לפניכם מכתב שכתבתי לחבר שיצר איתי קשר ועדיין מהסס "לקפוץ" לקבוצות.
חשבתי שאולי זה יכול להועיל לעוד אנשים, אז הנה הוא לפניכם:
מה שלומך?
אני כבר מחכה לפגוש אותך בקבוצה! אין לך מושג איזו החלמה יש בקבוצות.
הדבר הראשון שאתה נתקל בו בקבוצות, זו החמימות שבה מקבלים אותך כפי שאתה, ודווקא בגלל מה שאתה.
אתה צריך להבין שאנחנו בעצם חולים ולא חוטאים, אם תראה את זה כך, יהיה לך יותר קל לקבל את עצמך! ואז גם תוכל לראות איך מקבלים אותך כל חברי הקבוצה.
אני מאוד מבין את החשש שלך לפגוש מישהו מוכר, גם אני מאוד פחדתי בהתחלה. אבל החשש הזה נמוג מאוד מהר, ודווקא המכרים שפגשתי בקבוצות קיבלו אותי בהכי הרבה חום ואהבה.
עד לאחרונה פחדתי ללכת לקבוצה שמתקיימת בעיר שלי מחשש לפגוש מכר, אולי אפילו אח... והייתי נוסע רק לקבוצות בירושלים.
לאחרונה אזרתי אומץ, בזכות אחד החברים, והלכתי לקבוצה בעיר שלי.
לאחר כמה מפגשים היה מפגש מנגל, נפגשנו באיזו חורשה, שמטבע הדברים התאורה שם לא הייתה חזקה, ופתאום אני שומע מישהו קורא בשמי בקריאת שמחה ומתנפל עלי בחיבוק גדול, היה זה חבר שאני מכיר אותו מאז שנולד! גדלנו יחד באותה קהילה וגם היום הוא גר לידי ואנחנו בקשר, ולא ידענו אחד על השני! ודווקא הוא קיבל אותי בחמימות גדולה.
לכן, אחי היקר! קח קצת אומץ ו''בא לגדול (להחלים) איתנו''!
אם אתה צריך עזרה, אני לרשותך, יש לך את הטלפון שלי.
ממתין לתגובה ממך
''אור גדול''
