כנראה שכן!
אחרת למה הוא ברא אותי עם הפגם הזה?
אחרת למה הוא הוביל את החיים שלי לבריחה הממכרת?
ברור לכולנו שה' אוהב אותנו כמו שאנחנו בכל מצב!
היום ברור לי יותר מאי פעם: ה' רצה שעבודת הבורא שלי תהיה דווקא בדרך הזו ולא בשום דרך אחרת!
אני צריך לגלות מהי הדרך לטפל בבעיה ולשמוח שה' נתן לי אותה! כי רק כך אבין איך להתקרב אליו בדרך שהוא בחר בשבילי.
זה לעולם לא ישמש תירוץ אמיתי בשבילי למה נפלתי, אבל זה יתן לי דרך לקום ולהבין שגם אחרי אלפי נפילות ה' מחכה לי בדיוק באותו מקום.
אוהב ,תומך, ומאמין בי יותר ממה שאני יכול לחלום ולדמיין...
רוצה שאבין שלכך נוצרתי ובדרך ההזויה הזו אעבוד אותו יתברך!
כשאני נופל - ירדתי מהפסים סטיתי מהמסילה...
וכשאני קם- הנפילה הופכת להיות חלק מן הדרך, עיקול נוסף, שאמנם מאריך את הדרך! אך בשום פנים ואופן לא קוטע אותה!
בע"ה על רכבת ההחלמה...

תודה על הדברים!

נשמע שאתה לא כ"כ יודע איך בדיוק הדרך ההזויה הזאת אמורה לגרום לך לעבוד את ה'. אני בתוכנית למדתי שהעיקר הוא החיבור שלי לאלוהים. אני מחפש משהו רוחני שימלא אותי, וכשאני לא מוצא את זה במציאות אני בורח - לתאווה, ולעוד אלף פינות שיצרתי לעצמי. בורח מהמציאות שנפכתה עלי. מה ששומר אותי נקי זה הקרבה והחיבור המיוחד לה' שהתוכנית כפתה עלי בהתחלה (עכשיו זה כבר לא כ"כ בכפיה). זה שאני צריך לומר לו - אני חסר אונים ואני לא יכול בלי העזרה שלך, וככה לפעמים עשרות פעמים ביום- זו הדרך המיוחדת שבה ה' רוצה שאעבוד אותו.

אני יכול להיות נקי, אבל לגמרי לא מחובר. זאת לא המטרה בסופו של דבר. אומרים שאחת ההבטחות של התוכנית היא שאלוהים יקח מאיתנו את פגמי האופי -  אבל הוא היה יכול לעשות זאת גם עם התאווה! אז למה התאווה נשארת שם? כנראה שאלוהים רוצה שנהיה חייבים להשאר קרובים ומחוברים אליו. אז הוא עשה אותנו מכורים...

שלומקה היקר,
מסכים עם כל מילה. תודה על החיזוק.