שלום חברים יקרים.

רציתי לשתף אתכם בתחושתיי.

לפני כמה שנים התחלתי עסק בחו"ל במקום שמבחנתי נחשב כעיר חטאים, בתחילת הדרך עשיתי עסקי ממון ולאחר מכן עברתי לעסקי התאווה, והמקום הזה נתן לי את כל אפשרויות התאווה מבחינה פיזית, וזה ריגש אותי מאד מאד שהנה סוף סוף יש לי חגיגה פיזית במקום חגיגה וירטואלית.

לאחר זמן מסוים העסק שלי נסגר, אבל אני הייתי עושה מידי שנה עליה לרגל מבחינת "יראה כל ז כ ו ר ך את פני התאווה"...
ואציין כשהייתי חוזר ארצה הייתי מאד רגוע לתקופה ארוכה חוץ מנפילות קלות פה ושם היה לי שקט מהתאווה. עד שהתאווה הייתה מתעוררת לי שוב בחוזקה ובעוצמה רבה עד שהייתי נאלץ לעשות שוב ביקור במקום המקדש שלי.

והנה בתקופה האחרונה התאווה התחילה לפעפע בי, בתחילה זה היה על אש נמוכה עד שבשבועיים האחרונים התאווה התגברה מאד, ונהיה לי אי שקט נפשי ללא יכולת ריכוז בשום דבר בחיי היום יום. ואז התחלתי לעשות את כל הנסיונות לעצור את התאווה בדרכים ובאפשרויות העומדות לפני. ואני רוצה לבשר לכם...

לפני שלוש שעות קניתי כרטיס טיסה בסך 720$...

נ.ב. לשם שינוי בנסיעות הקודמות השכל היה אומר לי לא לנסוע והרגש היה אומר לי לנסוע, בנסיעה הנוכחית השכל והרגש אומרים לי לנסוע.

אפשר להצטרף אליך?

נשמע כמו חגיגה אמיתית.

אני רק תוהה... איך יראה הפוסט שתכתוב כאן ביום אחרי שחזרת?
כאילו, מה תרגיש? מה יהיו החוויות שלך? האם תרגיש מלא וטוב לבב או ריק מבוייש ואשם?

ממליץ לך לעשות את מה שבאמת טוב לך.
איך יודעים מה באמת טוב? יש מבחן פשוט.
מה אתה מאחל לילד שלך?

720 $... יש לך הזדמנות לצמוח שם. וואחאד כניעה = וואחאד החלמה!

אוהבים אותך
הושיעה

אלוקים יהיה איתך.

אני בטוח שאתה סובל סבל עצום מכל נסיעה כזו, כואב לי בשבילך, אני מרגיש את צערך, זה כמו שמישהו יכתוב אני קופץ מהחלון מחר, יכאב לי אבל לא אוכל לעשות בשבילו כלום.

ממה שאני מבין אתה וירטואלי, לא נפגשת עם ספונסר או קבוצות חיות, עצה שלי לך על שני קבוצות חיות קודם שאתה טס רק לאסוף חומר למחשבה, רק להאזין לכאב של החברים שם, מין סוג של אשפוז יום.

כל הטוב שבעולם.

אם בכל מקרה אתה נוסע, תכוון גם עלי להוציא אותי ידי חובה 

שלום חיים אני כל כך מקנא בך שאתה מסוגל להנות מהתאווה בצורה כזאת שאתה מרגיש רגוע ומלא אחרי התאווה אני לעומתך אפילו כשהייתי הולך לחגוג [ותאמין לי שהייתי במקומות ובדברים שאני מזדעזע מעצמי שעשיתי] אבל מייד כשהגעתי והתחלתי "להנות" הייתי מרגיש את הריקנות,את השפלות,את ההרגשה של האם זה באמת שווה?האם אני שווה את זה?מה יצא ממני?ומי אני?ועוד ועוד שכל מי שפגשתי גם שיתף אותי באותם הרגשות אז אני מקנא בך שאתה מסוגל לדחוק את כל הרגשות הטבעיות הללו וליהפך למכונה ......כן מכונה שהרי הרגש הטבעי הוא לא כזה שאם זה היה כל כך טוב היית הולך ל.......שזה יותר קרוב ,יותר זול,ויש שיאמרו שיותר טוב..... אבל הסיבה שאתה לא עושה את זה הוא בגלל שאתה מרגיש נקיפות מצפון אבל כשאתה הולך לאותו המקום הריגוש הוא כל כך עצום להגיע לשדה תעופה, לחכות למטוס,כל הטיסה הדיילות ועוד......ואז הנסיעה ברכבת ,והמלון עד שאתה מגיע למקום המיוחל ולתאווה אבל אתה מצליח להיות מכונה ולדחוק את כל אותם הרגשות אשריך!!!!!!
אבל היה לי את הדיבור הזה עם אדם מהתכנית וכשתיארתי להם את זה הם פשוט התחילו לבכות ושאלו אותי איך אתה יודע????וגם אני בכיתי ואמרתי להם אני יודע בגלל שגם אני הייתי שם!!!!!!!!!!!! כן את כולם תצליח לרמות אבל אותי לא תצליח, אני גם הצלחתי לדחוק את הרגשות במשך שנים אבל בסוף זה התפוצץ בתוכי וזה היה כל כך קשה אבל אז זה כבר מאוחר והסבל הוא כל כך עצום .....ליבי עליך, לא על זה שאתה חוטא זה לא מעניין אותי בכלל, מה שכן זה שהסבל הוא כל כך תהומי ועצום ואפילו אם קשה לך לבטא את זה ולבטא את הרגשות אבל אתה יודע יותר טוב ממני כמה רגשות אתה מדחיק וכמה כאב יש לך...... אבל לפעמים הרגשות והריגושים הם כל כך חזקים וכמובן שנים של אימונים איך להדחיק רגשות ....וכביכול אין שליטה......
חשבתי לשלוח לך את זה בפרטי אבל החלטתי שזה חשוב שכולם יידעו שיכול להיות שזה נראה נוצץ וכל כך קורץ אבל כל וכן כל מי שהיה שם!!!! יודע שזה לא שווה והכאב הוא כל כך עצום שמרגישים שאני משתגע, ובא לי להתאבד, ולמה לי חיים, וזה לא היה שווה את זה.
אני כל כך אוהב ומעריך אותך על זה שהיה לך את האומץ ואת השכל לכתוב על זה, לי אפילו את זה לא היה...... אני באמת מתפלל ומקווה בשבילך שתחשוב על מה שאתה עומד לעשות ולדעת שכל מה שיש בתאווה יש באלוקים פי אלף, אני נקי רק 171 ימים אבל מתענג על אלוקים הרבה יותר מאשר על כל תאווה שלא תהיה ולא מרגיש את הזיפט אחרי .....יש סיכוי ,יש תקווה,יש חיים אחרים והרבה יותר טובים יהי אלוהים עמך בכל אשר תפנה
באהבה ובהערכה!!!!!!!!
אבי

איך היא מקסימה אותנו התאווה הזו. נראית כל כך ענוגה, מושכת, מקבלת, משמחת. אבל רגע אחרי היא הופכת לאדון אכזרי שמלקה אותנו בשוט בלי רחמים. ואז אני מרגיש אפס, שפל מכל אדם, אידיוט, פתי.
מצטרף לעצה של הושיעה נא: נסה לכתוב את הפוסט של היום שאחרי. או אולי את הפוסט שהיית כותב אחרי הפעם האחרונה. זה לא קל עכשיו להיזכר בכל הרגשות הקשים האלה, אבל שווה לנסות כדי לא לחזור לשם.
ועוד עצה: עד שאתה שואל את עצמך האם אתה יכול להרשות לעצמך "להפסיד" $720, שאל עצמך האם אתה יכול להרשות לעצמך להמשיך להשתמש.
יה"ר שתזכה למתנת הכניעה.

שלום ידידי
דבריך הניעו אותי לקרוא הודעות קודמות שלך, לנסות להרגיש אותך קצת.
אין לי מה לומר יותר מידי חוץ מהעובדה הפשוטה שאתה יכול היום בערב לשבת בחדר עם עשרות חברים כמוך, שחלקם לפחות עברו חוויות לא פחותות ואף יותר קשות משלך מול התאווה. לפתוח את האוזניים ולקבל תקווה לחיים חדשים.
יש לא מעט שעשו זאת כבר.
אתה מוזמן. ברגע שתהיה מוכן. זה יכול להיות היום.
שה' יהיה איתך. בכל מקום.

חברים האהובים...

ראשית כל רציתי להודות לכם על התגובות.

שנית כל רציתי שתדעו, אני הייתי שמח לא לעלות על הטיסה הזו מבחינתי זו "טיסת מוות". זה הרבה יותר גרוע מאשר לנסוע בטיסת אייר מלזיה...

אבל שאלה לי אליכם. איך אצליח לא לעלות על הטיסה הזאת???

תודה לכם

תודה להשם ע"ז שאתה מכיר שזה הנסיעה הוא נסיעת מוות...... וכל אשר לאדם יתן בעד נפשו........

כמה אתה מוכן לשלם לא למות בנסיעת מוות?
רק $720 ?

ברור שאתה מוכן לשלם כל הונך לא למות במיתה משונה רחמנא ליצלן....
לכן אזור מתניך וכוחך, ותאמר להשם:

הריני מוכן ומזומן להקריב קרבן אשם שמינה לך, על אף שאין לנו בית המקדש בימינו, והריני מקריב רצוני ותאוותי אליך בעד הסכום הנורא של $720 שזה יותר ממה שביכולתי, אבל כיון שהיצר הרשע רוצה לקחת ממני זה הסכום, אני מוציאו מידו ואני מקריבו לפניך
ויה"ר שבזכות הקרבן שאני מקריב לפניך, שיתקבל לריח ניחוח, ושיבנה בית המקדש השלישי במהרה בימינו אמן

לבשמחה תמיד.

אתה מצפה ממני להיות יוסף הצדיק???

חיים יקירי
סע לשלום תהנה כפי יכולתך
אם זה עושה לך כל כך טוב, אני בעד
בהצלחה
נ. ב תכוון גם להוציא אותי ידי חובה.

אפשר להציע משהו,
אל תוותר על הטיסה,
אל תזרוק כסף לפח,
בוא תהפוך את זה לטובה,
אין לי מושג לאן אתה נוסע,
אבל אם זה ב USA אז במקום ללאס ווגאס , נוואדה
תיסע לנאשוויל , טנסי.
מרכז SA העולמי , תזריק לעצמך 90 מפגשים בשבוע,
ותחזור שיכור מהחלמה.
ישמור אותך הא-ל
אמן
מוטי

היה לי היום רגע של פקחות...

ואז חשבתי לעצמי כך...

יש הרגשה של לפני... אני חייב את התאווה, אני לא יכול בלעדיה, כולי בלהט ולא מסוגל להבין איך אפשר לא לקבל אותה.

יש הרגשה של אחרי... בשבילה בזבזתי כל כך הרבה כסף, זה אני? זה מה שאני עושה בחיי? למה לי חיים אם זה מה שאני עושה?!

ואז חשבתי לעצמי... מה עדיף? הרגשה של לפני או הרגשה של אחרי???

שבת שלום!

chaim כתב on 20 פבר' 2015 01:37:


לא אני זה שמצפה ממך להיות יוסף הצדיק!!! הקב"ה הוא זה שרוצה זאת ממך......
שהרי אמרו חז"ל "יוסף מחייב את הרשעים"....

אבל אל תסתכל בזה כמשא כבידה
זהו רק דמיון של הנסיון.... כמו בחלום שאתה מרגיש שהכל מציאות, ואחרי השינה אתה רואה שזה רק הי' הבל ודמיון

תחליט בהלחה גמורה!!
שאתה יכול להיות קדוש כמו יוסף הצדיק!!!!
דבר זה הוא ברור!! אתה יכול!! אתה יכול!! אבל בתנאי שתרצה....

חיים אהובי
אשאל אותך רק שאלה אחת...
מה אתה סובר?
יוסף הצדיק הי' לו קל לעמוד בנסיון? הוא לא הרגיש כמו שאתה מרגיש? התאוה לא היתה בוערת כגחלת בקרבו?
בודאי שהי' הוא במצב עוד מבעיר יותר ממך..... שהרי היא מזומנת לו בכל פרטי' ודקדוקי'.......
עכ"ז הוא החליט בסייעתא דשמיא שהוא יכול לרוץ החוצה, ולא ליפול מתוך הנסיון הקשה!!!

גם אתה יכול בס"ד לעשות זה בתוקף!!!
תחליט שאתה רוצה... ואתה יכול להיות כיוסף הצדיק.... ותקריב את חמימות הדם שבקרבך להשם, ותהי' יוסף הצדיק בדורינו!!!

תתחיל לעבוד על 12 צעדים

א) אני אפס... ואין אני יכול לעשות את זה
ב) השם יתברך הבורא הוא יכול ליקח את זה ממני
ג) הריני מוסר את רצוני וחיי להשגחת הבורא שהוא יעשה לי כמו שעשה ליוסף הצדיק ושאוכל לבטל הנסיעה
וכו'

עלה והצלח
השם אתך
אל תירא

סליחה אתה בסדר?!
מה זה האיחולים האלה?!

הפורום פה הוא לא פורום שמסביר על חומרת העוון
מי שנהנה מזה, שיערב לו.
מי שרוצה להיות יוסף הצדיק שיילך לבית המדרש.
הפורום נועד למי שאכל חרא מהתאווה (סליחה על הביטוי המעודן, אבל זה מה שאכלתי שם)
למי שסובל מהתאווה, שכואב לו מספיק כדי לבקש עזרה לצאת מהסבל.
יוסף יכול לחייב את הרשעים, ורק הכאב יכול לחייב את המכורים.
נ. ב מתנצל על התקיפות, יש לי קושי קושי פנימי עם מחלקי העיצות חינם.