יש תובנות שגרמו לי הרבה פעמים לתסכול. כמו למשל שההחלמה היא החוויה המשמעותית ביותר בחיים. נו באמת?! המקומות בהם למדתי, הנישואין, הקריירה, המשפחה, אירועים משמעותיים נוספים בחיים שעברתי. האם כל אלו לא מגיעים לחווית ההחלמה?
ככל שחולפים להם הימים בהחלמה אני נאלץ לשוב ולהסכים לתובנה זו פעם אחר פעם. בעצם, למה נאלץ? אני מודה על כך ומודה בכך בכל לב. נכון שהחיים זמנו לי המון אירועים מסעירים אבל אירועים אלו כולם היו תחת ערפל מתמשך של השיעבוד לתאווה. היא זו שפגמה בהם והשחיתה כל חלקה טובה. שהפכה אותם ממה שהם אמורים היו להיות למשהו נוגה יותר. ההערכה שיש לי היום להחלמה נובעת מכך שהיא מאפשרת לי לחוות את החיים על שלל יופיים בצורה בהירה וחדה יותר.
גם היום וגם בשעה שאני כותב את שורות אלו אני מתמודד עם אתגרים כדרכם של חיים דינמיים. ההבדל הוא בכך שיש לי היום כלים שלא היו לי בעבר כדי לכלכל את הרגשותי בצורה נכונה. מכירים את ההרגשה הזו שמשהו בפנים עומד לקרוס מרוב פחד ודאגה? שאינכם יודעים מה וכיצד יהיה? פעם הרגשות אלו היו סותמות עבורי את האופק כולו. במקום לעשות את הדבר המתבקש ולחפש את נקודות האור בכל מצב נתתי לזה לסחוף אותי כשאני משתף פעולה בחוסר שיתוף פעולה, היישר למצולות התאווה... ההחלמה ונספחיה לימדו אותי פשוט לעשות את הדברים אחרת.
אחרי אינספור פעמים בהם הייתי בטוח שאני ממש לא מסוגל אחרת ולמרות כך הדברים הסתדרו. הבנתי שהפרשנות שהמוח שלי נותן לתפיסתה של תמונת המצב לא בהכרח נכונה. זו יכולה להיות נבואה המגשימה את עצמה. בדיוק כפי שפעם הייתי בטוח שאין לי ממש אפשרות לעבור גל תאווה בלי להשתמש ופתאום זה הצליח. כך גם בשאר התחומים כל הצלחה חזקה אצלי את הביטחון שזה אפשרי. כל אימון שכזה לשרירי הנפש החזיר אט אט את הביטחון שלי. פחות יותר רחמים עצמיים והתבכיינות ויותר עשיית פעולות להגנה עצמית.
בחסד אלוקים לא מובן מאליו אני זוכה ל 256 ימי שפיות ונקיות שעמם הולכת ותופסת יותר ויותר השפיות את מקומה. היא הדבר המשמעותי ביותר בכל שטחי החיים. נותנת לי את הכוח להתמודד בכל המישורים כפי שלא הייתי מסוגל לעשות בעבר. לצערי או לשמחתי אני זוכר די ברור כיצד הדברים נראו מזווית שונה. בעבר נפלתי שוב אחרי פרקי זמן שכאלו לא פעם. זה היה ההבדל בין לחיות כבן אדם או כצללית אדם. כל שמחה לא הייתה שמחה לצלילי היגון של הנשמה אשר התנגנו להם ברקע.
ההחלמה היא בהחלט החוויה המשמעותית ביותר בחיי