בס"ד

שלום לכם

ראשית דבר, רב תודות וברכות על הקבלת הפנים החמה והלבבית בשמחה ובטוב לבב, משוטטות באתר אני חש שהמקום הזה מהווה משפחה חמה ומלוכדת לאנשים נחמדים שגייסו דוקא את הכלי המשחית מאין כמוהו לכלי מרפא שאין כדוגמתו, {עד שהזכיר לי את דברי חז"ל: "היכי דמי תשובה, באותו מקום, ובאותו זמן וכו'"}. המשפחתיות והאכפתיות מקרינה מאד ומחממת את הלב {אפילו עבר לי בראש מחשבה מבדחת, שאם 'שמור עיניך' היה מקים מפלגה הם היו זוכים לרוב קולות}.
לעת עתה פחות התחברתי לצעדים, יותר התחברתי לתובנות של המשתתפים, השיתוף הכן והאמיתי, והאכפתיות שמאד מאד עוזרות.
איני יודע לאיזה מחלקה שייך הקטע הבא, אך מכיון שאני חדש פה ולא כ"כ בקי במשעולי האתר, אני מפרסם את זה בלוח המרכזי, ואם מקומו במקום אחר אז והוא רחום יכפר עון.
רציתי גם אני לתרום את חלקי, ע"י סיפור שאותי אישית מאד חיזק ונתן לי כוחות עצומים בעתות משבר, אני תקוה שהדבר גם יחזק אחרים.
ובכן, אחת הסיבות הגדולות שגרמו לי ליפול עוד ועוד, היה היאוש והדיכאון ממצבי הרוחני, לאחר כל נפילה חשתי מאוס ודחוי מלפני הקב"ה, והדכדוך גרם לי ליפול שוב ושוב כמעגל קסמים, יום אחד קראתי סיפור על יהודי חסיד לובביטאש שעקר לברלין ואט אט ירד מהדרך, והפסיק לשמור תומ"צ, בהמשך אף שינה את חזותו החיצונית, גזז פאותיו, קיצץ זקנו, הוריד את כיפתו, וככל הגויים נדמה, אך על נסיעה לרבי הרש"ב לא ויתר, אחת בשנה חק ולא יעבור קם ונסע לרבו הרש"ב, כמה שבועות קודם לכן גידל את זקנו במקצת, לקראת הנסיעה הוציא מהארון, את בגדיו היהודיים, חבשם והלבישם, וכך נסע לרבי כחסיד מן השורה שנה אחר שנה.
לאחר כמה שנים, הרהר בלבו, מה פשר המשחק הכפול שאני משחק, מעתה לא עוד, אסע לרבי במראי ובחזותי של כל ימות השנה ויהי מה, וכך הגיע לרבי הרש"ב בלבושו ובמראהו הלא יהודי, הרבי המופתע שאלו לפשר השינוי, והחסיד ענה לו דברים כהווייתם שבעצם כבר כמה שנים הוא כך, אלא שכל שנה כשהגיע לרבי הוא שיחק את המשחק, ואילו כעת החליט ששוב אינו מציג את עצמו כלפי חוץ מה שאיננו אלא ברו כתוכו.
ענה לו הרבי הרש"ב בחכמתו המופלאה, מי אמר לך שהתנהגותך הלא יהודית כל השנה היא האמת שלך, ואילו בבואך אלי בלבוש היהודי והחסידי זהו המשחק, אני סבור שכפי שבאתי אלי כל שנה זהו האמת הפנימית ומהות האמיתית שלך, ואילו התנהגותך כל השנה היא משחק כלפי חוץ.
סיפור זה מחזק אותי תמיד לאחר נפילה, שלא אשכח מהו האמת הפנימית שלי, וכל הנפילות הן המשחק החיצוני, נכון שנפלתי, ונכון שזה חטא חמור ביותר, אך זו לא המהות שלי זו לא האמת שלי, המהות שלי היא הנקודה הפנימית, השואפת ומבקשת קרבת אלוקים, הכמהה לעשות רצון אלוקים.
הפלא הגדול שלאחר כמה פעמים ששיננתי לי את הסיפור ברגש ובלהט לאחר נפילה, זה עזר לי מאד להרחיב את המרחק בין נפילה לנפילה.
ומיגו דזכי לנפשי אמרתי שיהא זכי נמי לאחריני.

תודה.
סיפור מדהים ומחזק.
מהנסיון שלי זה עדיין לא כיפר לי על האשמה והבושה הנוראיים כתוצאה מהשימוש.
אני צריך גם לעשות משהו ביחס לענינים שלי, פעולות שבאמת יוכיחו לעצמי שאני מוכן לעשות הכל בשביל לצאת מזה.
אני מודה לאלוקים שנותן לי היום את הנכונות לעשות את הפעולות.