אחד משיאי הכנס השנתי שהתקיים ביום ראשון, היה עבורי הפאנל בהשתתפות הרב (ד"ר) אברהם טווערסקי והרב יהושע שפירא. בכוונה שמתי את התואר דוקטור אצל הרב טווערסקי בסוגריים, כי בפאנל הזה הוא חבש כמעט רק את הכובע של הרב, ולא את הכובע של הדוקטור, למרות שבתור אחד שעוקב אחרי העבודה המדהימה שלו בספרות ובעולם ההחלמה - לא ברור איזה מהכובעים יותר דומיננטיים.
אם היו שואלים אותו קודם לכנס, מי משני הדוברים יותר מעניין אותי הרב טווערסקי או הרב שפירא, הייתי משיב בלי ספק שהרב טווערסקי. גם אם היו שואלים אותי באיזה כובע הייתי רוצה לראות את הרב טווערסקי מגיע - הייתי משיב בלי ספק שבכובע הדוקטור. רציתי לשמוע רופא שמתעסק בתחום הזה יותר מחמישים שנה, מספר על תכנית ההחלמה הזאת ממבט של איש מקצוע שכבר ראה הכל, ופחות ענינו אותי דברים של רבנים, גם אם הם חשובים ביותר ודעתם כמובן נחשבת בעיניי. אבל אחרי הכנס, אין לי אפשרות לומר מי משני הדוברים יותר עניין אותי, וגם לא בטוח לי בכלל שהדברים של "דוקטור טווערסקי" היו יכולים להיות מעניינים מהדברים שאמר "הרב טווערסקי".
אין לי בעיה (כמעט) עם השילוב של דת ותכנית, אני לא מתלבט (כמעט) בשאלת חולה חוטא, וגם ברור לי שאלוקים (כפי שאני מבין אותו) הוא אלוקים אוהב, הרבה יותר ממה שהוא א-ל קנא ונוקם. אז למה בכל זאת הדברים של שני הרבנים החשובים היו כל כך חשובים עבורי? התשובה היא בגלל המסר שעבר בין הדברים, הרבה יותר מאשר התוכן של הדברים עצמם.
הרב יהושע שפירא הקדיש חלק גדול מזמנו לדבר על אלוקים אוהב וזה היה מדהים ומרגש. הרב טווערסקי הקדיש חלק גדול מזמנו לדבר על המקור של התכנית ביהדות וזה היה מיוחד. אבל עבורי היה משהו מעבר לכך. זה לא שקיבלתי "אישור" לכך שאני בדרך הנכונה, כיון שאני לא צריך אישור כזה מאף אחד. אין לי ספק שאלוקים רוצה שאהיה בתכנית, וברור לי שהוא שמח מכל יום נקי שעובר עליי, גם אם יש לזה מחיר כזה או אחר. המסר של הדוברים לא היה "אישור" אלא הרבה מעבר לכך.
כשהגעתי לכיתה א' וחילקו תעודות בפעם הראשונה, לא הבנתי למה הציון "מספיק" נמצא בסוף הרשימה. מספיק אמור להיות הכי טוב, לא? אז זהו, שהרבנים לא נתנו לנו ציון "מספיק", אלא ציון של "מצוין". זה היה שם בכל משפט שלהם, וזה ריגש אותי.
כשהרב יהושע שפירא דיבר על ההתרגשות שלו להיות בכנס של מכורים מחלימים, ידעתי שהוא מתכוון לכל מילה שהוא אומר. ראיתי את העיניים הבורקות שלו כאשר הוא דיבר עלינו, המכורים למין ולתאווה, וידעתי שהוא באמת מתרגש להיות איתנו, לדבר איתנו, וגם לעודד ולחזק את מי שהיה צריך עידוד וחיזוק.
ואולי הדרך הכי טובה להסביר מה אני מתכוון באותו מסר שעבר שם, היא לצטט את הדברים של הרב טווערסקי. הוא סיפר על כך שבמסגרת עבודתו הוא שימש כנשיא אגודת הרופאים בפיטסבורג, ארגון שמאגד לא פחות מאלפיים רופאים! כאשר הוא היה צריך למצוא לעצמו רופא אישי, הוא בחר מכור מחלים מהתמכרות לאלכוהול, כאשר היה צריך להמליץ על רופא לנכדיו, זה היה מכור מחלים מהתמכרות להימורים, וגם כאשר היה צריך למצוא עורך דין לעצמו זה היה מכור בהחלמה. "אתה יודעים למה לקחתי אותם? כי רציתי עבורי את הטובים ביותר!".
