מה לי ולגבורה? שאלתי את עצמי (במחשבה) במהלך היום. (כזכור, אנחנו בספירת העומר, ב"שבוע הגבורה"). הרי כבר עזבתי את דרך הלחימה, שמעולם לא הניבה עבורי תוצאות ארוכות טווח, לטובת דרך הכניעה, שמניבה פירות טובים למדי ב-426 הימים האחרונים. בכל זאת, היה חשוב לי לחבר ולהתחבר איכשהו, ו.. מגיע לי מזל טוב! אלוקים העניק לי שלישייה :

א. קבלת החלקי- במובן מסוים, כאשר החסד פוגש את הגבורה, הוא מופיע בצורה חלקית וקטנה יותר, בצורה מוגבלת ומצומצמת. הנכונות שלי לקבל דברים חלקיים ולשמוח בהם (בחלקיות ) היא אחת מהמתנות שאני זוכה להן (חלקית ) בתוכנית. אמנם, תמיד דיברתי על זה שכל דבר הכי קטן שווה וכו', אבל התנהגתי והרגשתי אחרת לחלוטין. מאז התכנית אני הרבה יותר נינוח, שלו ושלם עם עצמי במצבים כאלה.
[דוגמא פשוטה לכך, היא העובדה שאנחנו כבר ב"תפארת שבגבורה", ואני מוכן לכתוב על "שבוע הגבורה", בשלושה ימים איחור, ועוד מבלי לכתוב על "שבוע החסד" ומבלי שיש לי כרגע רעיונות לגבי השבועות הבאים, ואפילו לא תכנון ממשי לכתוב בהם].

ב. קבלה מאחרים- הגבורה מקבלת את השפע שלה מהחסד, כך שבמובן מסוים, היא "כלי" ולא "אור". במובן הזה, התחלתי לאחוז במידת הגבורה דווקא לאחר הגעתי לתכנית. תמיד רציתי לנצח בכוח עצמי את התאווה ("אור"), ועכשיו אני נכון לקבל מאלוקים את הניצחון שהוא מנצח אותה עבורי ("כלי"). תמיד רציתי לפתור בעצמי את כל הבעיות שלי ("אור"), ועכשיו אני נכון לקבל עצה ופתרון מאחרים ("כלי").
בדרך דרוש, זה מתקשר עם החלק הראשון של תפילת השלווה - "לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם". אני לא יכול לשנות בעצמי, אבל אני מקבל את השינוי מאחרים, אלוקים וחברים...
הוויתור על ניצחון בכוחות עצמי, דורש ממני גם גבורה, במובן האקטיבי שלה. בעבר רציתי להיות "גיבור הכובש את יצרו", והיום אני מנסה להיות גיבור הכובש את היצר שיש לי לנצח בעצמי בתחום התאווה ולפתור את כל הבעיות בכל תחומי חיי.

ג. לקיחת אחריות- במסגרת העבודה שלי בתוכנית, נדרשת ממני גם גבורה במובן הכי פשוט שלה - "גבורה כפי שילדים בגן מבינים אותה". לא בא לי להרים טלפון לחבר ואני מרים. לא בא לי לקום לעשות תכנית בוקר ואני עושה. לא בא לי לעזור בבית ואני עוזר וכדו'.
בדרך פשט , זה מתקשר עם החלק השני של תפילת השלווה - "לשנות את הדברים שביכולתי".

שנתגבר בכניעה!