שלום חברים,

מי לא רוצה להתקדם בחיים, להרוויח משכורות גבוהות יותר או סתם לעבוד בעבודה מעניינת יותר ?!
זה לא סוד שבשביל להגיע לשם צריך מקצוע ובימנו פחות מתואר ראשון לא ממש יקדם אותי הרבה.

אז אחרי 12 שנה כהנדסאי אלקטרוניקה החלטתי ללכת ללמוד תואר ראשון אך הפעם בשינוי כיוון מסוים - הנדסת תוכנה.

נרשמתי ואחרי 12 שנה מהפעם האחרונה שישבתי בכיתת לימודי חול יצאתי לדרך.
בתחילה נכנסתי לשאננות מכיוון שלא הייתי צריך לעבור מכינה בניגוד להרבה מבני כיתתי.
התחלתי להתעשת רק לפני המבחנים הראשונים בסמסטר הראשון.

הגעתי לשיעורי תאוריה וגם לתרגולים.
הרבה לא הצלחתי לקלוט אבל גם לא ממש התאמצתי.
התרגולים התקדמו מהר מידי והתביישתי לומר שאיני מבין או שהמתרגל רץ מהר מידי.
לא הייתי מסוגל להיות בכיתה יותר מ40 דקות.

לפני כל מבחן לקחתי 3 ימי חופש מהעבודה ובפועל ברוב הזמן השתמשתי במקום ללמוד ורק בערב מבחן ניסיתי להכניס כמה שיכולתי ובקושי עברתי את המבחן למחרת.

בתחילת הסמסטר השני בשנה הראשונה הגעתי לשמור עיניך.
בשיעורים שכבר אבדתי ריכוז (לפעמים על ההתחלה) נכנסתי לפורום של שמור עיניך ולפעמים לעיניהם הפקוחות של חברי לכיתה.

אחרי תקופת ניקיון של כמה שבועות, ה"מבחן" הראשון שלי בתאווה בהקשר של הלימודים היה כשיצאתי ממבחן שלא ממש ידעתי מה אני עושה בו.
יצאתי מהמכללה ברכב ולפתע הבחנתי במושאת תאווה ברחוב.
במקום להסיט מבט המשכתי לעקוב אחריה בעיני כשלפתע היא נעלמה לי.
התחלתי לחפשה אותה והתעצבנתי "להיכן היא יכלה להיעלם?".
ואז עצרתי ואמרתי לעצמי "מה קרה לך?"
ניסיתי להבין באמת מה קרה ואז ירד לי האסימון שהלחץ של המבחן שזה עתה יצאתי ממנו יחד עם רגשות אשמה על זה שלא למדתי מספיק היוו בעבורי עילה מספקת כדי לברוח לתאווה.
כשהגעתי הביתה שיתפתי בקבוצה הטלפונית והשתחררתי.

הפעם הבאה הייתה הרבה יותר קשה.
קבלתי במבחן 60 (שזה בדיוק מה שהיה נדרש כדי לעבור את הקורס) אבל הייתה לי הרגשה שיכולתי לקבל לפחות 80, אז ניגשתי למועד ב'.
במועד ב' קבלתי 53 ונכשלתי בקורס. אח"כ המרצה אמר לי שאם הייתי שואל אותו הוא היה אומר לי לא לגשת למועד ב.
עולמי חרב עלי.
רציתי להשתמש וליפול. רציתי לברוח ולא לחזור.
חיכיתי עד הערב והתקשרתי לספונסר שלי.
הוא לא ענה לי.
התקשרתי לקבוצה הטלפונית ושיתפתי.
חבר שהכיר אותי ואת הספונסר שלי יצר אתו קשר ואמר לי לנסות יותר מאוחר.
ובסוף דיברנו בסביבות 2:00 בלילה.
בסוף גם מזה הצלחתי להשתחרר והלכתי לישון.

בעקבות האירוע הזה הבנתי כמה דברים:
1. הייתי צריך להשקיע יותר בקורס ולא עשיתי זאת ולכן שילמתי בקורס נוסף.
2. אני חייב לקבל את תכניתו של אלוקים לגבי ולראות כל דבר בחיי כמשהו שיש לו לפחות 2 אופציות.
אם אכשל במבחן, אז יש מועד ב', אם אכשל במועד ב', אז אפשר לעשות את הקורס ואם לא אוכל לעשות את הקורס שוב אז אספיק ללמוד והכל בסדר מבחינתי.
בסופו של דבר עשיתי את הקורס הזה בשנית שנה אחר כך. השתתפתי יותר בשיעורים, תרגלתי יותר והתכוננתי יותר למבחן וקבלתי יותר מ- 80.


מאז היו עוד 3 קורסים שלקחתי מחדש ועוד כעשרה קורסים שדחיתי אותם לשנה האחרונה.

• אני כבר לא רודף אחרי ציון מסוים אלא רק מקווה לעבור.
•      אני חייב לקבל את תכניתו של אלוקים לגבי ולראות כל דבר בחיי כמשהו שיש לו לפחות 2 אופציות.
• אני יודע אילו קורסים אני צריך להשקיע יותר ואילו פחות.
•     אני כבר לא לוקח שום חופש לפני מבחן אלא לומד בערבים בין 3-6 ערבים לפני מבחן.


ו... כמעט ושכחתי את הדבר החשוב ביותר והוא... אלוקים !!!

• למדתי לקבל את רצונו ואת תכניותיו לגבי.
        הייתה תקופה שניסיתי לא ללמוד בבית אלא רק במכללה.
        זה מאוד הגביל אותי ומאוד חששתי שבגלל זה לא אצליח.
      מסרתי גם את זה לאלוקים ובמבחן הראשון שהתכוננתי אליו רק במכללה קבלתי יותר מ- 85.

• למדתי לא לחסום שום אפשרות בפניו.
        כשהיו לי שני מבחנים יום אחר יום, למרות שהייתי בטוח שלא אספיק להתכונן לשניהם, בכל זאת ניגשתי לשניהם. לא עברתי בשניהם אך לפחות לא חסמתי שום אפשרות בפניו.

• למדתי להכניס אותו איתי לכל מבחן ומבחן.
        זה היה מדהים  - כשהוא היה איתי לפתע כל הלחץ נעלם !!!
        למדתי לזרום עם מצבים במבחן ושזה גם בסדר להעתיק כשמתאפשר.

היו תקופות שכבר חשבתי לפרוש אבל אחרי שעברתי יותר ממחצית הדרך אז כבר יש לי בשביל מה להמשיך.

היום אני בסוף הסמסטר האחרון שבו נמצאים החבר'ה שאיתם התחלתי לפני כ 3.5 שנים.
לי נשארו עוד שני סמסטרים ואני מסיים בעז"ה.

זו א"ת גדולה מאוד לאלוקים, לחברים, לספונסר ולתוכנית הנפלאה הזו שבלעדיה לא הייתי מחזיק שנה אחת בלימודים.

תודה לכם שאתם איתי בדרך
בהחלמה

תודה. ובהצלחה.