לאחרונה התפרסמו כאן בפורום שני מאמרים מקצועיים שעסקו באשליה שלנו כאשר אנו משתמשים בתאווה באינטרנט כאילו אף אחד לא נפגע, או כאילו אין לכך מחיר ממשי אותו אנחנו משלמים. הנושאים האלו הינם בעלי חשיבות רבה עבורי כמכור, מכיון שהם מזכירים לי שהמחיר שאני משלם עבור החלמה הינו מחיר הגיוני שאם לא אשלם אותו, איאלץ לשלם מחיר אחר, גבוה בהרבה, עבור השימוש בתאווה.
הענין הוא שידע בכלל הוא נושא קצת מורכב עבורי. מצד אחד, הידע הזה לא יגרום לי להפסיק, כיון שאני זקוק לכח נוסף ולא לידע, מאידך, הידע כן יכול לדחוף אותי לעשות את הפעולות הנכונות. הרעיון הוא שאם אני מתבסס על הידע הזה במחשבה שבגללו אמנע משימוש בתאווה, אזי מדובר באשליה. כל הידע בעולם על כמות הסבל שהתאווה גורמת לי, לא מצליחה לעצור אותי מנפילה נוספת, אבל הידע הזה כן יכול לשמש עבורי דחיפה לעשיה שבאמצעותה אני יכול להישאר נקי. אם הידע הזה לא נותר בתור ידע אלא גורם לי ללכת לקבוצות, לשתף ולעבוד על פגמי האופי שלי - הוא יקר ערך.
ההתמכרות לתאווה באינטרנט, לפורנו ולאוננות, יכולה להיות מאוד מבלבלת כי היא נותנת לנו תחושה כאילו אין מחיר למעשים שלנו. בשונה מהרבה סוגים אחרים של התמכרויות, כאן שולטת האשליה כאילו אני עושה את זה לעצמי בלבד, אף אחד לא נפגע, והמחיר הוא לכל היותר המחיר האישי של מה שאני עושה דברים שהם פסולים לפי אמות המידה שלי (אישיות, דתיות וכן הלאה). אני לא פוגע באף אחד באופן פיזי, אף אחד לא יודע מכך, הכל וירטואלי וממילא זה לא בגידה אמיתית, ואני אפילו לא פוגע בנשים שהן רק פיקסלים אלקטרוניים על מסך המחשב שלי.
הבעיה בגישה הזאת היא בשתיים: א. היא לא נכונה. ב. היא גורמת לי להמשיך להזיק לעצמי ולאחרים. כל זמן שאין מחיר למעשים שלי, אין הרבה סיכוי שאסכים לשלם מחיר אחר כדי להפסיק. יש בסוף הספר הגדול (ספר הבסיס לגמילה בדרך 12 הצעדים) סיפור של אחד ממייסדי התכנית בשם ד"ר בוב, הוא מספר כיצד אחרי שנים של סבל מאלכוהוליזם מחמיר והולך, הוא נחשף לפיתרון שהוצע לו, אבל עדיין "המחיר היה יקר מידי עבורו", ולכן הוא המשיך לסבב נוסף של שתיה וסבל, עד שהשתכנע שכדאי לו לשלם כל מחיר כדי להחלים מהמצב הקשה שלו.
אבל האשליה הזאת של שימוש בפורנו שלא פוגע באף אחד היא פשוט לא נכונה. הראשונים בהם אנחנו פוגעים זה אנחנו בעצמנו. התפיסה שלנו על נשים, על יחסי מין ועל העולם מתעוותת בעקבות השימוש הזה בתאווה. נשים הופכות לאובייקטים מיניים, יחסי מין הופכים לכלי משחית לניתוק וסיפוק תאווה במקום חיבור והתקרבות בין בעל לאשתו, וכל העולם הופך להיות ציני, קר ובלי משמעות. בנוסף, יש לכך השלכות רבות נוספות עלינו של ניתוק רגשי מעצמנו, ניתוק מהסביבה, חוסר יכולת ליצור חיבור אמיתי (לא רק בזמן קיום יחסי מין), וחוסר יכולת להתמודד עם אתגרים רבים (כיון שאנו לומדים לברוח במקום להתמודד).
בנוסף אנחנו כמובן פוגעים בנשותינו, כיון שלמרות שהשימוש הוא "וירטואלי", אבל הוא אמיתי מאוד בהרבה מאוד מובנים - בעיקר בתחום הרגשי. בשנים האחרונות יש יותר ויותר דיווחים על בתי משפט שמתייחסים לאירועים באינטרנט כאירועים ממשיים לכל דבר ולא מקבלים את הטענות על כך שכאילו מדובר באירועים לא אמיתיים שאין להם משמעות רצינית. לאחרונה הרשיע בית משפט בישראל אדם במעשים מגונים למרות שהם "בוצעו" דרך האינטרנט! (וממש השבוע התיר בית משפט בארה"ב לאישה להתגרש דרך הפייסבוק כיון שבעלה נעלם והקשר היחיד איתו התבצע באמצעות הרשת החברתית).
כל שימוש בתאווה, גם אם אינו פיזי והוא וירטואלי לחלוטין, פוגע באנשים רבים, מתחיל בפגיעה בנו ובנשותינו, ממשיך בפרוצות שאת גופן אנחנו גוזלים באמצעות התבוננות תאוותנית ואוננות כפייתית, וזה לא נעצר שם.
יש מחיר לשימוש בתאווה, ויש מחיר להחלמה מההתמכרות. איזה מחיר אני מוכן לשלם - זאת למעשה השאלה האמיתית.
