אהלן, בקשר לכותרת.
לאחרונה אני מרגיש 'לא עוקב' , 'לא עומד בעומס',
כמות השירשורים ווהתגובות...
ב''ה , אסירות תודה לאל...
לא יודע, פעם הייתי יותר עוקב,
היום פחות.
(כמובן פגמי אופי של מושלמות ותחרותיות...).
זהו,
סתם רגשות. שלי. בלבד.
אוהב את המקום הנפלא הזה.
לילה טוב חברים.

אוהבים אותך

אוהבים!

גם אני מוצא את עצמי לפעמים מרגיש שאני חייב, אבל פשוט חייב, לעבור על כל ההודעות שנצברו במשך הכמה זמן שלא הייתי בפורום.
אני משתדל להזכיר לעצמי שאני פה בפורום למען ההחלמה האישית שלי. אם אני לא רוצה לקרוא - אני לא חייב, לא אפסיד מזה כלום.
לפעמים פשוט לסמן את כל ההודעות כנקראו עוזר לי. למרות שבד"כ זה קורה לי בטעות...

גנבת לי את מה שרציתי לכתוב,,
אבל בכזה דיוק רב,,,

מזדהה.
גם אני אחרי שבועיים שלא הייתי פה מסיבות טכניות מרגיש שיש פה יותר מדיי חומר שלא קראתי ואין לי חשק לקרוא עכשיו ויש לי טינות על אנשים שכתבו כל כך הרבה 
כנראה שבאמת אני לא חייב לקרוא הכול.
אוהבים..

קטעים לקרא כזה פוסט,,,,,,,

על זה אני אומר,

"קראתי ונקרעתי"[מצחוק],,,,,,,,,,,,,,,,,,

אני כותב פה תגובה, כדי שיהי המון חומר בפורום,
אבל תקופה לפני כמה חודשיים שהפורום היה "מת" לא היו תגובות ולא נכנסו חברים, והחברים צעקו "יבש ישב"



נראה לי שעדיף המון חומר וממצב של יובש, שאין החלמה ואין תקווה לחברים,
תמשכו להפיץ את הפורום בחומר,

בגדול אני חושב שחברים שמתנהלים בצורה יותר מחלימה (לא כמוני), אכן מרגישים עומס. אבל מי ששורץ כאן כמוני, וכל כמה שעות קופץ לבדוק אם התחדש משהו, בדרך כלל לא פוגש יותר מ-12 הודעות חדשות. הפורום עדיין לא כזה תוסס שאחרי יום אחד קשה להשלים (אם כי כל אחד קורא בקצב שוני, ואינני יכול לדון מעצמי על אחרים בנקודה זו).

מסכים עם אבי גולן. מאוד מאוד חשוב שהפורום הזה יהיה חי. והיה די מתסכל עבור החברים שנמצאים בו בתקופות של יובש. בהקשר לכך, מעניין לציין, שבעבר המטפל שלי ביקש ממני לנהל איזה פורום אחר שגם קשור לאותו עניין (עשיתי זאת תוך כדי התמכרות פעילה, ובהרבה הרבה הרבה (!) פחות עקביות מפה. כמה ביקורים בודדים במשך כמה שנים). עלתה לשם הודעה חדשה כל כמה ימים במקרה הטוב, וגם בעיקר הודעות ייאוש ותסכול, והתחושה הייתה בהתאם. האמת, שאפילו לא חשבתי במחשבות הכי פרועות שלי שהשהות שם תוכל לעזור לי (ממש ממש לא דומה לתחושה המחברת והמציתה תקווה שאני מרגיש פה). ביקרתי שם שוב לפני כמה חודשים, והמצב היה די דומה... כדאי מאוד שכאן זה לא יהיה כך (נ.ב. באמת הגיע הזמן להעביר את הניהול שם למישהו אחר... :-\ ).

אוהבים!
גם אני מרגיש לפעמים שפיספסתי משהו, אבל ההשתתפות בקבוצה החיה פשוט ממלאת אותי שזה מפצה על הרגשת הפיספוס.

בעבר הייתי מחובר לפורום באינפוזיה כמעט 24 שעות ביממה. בחודשיים הראשונים שהייתי כאן כתבתי כ50 פוסטים וכ600 הודעות. הייתי אובססיבי ברמה לא נורמלית (על אף שכנראה זה מה שהיה נכון לי באתו הזמן),
לפני קצת יותר משמונה חודשים ויתרתי לגמרי על כל מחשב ואינטרנט, הייתי בטוח שאני לא יוכל לשרוד בגלי לראות כל הזמן מה חדש בפורום. זה לא היה קל, אבל להפתעתי גיליתי שיש חיים גם מעבר לפורום. זה גרם לי למשל יותר להשקיע לעלות בצורה קבועה לקבוצה הטלפונית, יותר להשקיע בקבוצות חיות ועוד. היום כשחזרתי למחשב ואני פותח את הפורום ומרגיש קצת כמו אילם אני מרגיש שאני נמצא על מקום הרבה יותר טוב. פחות אובססיה, פחות תלות. עכשיו אני באמת יכול להנות מהפורום.
זו החויה שלי. לא בתור משהו שאני מציע אותו למישהו אחר. סתם אסירות תודה כזאת.

תתאר כמה זה קשה למי שהוא חדש בפורום
כל תגובה חדשה גוררת אותך לשרשור שלם שיכול להיות דפים על גבי דפים

ברוך הבא unanumun!
מבין מאוד את תחושתך!
תמשיך לבוא! דברים טובים קורים כאן!

אשמח להיות איתך בקשר בהודעות או טלפוני אם תרצה.

תודה
אני לא כל כך חדש לאתר. בעיקר אני נמצא בפורום באנגלית (מסתמא אתם יכולים לזההות את המבטע בסגנון הכתיבה שלי) יותר משנה והיה לי הצלחה מרובה

באתי לראות את האתר המחודשת בעברית ונהנתי לראות שיש עולם וחברה מקביל להציבור של הפורום באנגלית. זה מחמם את הלב מצד אחד לראות שאני לא לבד בניסיוני, ולא משנה באיזה שפה מדברים, כולנו בעצם מדברים אותו שפה- שפת הלב.
אבל מצד שני הלב כואב עבור כולנו, על הכמות של אנשים שצריכים להתמודד עם נסיונות כאלו קשים.
מצפים להחלמה שלימה לכולם ושנזכה לשבת ביחד כאיש אחד בלב אחד (ובשפה אחת)