רגע לפני שהגעתי לתכנית, בתחילה דרכי בהחלמה, ישבתי אצל הפסיכולוג ולא הבנתי באיזה שפה הוא מדבר איתי. הוא שאל אותי מתי מתרחשות הנפילות שלי, ואני בהיתי בו בחוסר הבנה מוחלט. מעולם קודם לכן לא עלה על דעתי שיתכן קשר בין מצבים מסויימים בהם אני נמצא לבין הנפילות בתאווה. מכיון שמעולם קודם לכן לא נתתי את הדעת על כך, הייתי משוכנע שאני נופל רק בגלל שאני נמשך למין בצורה קיצונית, וממילא אם כבר יש מקרים מיוחדים - זה כאשר אני נמצא במקומות בהן יש פיתויים רבים יותר.

בתקופה שלאחר מכן ניסיתי להסתכל אחורה ולראות אם אני יכול למצוא קשר בין הנפילות לבין תחושות או רגשות מסויימות, אבל זה היה די קשה להיות חכם שלאחר מעשה. במקום זה התחלתי לבדוק את עצמי בזמן אמת, והדברים החלו להתבהר. אחד הדברים שהזהירו אותי מפניו היו טינות. אמרו לי שהטינות הן הגורם מספר אחד לנפילות.

מאז ראיתי הדגמה של זה בחיים שלי אין ספור פעמים. כמעט כל קושי בהתמודדות עם התאווה היתה קשורה בצורה כזו או אחרת לטינה. אמנם לא מדובר ברעל היחיד שמסוכן לי, אבל הטינה נמצאת בראש רשימת החומרים המסוכנים האסורים לשימוש. אחריה ברשימה מופיעים פחד, ויכוח, אשמה, בושה ועוד ועוד רגשות רעילים שגורמים לי באופן אינסטקטיבי לרצות לברוח, והמפלט היחיד שמוכר לי ולא איכזב אף פעם הוא כמובן התאווה, מה שגורם למשוואה הפשוטה: טינה=נפילה.

אז התחלתי לעבוד על הטינות, בעזרת סדרה פשוטה אך לא קלה של צעדים. בשפת התכנית מדובר בצעדים ארבע עד שבע, ואם גם פעלתי בעקבות הטינה ופגעתי במישהו אז יש לי גם את צעדים שמונה ותשע בהם אני מכפר בפני מי שפגעתי בו ומיישר את ההדורים איתו. לאט לאט התחלתי לראות את הטינות מגיעות, ויכולתי לעשות את הפעולות מוקדם יותר. זה לא אומר שאני מחוסן מטינות - ממש לא, רק שאני נמצא בהתקדמות ביחס אליהן.

אבל הקושי הגדול היה כאשר הייתי צודק. אם אני מפוצץ בטינות ובתוך תוכי יודע שמשהו לא בסדר איתי ואני לא באמת צודק, יהיה לי קל יותר לרדת מהעץ עליו טיפסתי, למרות שזה לא נעים להודות בטעות, לא כיף לומר שסתם השתוללתי, ובודאי שלא קל לעשות את הפעולות כדי לרדת מהעץ, אבל בסופו של דבר - יש לי את הסולם כדי לעשות את זה, ומכיון שאני סובל מפחד גבהים כאשר אני על העץ (קרי: מסתכן בנפילה כל זמן שאני פועל עם הטינות האלו), אזי בלית ברירה אני משתמש בסולם הזה לרדת מהעץ עליו טיפסתי. הבעיה היא כאשר אני צודק (באמת!) והטינות שלי מוצדקות לחלוטין, ואז אני מרגיש שבאמת בלתי אפשרי עבורי לרדת מהעץ. הרי אני צודק! אז למה שאוותר על הטינות מול מה שעשו לי?

כאן אני צריך הרבה יותר כניעה, והרבה יותר הפנמה של העובדה הפשוטה שהטינה היא רעל עבורי, גם אם הרעל מוצדק, ובסופו של דבר אם אשתה רעל - זה יהרוג אותי, גם אם יש לי תירוץ מאוד יפה למה אני מת. ובכל זאת, קל זה לא עושה את זה, ולכן טינות  צודקות מסוכנות לי אפילו יותר מאשר טינות לא מוצדקות. אני תקוע על העץ עם הפחד גבהים שלי, ואין לי סולם לרדת איתו. מה שעזר לי הוא חברים שאיכפת להם ממני ובעיקר הספונסר שקיבל אותי כפי שאני אבל שאל אותי שאלה פשוטה: מה אתה רוצה כעת, לגדול או לסבול?

תודה רבה סוד הכניעה על שאתה מגלה לנו מסוד הכניעה.

הזדהיתי עם כל מה שכתבת. חוץ מהמשפט הבא.
"המפלט היחידי שמוכר לי ולא איכזב אף פעם..." עלק  :D

אוהבים אותך

תודה. מקסים. הספונסר שלי לימד אותי שעם הזמן לומדים גם לא לטפס על העץ בכלל... יש תקווה. אגב, לא פעם אני חש שאצלי ואצל רבים מחברי המכורים לתאווה יש עוד עץ רציני - הסודות. נראה לי שהוא שווה ערך בקטלניותו לטינה, ואצל חלק מאיתנו הוא אולי קטלני יותר. האינפקציה המתפתחת 'כשהקוץ' טמון בבשר עשויה לייצר נמק... לפעמים בא לי לצרוח, חברים תוציאו 'קוצים', הזיהום הורג.

חיבוק.

   

חבר הנקי מעל 30 שנה אמר לי שיש רק תנאי אחד להחלמה. כנות.
וסודות הם היפך הכנות. לכן מי שלא חושף ( במקום הנכון בזמן הנכון ומול האדם הנכון ) את כל סודותיו אין לו סיכוי להאיר אותם באורו של אלוקים!

החבר הנל, העיר לי באהבה שאני נוהג בכביש בצורה לא בטוחה וזה חוסר כנות גם כן.
והדברים עמוקים.

בחזרה לנושא הפוסט של סוד, לעניות דעתי טינות הם גם מתודלקות בחוסר כנות.
כשכתבתי צעדי 4 נוכחתי שבכל סיפור שבו יש לי טינה על מישהו, כשאני בוחן את המקרה בכנות הטינה שלי כמעט נעלמת.

לדוגמה: היו לי טינות על איש מקצוע שרצה ללמד את הסטאז'ר שלו להיות קשוח על הגב שלי..
הטינה כמעט נעלמה כליל כשחשבתי לעצמי בכנות, "אני הייתי נוהג בדיוק כך אם הייתי במקומו"...
לפעמים הכנות מראה לי שכל הטינה שלי נובעת מפרשנות מוטעית של המקרה. בפרשנות אחרת בכלל אין תקרית.
אני נזכר בסיפור שנכנסתי למריבה עם לקוח. היה בינינו קצר רציני בתקשורת.
אני רציתי להיות נחמד ולשאול ולהתעניין על משפחתו. והוא חש כאילו אני חופר לו ומה שלא ידעתי שבאותם ימים התפוצצה פרשיה לא נעימה על משפחתו והוא נפגע מהחפירות... בכנות הייתי גם נעלב אילו הייתי במקומו של הלקוח.

יש עוד הרבה!

במסר שהחבר הנל מסר הוא הוכיח שיש רק הקדמה אחת לצעדים. משהו שיותר חשוב מצעד ראשון והוא כתוב בספר הגדול בפרק של הצעדים עוד לפני הצעדים. - כנות! בעיקר כנות מול עצמי!

לילה טוב

תודה חברים על השיתופים שלכם.

הושיעא, אם יורשה לי להעיר בנוגע למשפט שציטטת על כך שהתאווה מעולם לא איכזבה אותי. כשכתבתי את זה התכוונתי לכל מילה. זה אולי נשמע מוזר, אבל תחשוב על זה רגע ותגיד לי האם היתה פעם אחת שהתאווה הבטיחה ולא עמדה במילה שלה. בכל פעם שניגשתי לתאווה הובטחו לי כמה דברים בסיסיים, שבמהותם הם פיתרון לבעיות האחרות איתן התמודדתי, וזה תמיד עבד.

למשל הובטח לי ריגוש וקיבלתי אותו תמיד. היה לי קשה להתמודד עם החיים והייתי צריך משהו שישכיח ממני את המצב שלי באותו רגע -התאווה תמיד היתה כדור שינה או סם הרגעה.

הבעיה שלי לא היתה עם מה שהובטח לי אלא מה היה המחיר שלה. בהתחלה המחיר היה נמוך ומה שקיבלתי בתמורה היה הרבה, וככל שעבר הזמן המחיר עלה ומה שקיבלתי היה פחות, מה שגרם לכך שהייתי צריך לשלם יותר ולקנות יותר, כדי לקבל את אותה סחורה שהייתי זקוק לה ולא יכולתי להסתדר בלעדיה.

התאווה שלי היא כמו רעל כימי לחולה סרטן. הוא חולה והוא צריך פיתרון, וכדי להתגבר על בעיה שלו הוא צריך לצרוך רעל. ברור שהרעל תמיד יעשה את העבודה, אבל השאלה היא איך נותנים לו מספיק כדי להרוג את התאים הסרטניים, אבל לא יותר מידי כדי לא להרוג אותו. וגם אצלו הרעל הוא בעצם הפיתרון - לא הבעיה. יש לו בעיה אחרת שהוא צריך עבורה פיתרון, ואם הוא רק יספיק להזין את עצמו ברעל - הבעיה שלו עדיין תישאר ולא תיפתר.

גם לי יש בעיה, וגם אני משתמש ברעל כדי לפתור אותה, וגם אני חייב פיתרון אחר לבעיה האמיתית שלי אם אני רוצה להפסיק להזין את עצמי ברעל, כיון שהפסקת השימוש בתאווה בלבד עדיין לא פותר אצלי שום דבר מהבעיה האמיתית שלי שבגללה התחלתי לצורך רעל.

כאן בדיוק נכנסת התכנית שמלמדת אותנו לטפל בבעיה האמיתית כך שלא נצטרך כימותרפיה ונוכל להסתדר גם בלי הפיתרון שמספקת לנו התאווה.

תודה רבה על הדברים.

זכורני בימי הראשונים פה בתוכנית, כשקראתי משהו שנכתב בנוגע לארסיות שבטינות גיחכתי לעצמי בתוכי ואמרתי לעצמי שיש פה בתוכנית אנשים שממש כל החיים שלהם מעוותים. התקפי זעם ויותר מזה. אני לא שם. הבעיה שלי לא כ"כ חמורה. לי יש בעיה רק עם התאווה...
מאז נוכחתי כמה שאני מלא בטינה ואפילו לא שמתי לב. זה נהיה כ"כ חלק ממני שנדרש לי שבועות רק כדי לומר - על זה אני כועס ואל סתם להרגיש אי נוחות שהייתה נצברת עד שהייתי מחפש לברוח מהעולם מרוב "אי נוחות סתמית". ודווקא בקטע של כנות הייתי מודע לעצמי שאני לא מפסיק לשקר. הרי הייתי צריך את הכלי הזה כל חיי כדי להסתיר את מחלתי.
מקווה לזכור שגם עבורי הטינה היא רעל ולהצליח לשתף על הטינות, לשחרר, ולהשתמש בכלים הנפלאים של התוכנית כשצריך.
תודה