ב"ה

שלום לכולם
אני די חדש פה.
נשוי+3. אברך וגם מלמד תינוקות של בית רבן
וכן, אני נופל. גם בשמירת העיניים וגם בשמירת כוח ההולדה (אני לא אוהב לקרוא לזה שמירת הברית כי זה נושא כללי מאוד שבתוכו כלולים גם אלו)

העניין הוא שלא מצאתי מנוחה משום הדרכה או שיעור ששמעתי בנושא. אני לא נופל הרבה ב"ה, רק לעיתים רחוקות.
אני צריך גם לציין שזכיתי להתמודדות מיוחדת בתור נשוי שכן אשתי לא כל כך אוהבת את הנושא האינטימי כך שגם בתור נשוי ההתמודדות אינה שונה בהרבה מבחור רווק.
וברוך השם אני מרגיש שבכלל אין קשר בין השאלה "כמה זמן צריך לחכות עד שזה יהיה מותר" לבין השאלה "למה אני נופל". כלומר, ההתמודדות עם שמירת הברית עומדת בפני עצמה.

אני מרגיש- וזה הקטע החשוב- שאני נופל בגלל שאני לא ממצה את הכישורים שלי בחיים. אני מאוד מתלבט האם להמשיך ללמוד תורה או ללמוד מקצוע. ובמה לעבוד. כרגע אני מורה ואני מרגיש שזה בכלל לא ענייני בעולם. אלא שאני לא כל כך יודע מה כן... ואני מרגיש שזה הסיבה שאני נופל

האם נתקלתם בתחושה דומה. ומה דעתכם.
תודה

שלומי שלום וברוך הבא,

באת למקום הנכון בזמן הנכון.

ראשית כל, אתה מוזמן לבקש אישור לפורום נשואים, שם תוכל יותר בקלות לדון בנושא היחסים בינך לבין אשתך, ולקרוא דברים שאחרים במצב שלך כתבו.

אני מרשה לעצמי לכתוב לך שההתמודדות שלך היא רגילה מאוד, וזה די דומה למה שרובנו עוברים, בין אם זה בדיוק באותו אופן או בצורה דומה. אצל הרבה מהחברים כאן ההתמכרות מגיעה מחוסר סיפוק נפשי, בין אם אנחנו מכירים בכך ובין אם לא.

אומר לך שני דברים שהם נראים דבר והיפוכו אבל אם תישאר איתנו קצת יותר תגלה שהם לא הפוכים אלא משלימים:

א. לך לעשות משהו שאתה מרגיש טוב איתו. אין טעם להיות מורה ולבזבז את החיים בהרגשת ריקנות. זה מתכון גרוע לחיים גרועים.

ב. אין קשר אמיתי בין כל מה שאנחנו מספרים לעצמנו לבין העובדה שאנחנו נופלים. אני לא נופל בגלל אשתי אלא בגלל שאני רוצה ליפול.

אם קשה לך להבין מה אני אומר, אשמח לנסות להרחיב, ואני בטוח ששאר החברים הנפלאים כאן יעזרו לי גם הם.

בכל מקרה, כל הכבוד על הצעד המשמעותי לבוא ולהיחשף כאן. עשית צעד גדול וחשוב להחלמה.

בהצלחה

זלמן

שלום שלומי!
אין לי הרבה מה להוסיף על מה שזלמן אמר,
רק להזדהות עם דבריך.

ההתמכרות, הרבה פעמים, היא תוצאה של איזשהו חוסר (או, אולי אפשר להגדיר, חוסר איזון) בחיים שלנו, שמביא לרעב, שמביא למציאת ה'סם'.
אחרי שמתמכרים צריך לתקן, ע"פ הבנתי,  בשני המישורים - גם התמודדות ממוקדת מול ההתמכרות, וגם לתקן את השורש, את חוסר האיזון הבסיסי.

תודה לכם!

מרבותיי למדתי שהעיקר הוא לא לעסוק ברע אלא לפתח את הטוב (עשה טוב וממילא תסור מרע). אמנם יש מקום לטיפול גם ברע אבל רק כשביססתי את העבודה על "עשה טוב".

רק רציתי להעיר שכל הדיבור כאן, בשונה מאוד מהדיבור בהרבה מקומות אחרים, הוא ממש גאולה ומוכיח  שהדור שלנו הוא באמת משהו מיוחד

איך מצטרפים לפורום הנ"ל לנשואים

הפרטים כאן:

www.guardyoureyes.org/forumheb/index.php?topic=69.0

שלומי היקר,

באחד הכלים באתר יש כלי מהרב וולבה זצ״ל שמדבר על מילוי החיים בסיפוק כדרך להתגבר על התאווה. אני מאוד מזדהה עם הגישה הזו ומילוי החיים עוזר לי להרגיש חלק מהחיים ומספק אצלי את יצר החיים בצורה טובה.

אבל,

מההתנסות המרה שלי, גם כשאתה מוצא דברים שממלאים את חייך, באופן בלתי נמנע מגיעים בחיים להרבה סיטואציות מתסכלות, שגורמות לך לברוח אל התאווה.

ב״ה יש לי עבודה מאתגרת ומהנה, יזמתי ואני מעורב בעוד כמה פרויקטים חברתיים שנותנים לי הרגשת סיפוק עצומה. אבל העולם סביבי הוא לא מושלם, ותמיד אני מוצא סיבות לרצות לברוח.


לכן עצתי לך היא במקביל למציאת עיסוקים מספקים, גם לנסות לברר עם עצמך איך מתמודדים עם תיסכולים בלי להזדקק לתאווה.

בחודשיים האחרונים אני לומד שזה לא פשוט כל כך, כי אחרי שנים של שימוש בתאונה לבריחה מהתמודדות, התרגלתי שהתאווה עשתה לי את העבודה. התאווה באמת עשת לי את העבודה. תמיד כשהייתי צריך היא היתה שם. כך עברו עלי שנים ארוכות של נסיונות נואשים לצאת מזה.

עכשיו פתחתי דרך חדשה ואני לומד להכיר את העצמי הפנימי שלי. אז תמשיך לשוטט כאן בפורום ותתחיל לעבוד איתנו .

ברוך הבא

שלומי היקר עד מאוד!

אני מאוד מבין מה על מה אתה מדבר, וגם אני חוויתי וחווה את אותן התמודדיות שעליהן אתה מדבר... [ אגב , גם אני מורה]

אבל, אני חושב [b]לפחות בקשר לעצמי[/b]] שהתחושות הלא טובות לובשות צורה כזו או אחרת , ונותנות לנו נימוקים ראציונלים מדוע עלינו לבחור בדרך שלילית, כאילו שאם אנחנו מרגישים גרוע אז יש לנו התר.... "לא נתאוו ישראל לעבודה זרה, אלא כדי להתיר להם את העריות"
כמובן זה לא בא בכוונה תחילה, אלא שלדעתי תחושה טובה היא פחות פונקציה של מה עושים, אלא יותר כיצד מרגישים עם מה שכבר עושים...