלו שלקחו תרופות אחרי אין סוף של נפילות לא להורדת החשק המיני כי זה הראש ולא המקום,
ואפי' כשלקחו ניסו להשתמש וזה לא עבד (סליחה על הביטוי)
אלא תרופה להורדת אובססיה, כדי לצבור כוח להתחלה של הדרך, ולהתחיל ליישם 12 צעדים,
אבל אתה צריך להיות במקום כנה שהתרופה בקושי עוזר לך בהתחלה הדרך, כי לטווח רחוק זה לא עוזר, מנסיון.
תמשיך לבוא

אצלי יכול להיות כמה חודשים של נקיות ולאחר מכן נפילה. אחרי נפילה בדרך כלל אני לא מצליח לכוון בתפילה ואין לי ריכוז בלימוד. ואין לי צורך להסביר מה ההבדל בין לימוד רצוף לבין לימוד עם מידי פעם סרטים פורנוגרפים ועוד כל מיני סוגי נפילות יותר קשות...

אז עכשיו אני שואל, מדוע לא להרדים את התאווה והלימוד תורה שלי יהיה יותר איכותי? הרי בלימוד תורה איכותי אני חושב שגם אפשר להכניס את אלוקים לתוכי ולקבל סיפוק???

כבר היו דברים מעולם.
רב יוסף סימא את עצמו ביודעין, כדי להתעלות בדרגות הקדושה. ברור שזה לא לכל אחד גם אם מדברים על תקופת האמוראים.
בעיני יש לכל אחד מאיתנו מסלול תיקון עם הנתונים האלו שאמורים להכוין אותנו לכיוון מסויים ולא להילחם בו. כלומר, להבין מתוך המציאות שלנו מה עלינו לתקן, ולא לשנות את המציאות.

נדמה לי שאין חולק שהדבר הטוב ביותר הוא להגיע למצב של איזון רגשי ונפשי בצורה הטבעית ביותר ללא צורך בעזרה כימית מלאכותית בדמות טיפול תרופתי. כמובן שההכרח בל יגונה וכשצריך את זה לפעמים מדובר בהצלת חיים שאין דרך אחרת ממנה. אבל אם אפשר לעשות זאת ע"י מודעות עצמית ושינוי קוגנטיבי חשיבתי ברור שזה עדיף לאין ערוך מכל טיפול תרופתי שהוא כמו פלסטר ואינו מטפל בשרשי הבעיה.
דרך אגב ידוע לי על חסידות מפורסמת ששם מקובל לטפל בבעיות מסוג זה ע"י כדורים. גם לזה יש השלכות לא פשוטות.

אני מסכים עם כל הדברים שנאמרו בדיון הנ"ל...

אשמח אם מישהו יוכל לתת לי הוכחה מחכמינו זיכרונם לברכה או להבדיל מרבותינו שבדור הזה, שבאמת יש עדיפות לעבוד על דרך של מודעות עצמית ושינוי קוגנטיבי למרות שבדרך יש נפילות קשות והרסניות. מאשר לקחת טיפול תרופתי ואז אולי יהיה צורך להתמודד עם בעיות אחרות אבל נפילות הרסניות לא יהיו.

התיאור שלי על "נפילות הרסניות" זה, מכיון שליהודי שומר תורה מצוות לדעתי לא משנה מה הוא יחשוב ואיך יהיה ההסתכלות שלו. תמיד! לימוד תורה ביום וזימה וזנות בלילה זה יפוצץ אותו לרסיסים...

השאלה צריכה להיות הפוכה. היכן מוזכר במקורות צורת טיפול שמדכאת את יכולת הבחירה של האדם. הרי כל המקורות מראים על יכולת בחירה חפשית שבידי האדם ומה יותר נחשב לבחירה חפשית אם לא שינוי תודעתי רוחני? בין אם קוראים לזה לימוד מוסר או שינוי קוגנטיבי. אם המטרה היא לצורך עבודת ה' וקיום מצוותיו.

כמדומני שזהו עקב האכילס של דורינו, שמנהיגיו לא נותנים לו הדרכה כיצד להתנהג ומעדיפים גישות קיצוניות יותר ויותר.
בדורות הקודמים לא היתה את האנונימיות שמנגישה את הזנות לכולם, ואת הזמינות שמאפשרת לצלול למחשבי מחשכים בין רגע.
כך שאנחנו נפוצים על פני השדה כצאן ללא רועה, כאשר רועי ישראל לא את הצאן הם רועים אלא את עצמם הם רועים.
אני כותב את הנ״ל בלב נשבר ונדכה, לא בשביל לקטרג, תפקיד המנהיגים לתקן תקנות לפי מצב הדור ולא לטמון את ראשם בחול ולהקצין עמדות עד שכל המחמיר מחבירו משובח מחבירו.

כמדומני שהגעתי להבנה כלשהי בעזרתכם...

אני אגדיר את הדברים כך...

לדוגמא: חילוני שרוצה לחזור בתשובה יש בפניו 2 דרכים, דרך ראשונה. להקצין את התנהגותו ומיד לקבל עליו שמירת מצוות בכל דרך האפשרית. דרך שניה. לבנות לעצמו עולם רוחני שדרכו הוא לאט לאט יתחיל לשמור מצוות.

אני מביו שאתם (ומקוה שגם אני) בחרתם בדרך השניה.

שבת שלום!

חבר יקר!
תרופות לא עוזרות. נקודה,
זה יכול לתת קצת כוח בהתחלת הדרך, (מומלץ מאוד למכורים כבדים), אבל להמשך הדרך אם לא ישנה את עצמו, את ההלך המחשבתי וכו',
הוא ימשיך לסבול, אם התרופות שהוא לוקח, מנסיון של המון חברים,

אני יגזים אפי' סירוס לא יעזור, כי זה בראש, הפנטזיות והחיפוש אחרי להתמלאות ממשהו,

מצטרף לאבי, לא נהיה חכמים יותר מאלוקים שעטף שלל בעיות בפקעת התאווה כדי להועיל לנו באמצעותה להתנתק משאר הבעיות האחרות.