יש לי תהיות האם זה שאני בעצם חולה בהתמכרות הזו,
מאפשר להוריד מהלב את רגשות האשמה ופשוט להתפלל ולפעול למען ההחלמה
ללא כל סבב החרטות הקבוע שלא עוזר לי כבר 13 שנה?! :'(
או כמו שראיתי כאן באחד הדיונים מישהו שכתב שהוא
מכוון על העניין הזה יותר ב"רפאנו" מאשר ב"סלח לנו"?

סבב החרטות לא עזר לך, אולי הזיק. הרבה יותר יעיל לעשות שינוי על ידי קבלה, הבנה ותקווה מאשר בהלקאה עצמית.

לגבי סדר הכוונות בתפילת עמידה (סליחה על שאני עובר לדיון "דתי"): ברכת סלח לנו שמייצגת בקשת מחילה היא השלב אחרי אחרון בתהליך התשובה. השלב הראשון הוא עזיבת החטא, רק אחריו מגיעים וידוי וקבלה לעתיד. כשאתה מסיים עם זה יש לך פנים לבקש סליחה. לדעתי אדם כמונו שחוטא ושונה יכול לשכוח מהברכה הזו.
ברכת רפאנו אכן הרבה יותר מתאימה. יש עוד ברכה נהדרת שמאוד מתאימה למצב שלנו והיא ברכת השיבנו. עד כמה שהמחלה הזה היא מחלה לכל דבר ועניין, היא גם מרחיקה אותנו מה'. אם לבקש מה' שיחזיר אותנו אליו לא נראה לי שאכפת לו גם לרפא אותנו על הדרך, אם זה מה שמפריע לנו.

אני מתכוון לומר שעד כמה שזו מחלה שאוכלת בנו, אי אפשר להתעלם מההשלכות שלה על הסובבים אותנו, על הנשים מהילדים שלנו, על המעסיק שלנו ועל הקשר שלנו עם ה'. אפשר לרכז את הכל בשורש פגום אחד באישיות שלנו, אבל לא נתעלם מהנזקים רבי הפנים שנגרמים.

שלום מבקש השם!

אני יכול לומר על עצמי שבשנה האחרונה אני מרגיש הרבה פחות אשמה על מה שעשיתי (בחסד אלוקים הגדול והאוהב, מאז שאני בתוכנית, אני נקי 410 יום). אמנם, אני לא יכול לומר מה היה קורה אם הייתי נופל. בתסריט שיש לי בראש, אני בורח ומתנתק מהכל וצולל במצולות התאווה עד מוות.  :-\ אבל אני דווקא שומע מחברים שנופלים, שמאז שהם בתוכנית יש להם יותר קבלה עצמית.

מה שאני כן יכול לומר לגבי עצמי הוא, שהנושא של תפילה בצורתה הדתית גם הוא מאוד חלש אצלי. זה בא ביחד עם ההתמכרות לתאווה. אך מאז שאני בתוכנית, ובמיוחד מאז צעד 2, אני הרבה יותר נינוח עם המקום שלי. אני מרגיש שאלוקים מבין את המקום שלי, את המשבצת שלי, ושאני נמצא בתהליך. וזה בסדר. גמור.

מסכים עם טהרני.

אחד הדברים המרכזיים שמועיל לי מאוד הוא קבלה.
אעתיק קטע מהספר הגדול עמ' 150:

קבלה היא התשובה לכל הבעיות שלי כיום. כשאני מוטרד, זה מכיון שאני מוצא איזה שהוא אדם מקום דבר או מצב - איזה שהיא עובדה של חיי - שאינם מקובלים עלי, ואיני יכול למצוא שלווה עד שאקבל את האדם הזה, המקום הזה הדבר או המצב כמשהו שצריך להיות בדיוק כך ברגע זה. שום דבר, באופן מוחלט שום דבר, אינו קורה בעולמו של אלוהים בטעות.

אם הבנת שאתה חולה בהתמכרות, ובהנחה שזו מחלה שלא הדבקת בה את עצמך אלא אלוהים החליט שתהיה חולה בה הרי שייתכנו התרחישים הבאים:
אתה תיפול
אתה תיפול
אתה תיפול
הראש שלך יספר לך שקרים
לא יהיה לך כח לעשות פעולות ומטלות
אתה תיפול
ועוד כמה תופעות לוואי.


כאן נכנסת הקבלה. אני מקבל שאני מכור, וכנראה שה' רוצה שאהיה מכור, וזה בסדר שאני מתנהג כך. אין זה אומר שאני משלים עם מצבי וממשיך את הדברים השליליים שאני לא אוהב, זה פשוט אומר שאני לא שונא את עצמי, מתמקד בדברים הטובים, ומקבל כח להמשיך לחיות ולהחלים. ככל שתשקע יותר בביצת הרחמיים העצמיים, השנאה וההלקאה העצמית, כך החיבור שלך לתאווה ילך ויגדל ויהיה לך יותר קשה להתרחק מהאובססיה הזאת.

רק אתמול אמרתי לחבר בטלפון שאין לי כח לעשות כתיבה, שלא דיברתי עם חברים כבר שלושה ימים, שאני חסר אונים מול אשתי מול החלומות שלי ומול עוד כמה אובייקטים בעולם שבחוץ, שאין לי כח לנקיונות של פסח ועוד כמה דברים שמפריעים לי בחיים. ברגע שאמרתי שזה בסדר, וזה אני, מכור שכמוני, חוויתי שחרור.

זה הנסיון האישי שלי בעניין.

קודם כל ממש תודה רבה לכל המגיבים,
אני מאמין שאתם כבר יודעים עד כמה זה מחזק!
יש לי בית!
אך לא ברורה לי הנקודה של תפיסת ההתמכרות,
מה עם כל ההדרכות של ספרי המוסר, החסידות, ועבודת ה'?
מה עם אורות התשובה?
כל זה ממש לא רלוונטי להחלמה - לתיקון?!
או שאולי אפשר לומר שהם רלוונטיים ביחס לרצון שלי
להיכנס לתכנית הגמילה ולהתמיד בה,
וזה בעצם ההתמודדות שלי מבחינת הרצון לעבוד את ה',
ורק כאשר אני ממש בהתמודדות מול תאווה זמינה - כל זה לא רלוונטי?
מבולבל קצת [הרבה...]

בוקר טוב!
באופן אישי לגביי, זה רלוונטי רק לאחר שאני מתחיל לבנות את הבסיס. אני לא יכול לנצח את ההתמכרות בלי הבסיס הזה (תכנית 12 הצעדים). ואחרי שיש לי את הבסיס, כל הדברים מקבלים משמעות נוספת, עמוקה ורלוונטית עבורי.
במילים אחרות: אני חייב להיות בן אדם שמתנהג וחושב בצורה שפויה, לפני שאהיה יהודי שמתנהג וחושב בצורה דתית.
זה לא סותר את המשך קיום המצוות, אבל זה רק אומר שהתורה והמצוות לא יעזרו לי להפסיק להשתמש בתאווה.

בשבילי כל מה שנותן לי מוטיבציה להפסיק עוזר ונותן כח. ההתמכרות הזו (או בעצם תהליך הגמילה ממנה) מחדדת לי את העובדה הפשוטה שלא באמת אכפת לי מעבודת ה'. תמיד חשבתי שאכפת לי, תמיד ידעתי היטב את מה שכתוב בספרים. אף פעם זה לא עצר אותי מלעשות את מה שעשיתי, כי בשבילי ההנאה הרגעית חשובה יותר. זה מה שקורה למכור.

חשבתי לעצמי מה היה קורה אם הייתי חלילה נפצע בתאונה, יהיה לי חתך עמוק עם תפרים באיזה מקום בגוף. אני מניח שהייתי עושה הכל בשביל שהמקום הזה לא יגורה חלילה ממשהו. הייתי הולך עם עיניים וידיים קשורות ליתר בטחון.

אז צר לי להודיע רשמית, חתך כזה יותר חשוב לי מכל ספרי המוסר. זה פשוט יותר אכפת לי ויותר נוגע אלי.

אז בשבילי אין הבדל מהותי בין ההבנה שאני חולה, להבנה שאני חוטא או להבנה שאני הורס לעצמי ולסובבים אותי את החיים. מה שחשוב זה שההבנה הזו תהייה נוגעת לי אישית מאוד חזק, שאני אחוש אותה היטב ושהקשר בין המעשים והתוצאות יהיה ברור.

אם אורות התשובה עושים לך את זה - לך על זה. יש לי תחושה שלא. אבל אל תדאג, תהיינה לך הזדמנויות לחזור לספרי המוסר כשתרגיש שעברת את השלב הזה בחיים.

בשונה מלפחות רוב הדעות שראיתי כאן, אני חושב שברור שצריכה להיות לנו חרטה וחס ושלום שנגיד שאין לנו קשר לברכת "סלח לנו" זה שאנחנו מבינים שאנחנו בתהליך של התקדמות ויציאה מהבוץ לא אומר שאנחנו לא מבקשים סליחה על שהבאנו עצמנו למצב זה ועל זה שעדיין לא התנקנו לגמרי (וודאי שאין מה להמשיך "להתגולל בבוץ" ולשקוע בזה אבל זה לא סותר כלל את תחושת הניכור מהחטא)
חס וחלילה שנשלים עם המצב חס וחלילה שנפקיד את בחירותינו בידי מישהו (שהרי הקדוש ברוך הוא אומר לנו לבחור בעצמנו "ובחרת בחיים")
בואו נתפלל יחד לקדוש ברוך הוא שאין לנו אפשרות בלעדיו לצאת מכל מקום בכלל ומהמקום המטונף הזה בפרט שיתן לנו את הכוחות וישלח לנו את האפשרויות הנכונות.
ועם מאמץ שלנו עם החרטה הוידוי והקבלה לעתיד שלנו עם הנכונות לשמור ולהצליח בעזרת השם אנחנו עוד נזכה לראות פני שכינה "כל הרואה דבר ערווה ואינו זן את עיניו ממנו זוכה ומקבל פני שכינה (לא "יזכה" אלא "זוכה" ממש באותו הרגע)
בעזרת השם נעשה ונצליח!

ל"אמת תמיד",
זה עובד לך?
אתה מצליח ככה להתקדם ולהיות נקי?
ברור שאין השלמה עם המצב הקיים,
זה הרי סה"כ סיוט מתמשך...

ל"אמת תמיד"

כנ"ל, זה עוזר לך ? הצלחת לצאת מזה ??
אני ניסיתי את הדרך הזו בדביקות רבה יותר מעשור שנים,,,
ולא, שלא תחשוב לשניה אני כולי מאמין בה' שברא אותי ויצר אותי והביא אותי למציאות הנוכחית אני גם מאמין שיש תגמול טוב ורע בשמים על כל מעשה, רק שכאן אני מוכרח ללכת לרופא בשביל להתרפאת, זה ברור שזה כך !!
בהצלחה  לכולנו,,

מבקש השם היקר. בנוגע לשאלתך על הקשר בין מה שכתוב בספרים לבין התכנית, אענה מנקודת המבט שלי. ההבדל בין ההתנהגות שלי קודם לעכשיו היא האם אני מסוגל בכוחות עצמי על ידי לימוד ויישום מה שכתוב בספרים להישאר נקי או שאולי אני רק אדם עם כוחות מוגבלים וחייב את עזרת ה'.
פעם חשבתי שאלוקים נתן לנו מתכון בטוח וספרי קודש וכעת העניינים בידינו. אם רק תלמד תקיים תהדר תוסיף תהיה קשור במילא תצליח בכוחותיך להיות נקי ובכלל להיות ירא שמיים וכו'. התכנית עזרה לי ללמוד ולהפנים שללא עזרת ה' אין לי סיכוי לא רק להישאר נקי אלא גם להצליח ליישם את מה שכתוב בספרים בנוגע לדרך ההתמודדות ובעבודת ה' בכלל.
היום כשאני יודע שבכוחותי הדלים אני חסר אונים ולא מסוגל להתמודד לבד ומוכרח לפנות לה' לעזרה, היום אני יכול להסתכל בספרים הקדושים ולראות מה מהדברים שכתובים שם אני יכול להשתדל ליישם כחלק מחוסר האונים ומהתבטלות לה' ורצון להשתדל לעשות מה שהוא רוצה ממני. בהצלחה.