שלום חברים,

החודש מלאו לי 3 שנים מאז שהגעתי לכאן.
(חכו עם המחיאות כפיים לסוף)

אחרי ביקורו האחרון של הרווי בארץ הבנתי שאני חייב להיות הרבה יותר כנה עם עצמי לגבי איך שאני פועל על תאווה
ולגבי הפעולות שאני עושה או לא עושה בתכנית כדי להחלים.

סקרתי את השנה האחרונה שעברתי מאז הציון דרך האחרון שלי.
הבנתי שחלק מה"מעידות" שדיווחתי לעצמי ולספונסר שלי בעצם לא היו "מעידות" אלא נפילות.
פשוט חייתי בהכחשה.
היו דפוסי פעולות על התאווה שפשוט הרשיתי לעצמי.
חשבתי שאני חי מסביב לבור, אך האמת היא שהיו פעמים שהחלקתי לתוך הבור מבלי לשים לב.
בנוסף השירות שלקחתי כדי שיעזור לי להחזיק את הראש מעל למים לא ממש עזר לי בקטעים האלה, אלא אפילו מנע ממני לראות את האמת כפי שהיא.

התקשרתי לספונסר שלי וקיימתי איתו את השיחה הכנה ביותר שהייתה לי איתו אולי מעולם.
שחזרתי איתו את הקשר שלנו בשנה האחרונה.
היו מקרים שפשוט פחדתי להתקשר.
היו מקרים שהתקשרתי ודיווחתי על "מעידה" במקום על נפילה.
היו מקרים שהשתמשתי ב"היתרים" קודמים שהספונסר נתן לי לגבי מקרה מסוים והשלכתי את זה על כל המקרים האחרים.
היו מקרים שבהם הרגשתי שהספונסר שלי לא יכול להבין אותי.

הספונסר שלי הרגיש שפשוט הפסקתי להיות ספונסי שלו.
האמת היא שהפסקתי להיות ספונסי בכלל לא רק שלו.
הבעיה לא הייתה בו, אלא בי !!!
התחייבתי קודם כל לעצמי ואח"כ לספונסר להתחיל לעבוד את התכנית ברצינות ולעבוד עם הספונסר שלי בשיא הכנות ובשיא הרצינות.

הספונסר לימד אותי שיש שני דברים שונים:
1. להיות כנה עם עצמי בנוגע לאיך שאני פועל על התאווה.
2. האם בעקבות זאת עלי לאפס את הספירה או לא.

בשנה האחרונה שני הדברים האלו התערבבו לי אחד עם השני.
בגלל השירות שלקחתי והספונסיים שלקחתי לא יכולתי להרשות לעצמי לאפס ואז זה גרם לי לחיות בהכחשה שהפעולות שלי על התאווה הן רק "מעידות" למרות שרובן היו ממש נפילות.

הספונסר הסביר לי שלא כתוב בשום מקום בספר הגדול שצריך לספור.
הספירה היא לא חלק מתכנית ההחלמה.
הספירה רק באה לעזור לי בהחלמה.

הבנתי שהספירה הייתה חשובה לי יותר מההחלמה עצמה והיא בעצם קלקלה לי את ההחלמה.

עכשיו היו לי שלוש אפשרויות:
1. להפסיק לספור.
2. לאפס.
3. להחליט להתחיל תקופת החלמה טובה ואיכותית יותר עם כנות מקסימלית וניצחון אמיתי הולך וגובר על התאווה.

החלטתי ללכת על האפשרות השלישית.
החלטתי לבחון את "ההיתרים" שהרשיתי לעצמי בפעולות על התאווה ובהתייעצות עם הספונסר לאפס בפעם הבאה שאני אפעל בצורה כזו.
החלטתי לקחת את הספירה כאמצעי לקידום ההחלמה שלי ולא לגדיעתה.
והחלטתי לעשות את השירות שאני עושה בשמור עיניך וב SA כמשרת ולא כמנהל, כך גם השירות יוכל לעזור לי בהחלמה ולא יעצור אותה.

מתפלל לעוד יום אחד של פיכחון אמיתי, כנות אישית בלי פשרות ונצחון הולך וגובר על התאווה.

בהחלמה לכולנו

תודה רבה שמואל
אוהב אותך
מאוד מעריך את הצעד שעשית עם כל הקושי
יהי אלוהים אתך

כל הכבוד על הכינות!! מתפעל ממך!

שמואל היקר,

זה ממש מדהים. איך יכול לבוא בן אדם ולהיפרד מהפוזות למען הכנות. בסוף אתה יוצא נשכר - זה הכי מעורר התפעלות 

אוהבים. מזדהה מאוד עם המקום המעורפל של הספירה. חוויתי בעצמי המון בלבול שם. היו תקופות שלא היה לי פנים לספור.
בפרט ביום של הציון דרך שנתיים... וגם בכנס שנה שעברה...

מאחל לך שתצמח. שתהיה כנה. ושיהיה לך טוב.

אוהב
הושיעה

איזה כנות, הלוואי עלי כזאת כנות.

גם אני צריך הרבה תזכורות שהספירה היא שולית פה בעק, שמה שחשוב הוא לא כמה ספרות אני סוחב על הגב אלא איך נראית ההחלמה שלי, כיצד נראים החיים שלי. האם רק להיום אני מחובר לקב"ה, או לפחות נכון לעשות פעולות למען החיבור הזה.

שנזכה.

תודה רבה חברים.

תודה מיוחדת לחברים טובים שהיו לי לאוזן קשבת בזמנים שבהם לא יכולתי לשתף את הספונסר.
וגם ליומן ("וידויים לאחרית") שפתחתי בפלאפון.

א"ת שהיום אני יכול לבקש מאלוקים כל יום מחדש שיסחוב את הפחד ואת שאר פגמי האופי בשבילי, כי לבד איני יכול.
ואז אני יכול רק להיום להיות כנה עם עצמי, עם החברים, עם הספונסר, עם אשתי ועם כל אחד.

בהחלמה

מיוחד. ההיבט הציבורי של הכניעה (הספר הלבן)
שרצונו ייעשה בחייך.
חיבוק.

תודה ואמן.

אני נזכר במה ששמעתי בהקלטה של רוי קיי בכנס משנת 1990: "התפקיד של מקים קבוצה הוא תפקיד מאוד בעייתי" (תרגום חופשי שלי)
מתפלל לזכור את זה.

תודה מיוחדת על החיבוק. הייתי צריך אותו. מאוד !!!

בהחלמה לכולנו.