לאחרונה יצא ספר של סיפורים על ר' אשר (קרי: אוּשֶׁר) פריינד זצ"ל, מי שהקים את מוסדות החסד "יד עזרה" וסלל דרך מיוחדת בעבודת ה'. (שם הספר: ר' אשר - מפי תלמידיו)
ר' אשר חינך את שומעי לקחו למסור הכול לה'. לא לייחס לעצמם שום פעולה טובה שהם עושים: "כי ממך הכל, ומידך נתנו לך".
כמה מן הדברים שם הזכירו לי את מה שאנחנו מנסים ללמוד פה, למסור את כל חיינו לה', לדעת שאנו כשלעצמנו כבר "אבודים" וחסרי סיכוי, ורק בעזרתו יתברך יש לנו תקווה להינצל.
אעתיק פה סיפור אחד מעמ' 82 - אם תרצו יש עוד...
מעשה בפלוני שהוציא עליו שם רע ברחוב. לר' גדליה קניג שהיה מעריץ
מושבע וידיד נפש של ר' אשר, חרה הדבר מאד, הייתי נוכח בשיחה בין
שניהם. ר' גדליה קניג רצה לתבוע את האיש לבית דין בגלל הוצאת שם
רע על ר' אשר. אמר לו ר' אשר, "אינני מסכים. כל מה שהוא אומר עלי
זה נכון. אז על מה תתבע אותו? הרי הוא צודק!"
נדהם ר' גדליה ושאל את ר' אשר, "אתה מודה שעברת את העבירות
שפלוני מעליל עליך?"
אמר לו ר' אשר, "ואם הרבש"ע ריחם עלי ושמר עלי שלא אחטא, אז
פלוני לא צודק?"
כאן רואים איך שר' אשר לא דיבר סתם דיבורים בעבודה, בעוד שהוא
אינו מקיים את דבריו. מה שהוא דיבר נבע מתוך תוכו. מפנימיותו.
הרעיון הזה הוא מהלך ידוע של ר' אשר, שהאדם מצד עצמו, מצד טבעו,
מוכן לחטוא בכל עבירה, אלא שהרבש"ע שומר עליו ושולח לו סיבה
לא לחטוא. כאן, בסיפור זה התגלה איך שהוא חי את תורתו וזו בשבילו
תורת חיים כפשוטה. פלוני שמעליל עליו שקרים וכזבים צודק. ומדוע?
כיון שאם בתיאוריה הייתי יכול לחטוא ולעשות את כל העבירות
שהמעליל אומר, זה נחשב לי כאילו עשיתי את העבירה. אלא מאי, הרי
לא עשיתי זאת בפועל? זה בגלל שהקב"ה ריחם עלי ולא נתן לי. אבל
מצדי ומצד טבעי הייתי יכול לעשות, ואם כך צודק המשמיץ!...
