שלום חברים.
תמיד הייתי שני בכל דבר. תמיד. נולדתי שני, אחרי אחי הגדול. בעצם מה שגרם לזה שהכול עשיתי שני-השני הלך לבית הספר, בו הייתי "האח של". שני שהביא תעודה הביתה. השני שהלך לישיבה תיכונית (שם גם הייתי "האח של").השני שהיה מדריך בסניף. שני שבחר ישיבת הסדר. שני שהתגייס.(לא שני שהתחתן רק משום שעוד לא התחתנתי...).
גם בחבר'ה הייתי שני. לא האדם הכי פופולרי בעולם, ומצד שני לא אחד נידח שאף אחד לא רוצה בחברתו. בסדר כזה. כך היה ביסודי, וזה המשיך גם לישיבה התיכונית.
בישיבה הגבוהה המצב השתנה קצת-בעיקר כי אף אחד מהישיבה התיכונית שלי לא המשיך איתי לשם...שם תמיד הייתה את החבר'ה שהגיעו מאותה ישיבה מפורסמת, ואני שהישיבה שלי לא הייתה מפורסמת כל כך נדחקתי לשוליים. כמובן שהיו לי חברים אבל מעולם לא הייתי במרכז.
רק בדבר אחד הייתי היחיד-בהתמכרות. כנראה שכל מה שתיארתי עד עכשיו גרר אותי לשם. זה המקום בו עמדתי בזכות עצמי, הגעתי לשם לגמרי לבד, אף אחד בעולם לא ידע מזה, ולא ידע עד כמה אני טוב בזה. גם את תכנית שתיים עשרה הצעדים גיליתי לבד, תוצאה של שוטטות באינטרנט לאחר נפילה. גיליתי את "שמור עיניך", את הקהילה הנפלאה פה. התחלתי להיכנס חזק לעסק, שאלתי שאלות, הדפסתי את הספר הלבן והתחלתי לקרוא בו.
התהליך הפסיק כשבחרתי להתגייס. בצבא לא היה כל כך זמן להתעסק בזה, לא כל שכן שאין את הפנאי הנפשי שצריך כדי להתחיל בתכנית. לקראת אמצע השירות המצב של ההתמכרות התדרדר והחלטתי שנמאס. בעקבות קריאת ספר מסוים (שעסק בהתמכרות),פניתי לרב שחיבר אותו, וקבענו להיפגש. כיוון שאני חייל והוא אדם עסוק, יצא לנו להיפגש רק כעבור חצי שנה...בפגישה הוא דיבר בעיקר...עטף אותי במילים, עודד אותי מאוד. בסוף הפגישה הוא המליץ לי ללכת לטיפול בשיטת 12 הצעדים. אך כיוון שאני עומד לסיים את הצבא, המליץ לחכות שאגמור ואז להתחיל את הטיפול. אלא, שהמקום אליו הייתי צריך לחזור וללמוד אחרי הצבא הוא רחוק, מה שמסבך את מציאת המטפל הנכון מבחינה טכנית, וגם הייתי צריך לחשוב על הנושא, הוחלט שנדבר בעוד שבועיים. זה היה בחנוכה שעבר. עד עכשיו לא הצלחתי לתפוס אותו (פעם הפלאפון נהרס והייתי צריך למצוא את המספר שלו, ופעם הוא חלה ופעם לא התחשק לי וכן על זה הדרך...). בינתיים כבר השתחררתי ואני אמור לחזור לישיבה בה אני לומד.
כל הזמן הזה, אני מדגיש, הייתי היחיד בהתמכרות. רק אני, והיה לי טוב עם זה. סוף סוף משהו שאני עומד בו בכוחות עצמי, אף אחד שאני מכיר לא היה בסיטואציה לפניי, חייתי בשני עולמות נפרדים-עולם ההתמכרות והעולם שבחוץ.

לאחרונה ראיתי שהדברים לא זזים והחלטתי לקחת את המושכות. פניתי לכמה חברים פה בפורום והתחלתי לשאול על הקבוצות החיות (דבר שהרב אמר שלא כדאי בהתחלה כיוון שאם אני לא מכור "כבד" זה יכול לפגוע...). ושוב אני מדגיש-הכול היה בשליטתי. אני הזזתי את הדברים. אני התמכרתי ואני אבחר את דרך היציאה שלי מההתמכרות.
עד שאלוהים החליט להתערב.

אחי הגדול הגיע הביתה. היה צריך את הרכב של ההורים לשבת. פתח את המחשב, נכנס לאינטרנט והמייל שלי נפתח. שם הוא גילה הודעות משמור עיניך. במוצ"ש הוא התקשר אליי, ביקש לשבת לשיחה. מתברר שאחי הגדול הוא גם מכור. אלא שהוא כבר "מעורבב טוב" בהחלמה. הולך לקבוצות החיות, אפילו, פי מה שהבנתי, מנהל כמה פרויקטים בנושא...אמר מה שאמר לגבי ההחלמה.
בום בום בום. מאז הראש שלי לא מפסיק לדפוק. העולמות שלי התערבבו. כבר אין שני עולמות. יש אחד. אני לא קובע את הקצב, אלוהים הוא זה שמכתיב אותו.
בשיחה עם אחי הוא שאל אותי אם אני כועס על אלוהים (כמו שכל מכור כועס...).עניתי לו שלא. באמת עד השיחה כבר הגעתי להשלמה עם ההתמכרות. אפילו ראיתי את היתרונות שבה. אחרי השיחה הבנתי שאני רותח מזעם.
למה, אלוהים? למה לא יכולת לתת לי להישאר בשליטה? מה היה רע לתת לי להתפתח לבד, לקבוע את הקצב, את התזמון, את המינון?
למה אני תמיד שני? אפילו בהחלמה, אני שני. "האח של". למה אני לא יכול בזכות עצמי? מה כבר ביקשתי? להצליח בזכות עצמי?
אבדה לי השליטה על חיי. אני לא רואה איך אני יוצא מזה. איך אני אוהב מישהו או משהו בעולם הזה. לאיפה אני ממשיך הלאה. מרגיש שהקרקע נשמטה מתחת הרגליים.
שוב חזרתי להיות אותו ילד משולל כל טיפת ביטחון עצמי. שום דבר שאני מיוחד בו. כל מה שבניתי לעצמי בכוח עצמי, כל התדמית העצמית שפיתחתי, כל מה שרכשתי, נעלם.
לאיפה הולכים מכאן?
?

שלום רצונך ייעשה!
הסיפור שלך מאוד נגע לליבי, אני בטוח שעוד תמצא את הדרך שלך ולהיות מוביל. מאחל לך בהצלחה בהחלמה!

בהחלמה אין "שני", ואין "האח של". אוהבים את כולם במידה שווה. אם תתקדם יעריכו את הדרך שאתה עושה. וזה תלוי בבחירתך.
אני אישית נקי בחסד אלוקים 433 יום, ומאוד מעריך כמה וכמה חברים שנקיים מאות ימים פחות ממני ומתקדמים וצועדים בדרך ברצינות ועומק (ביניהם אחיך).

ה"לבד" שאתה מתאר, הוא הוא המחלה. זו אחת הנקודות המרכזיות של ההתמכרות.
אם אתה מכור ורוצה להחלים, אתה מוזמן לקפוץ למים, לצאת מהבדידות, להצטרף אל חברים המחלימים יחד.
אשמח לראות אותך בקבוצה מחר! (נראה לי שאח שלך יודע איפה זה... )

בעיניי הכתיבה הכנה שלך, המנוסחת היטב, מאוד מיוחדת.
אני מאמין שאלוקים ובני אדם שמכירים אותך רואים עוד הרבה דברים מיוחדים.

מאוד מזדהה עם התיסכול הזה,
אבל נראה לי ממה שראיתי בחדרים,
שבהמשך הדרך זה מאוד יעזור לך, כמה יותר קרובים מהקהילה וכו' וכ"ש מהמשפחה נמצאים איתך בדרך,
יש לך יותר כוח להביא את היום הנקי, הוא מבין את השפה שלך ואת הקשיים שלך,
יותר קל לך לשתף אותו עם הקשיים שחבר אחר לא מבין על מה אתה מדבר,
מאחל לך בהצלחה.

וואי ממש נגע בי. אולי אתה לא מצליח לראות את זה, אבל זה באמת דבר עצום שיש לך אח בהחלמה. גם אם לא רצית את זה, והעדפת את הפרטיות שלך, לאלוקים היו תוכניות שונות. "נפלאות דרכי ה'". בסופו של דבר,  יש לך מישהו במשפחה שמכיר את מה שאתה חווה, יודע מה עובר עליך,  ויכול לתמוך בך. יש לך יד מחבקת מקרוב. תגיד על זה תודה לאבא!
קבוצה חיה זה באמת צעד לא פשוט. לא מזמן קפצתי למים העמוקים האלה,  ובסוף הבנתי שזה לא כזה נורא. להפך,  זה מביא המון החלמה,  אין משהו שיכול להשתוות לפגישת מכורים כמוך פנים אל פנים. המון הצלחה!