בחסד אלוקים אוהב!

אני ו"יהושע - יה יושיעך" (שבתחילת דרכו בפורום כונה "רחמים"), חשבנו לפרסם את ההתכתבות שהייתה בינינו בתחילת דרכו של יהושע בפורום ובתכנית. הרי היא לפניכם, בתקווה שתהיה לתועלת. כדי להקל על הבנת התהליך הוספתי לפעמים גם ציטוטים מהפורום (בעיקר מיומן המסע של יהושע "ממש ניסים!", שבעקבותיו נתנה הכותרת להתכתבות).

***

טהרני (26/6/14):

בוקר טוב רחמים!
שמח לראות אותך איתנו!

ציטוט שלך (מיומן המסע בפורום): "היה קשה מאוד לשמור את העיניים - גם בדרך וגם בחתונה, מקווה שזה לא יפגע לי בהתקדמות".

כיצד ניסית לשמור על העיניים - במאבק או בכניעה?
השאלה הזו שינתה לי את החיים. בזכותה התחלתי תהליך והיום אני נקי 135 ימים.
אשמח להיות לעזר אם תרצה.

***

יהושע:

בוקר טוב טהרני!

אני לא בטוח שהבנתי את השאלה טוב כ"כ....
אני ממש טירון בדרך של 12 הצעדים, ועוד לא ירדתי לעומק הרעיון.
בחלק מהזמן שכנעתי את עצמי שאין לי למה להסתכל כי בכל מקרה אני לא אוכל לקבל את מה שאני רוצה, ובחלק מהזמן הסתכלתי בכוונה לכיוון אחר או שלמדתי.
זה עונה על השאלה?

אשמח לקבל הדרכה, כי כמו שאמרתי, אני טירון...
ממש תודה על ההתעניינות, מאז שגיליתי שיש קהילה שתומכת ונלחמת בהתמכרות, הרבה יותר קל לי. אני לא לבד!

***

טהרני:

קשה קצת להסביר את העיקרון. אני מצרף כאן מאמר של סוד הכניעה בנושא שנקרא "בין כניעה למלחמה". לי זה מאוד עזר.
האמת שאני כרגע קצת חולה (חוץ ממחלת ההתמכרות (;...) אז קשה לי קצת להאריך כעת. בכל אופן, אשמח מאוד להיות לעזר ולהיות איתך בקשר (אם תרצה גם טלפוני), כדי שתפסיק להיות טירון, ותלמד כיצד נלחמים. לא ברובה, אלא בהרמת דגל לבן.

המאמר של "סוד הכניעה" – "בין כניעה למלחמה":

אחד המושגים החשובים ביותר בהחלמה הוא "כניעה", מתחיל כמובן מהכניעה מול התאווה ("הודינו כי אנו חסרי אונים מול התאווה"), ועד לכניעה המרכזית של החיים - כניעה מול אלוקים. אבל מה זה בעצם כניעה ומה ההבדל בין כניעה למלחמה? נכון, כניעה ומלחמה נשמעות בדיוק הפוך, אבל במציאות של ההתמודדות עם ההתמכרות הן דווקא נראות אותו דבר בדיוק. הרי המטרה הסופית שלי היא לא ליפול, אז מה זה משנה אם אני מכנה את זה כניעה או מלחמה?

מסתבר שיש הבדל, והוא עקרוני מאוד. ניקח כדוגמא אדם שעומד במים ומתמודד עם גלים המאיימים להטביע אותו. יש לפניו שתי דרכי התמודדות: הראשונה היא לעמוד ולהיאבק בגלים, והשניה היא להוריד את הראש מתחת למים עד שהגל יעבור ואז להרים אותו בחזרה. נכון, בשתי הדרכים המטרה הסופית היא אחת - הרצון להישאר בחיים ולא לטבוע, אבל בפועל מדובר בשני דברים שונים לחלוטין (בעיקר בגישה, למרות שבמקרה הזה גם העשיה היא שונה).

האדם הנאבק בגלים עושה זאת בגלל שהוא משוכנע שהוא מסוגל להתמודד איתם בהצלחה. אם זה עובד עבורו - מצוין, אבל הבעיה מתחילה כאשר כל גל מפיל אותו וכמעט גורם לו לטבוע, אבל הוא לא מבין את זה וממשיך באותה דרך. למרות שכל הגלים שאיתם התמודד הסתיימו בכך שהוא נפל, הוא מסרב להכיר בכוחם הרב של הגלים, וממשיך לחשוב שהפעם זה יהיה שונה והוא יצליח לעמוד מולם בגבורה. לעומת זאת האדם שמוריד את הראש עושה זאת בגלל אותו רצון לחיות, אבל גם בגלל ראיה ריאלית של המציאות. הוא מבין שהגל חזק ממנו ולא משנה כמה הוא ינסה - הוא יפול, אז הוא פשוט נכנע ונותן לגל לעבור מעליו.

בתאווה אנחנו עוברים את אותו דבר בדיוק. התאווה היא גל שמגיע ומאיים להטביע אותי - השאלה היא רק מה אני עושה בענין. אם אני חושב שאני חזק - אלחם איתו בכל כוחי, אם אני מבין שאני חלש - אכנע ואתן לו לעבור. במשך שנים ניסיתי להיאבק בתאווה, ולמרות שהנסיון הראה באופן ברור שאין לי כח מולה, המשכתי להילחם איתה. לא הבנתי שאם זה לא עבד במשך עשרים שנה - זה לא יעבוד גם היום. בהחלמה לימדו אותי להיכנע, להודות שהתאווה הרבה יותר חזק ממני ולכן מלחמה תהיה חסרת סיכוי כיון שהתוצאה ידועה מראש.

במציאות המעשית זה עובד בצורה פשוטה מאוד. הסיבה בגללה אני לא נותן לעצמי להעיף אפילו מבט אחד באישה ברחוב, איננה כיון שאני חזק ומסוגל להוריד את העיניים אלא בדיוק הפוך - כיון שאני חלש ולא יכול להרשות את זה לעצמי. הסיבה בגללה אני לא נכנס לאתרי חדשות בהם יש תאווה היא לא כיון שאני כזה חזק שמסוגל לוותר על כך אלא הפוך - כיון שאני כל כך חסר אונים מול תאווה, עד שאפילו פרסומת אחת יכולה להרוג אותי. אני אלרגי לתאווה אז אני חייב להיזהר.

הענין הוא שכניעה היא רק צעד ראשון בדרך לשחרור. כניעה מול התאווה בלבד לא מספיקה. אני חייב כניעה על החיים כולם מול האלוקים, ואז אני זוכה בנקיות, מפוכחות ושפיות.
(עד כאן הציטוט).

***

יהושע:

ממש תודה! אשב לקרוא את זה בעיון קצת יותר מאוחר כשיהיה לי יותר זמן.
אשמח להיות איתך בקשר. כרגע אינטרנטי אולי בהמשך גם טלפוני.

***

יהושע:

וואו, טהרני, זה מאמר מדהים! ( רק עכשיו התפניתי לקרוא אותו...)
אני חושב שאני מתחיל להבין.
התחלתי קצת לקרוא עוד על הגישה של התוכנית וזה נראה לי חידוש עצום!
הבעיה היא שזה הפוך מכל מה שלמדתי וחונכתי כל חיי אז קצת קשה להפנים את זה. בעז"ה אצליח.
האמת ששמעתי שבגלל השינוי בגישה יש רבנים שאוסרים להשתמש בה (משום שהיא נוצרית וכו'). תוכל להפנות אותי למאמרים ומקורות המחזקים את השיטה מהצד הדתי? קצת קשה לי כשאיני בטוח לגבי מקורות השיטה.
סליחה על השעה, ותודה.

***

טהרני:

שבוע טוב ונקי! מצטער שחוזר אליך רק עכשיו. פשוט לא הייתי כ"כ בפורום...

ציטוט שלך: "התחלתי קצת לקרוא עוד על הגישה של התוכנית וזה נראה לי חידוש עצום! הבעיה היא שזה הפוך מכל מה שלמדתי וחונכתי כל חיי אז קצת קשה להפנים את זה. בעז"ה אצליח".

מאוד מזדהה עם דבריך.
גיליתי, שזה לא רק שזה הפוך ממה שחונכתי, אלא שמה שחונכתי (או הבנתי) רק החריף את הבעיה.
ככל שלא רציתי לעשות משהו, בסוף עשיתי אותו...
כיום, כשאני מכיר בכך שאני רוצה לעשות, וחסר אונים מול זה, איכשהו הגל עובר ואני נשאר נקי
ציטוט של יהושע: "האמת ששמעתי שבגלל השינוי בגישה יש רבנים שאוסרים להשתמש בה. תוכל להפנות אותי למאמרים ומקורות המחזקים את השיטה מהצד הדתי? קצת קשה לי כשאיני בטוח לגבי מקורות השיטה".

כבר חז"ל אמרו שאם אין הקב"ה עוזרו אינו יכול לנצח.
האם בדרך שבה הלכת עד עכשיו שיתפת את הקב"ה? עד כמה?
אני מרגיש שהוא הרבה יותר שותף בחיי כעת (ומתחיל להבין את הריחוק העצום שלי ממנו, שהתחבא מאחורי כל הדוסיות שלי במהלך השנים).

ישנם גם הרבה כיוונים ברמח"ל ובחסידות (בעיקר ברבי נחמן) העוסקים בכך שבעצם ה' הוא השולט היחיד בעולם.
אני חושב שהבעיה הזו שלא מצליחים לפתור לבד בעצם מכוונת אותנו להבנת הזו.

אני לא יודע לאיזה זרם אתה שייך, אבל אם תבוא לקבוצות תפגוש שם מכל הזרמים. אני פגשתי לפחות: תולדות אהרן, חב"דניקים, ליטאים, גור, בעלז, קרלין, ברסלב, חרדים ספרדים, דתיים לאומיים.

חלק מהשיטה הוא לשמור על אנונימיות, כלומר, לא כל כך משנה מי האדם, משנה מה העקרונות שאתה יכול ללמוד ממנו (בדומה לדברי הרמב"ם בתחילה שמונה פרקים). לכן אני לא יודע מאיפה בדיוק רוב האנשים מגיעים, אבל אתה מבין שמכל המגזרים. האמת, שזה לכשעצמו דבר מדהים. לראות יהודים מכל כך הרבה חוגים מקבלין דין מן דין ברוחניות!

על הרב יהושע שפירא שמעת? הוא תומך בשיטה. יש גם עוד הרבה מכתבי רבנים בדף הבית של האתר.

והשורה התחתונה היא: האם הרב שלך הצליח לעזור לך להישאר נקי? הספרים שאתה לומד בהם?

יש מאות אנשים בארץ ואלפי אנשים בעולם, שנשארו נקיים פרקי זמן ארוכים מאוד בזכות השיטה.
אני עצמי נקי הלילה 138 ימים. לא נראה לי שמאז גיל 12 הייתי נקי כל כך הרבה (אני בן 30).

ניסיתי את כל האפשרויות ביהדות. אני אחד שלמד מגוון עצום של ספרים בנושא ובכלל.
ניסיתי גם טיפול פסיכולוגי במשך שנתיים. שום דבר לא עזר לי להישאר נקי לאורך זמן.

זה לא שלא רציתי. אם הייתי יכול ללחוץ על כפתור כדי להפסיק, תמיד הייתי לוחץ, גם באמצע שיא התאווה. לא יכולתי.
בתוכנית גיליתי, שגם כשאני לא יכול, אלוקים יכול, והוא יעשה זאת אם אבקש ממנו ואהיה מחובר אליו.

אם יש לך שאלות נוספות, ובכל עניין, אני כאן!

***

יהושע:

שבוע טוב!
ממש תודה רבה על הדברים המחזקים!
אז למעשה, איך בעצם אני נלחם (או לא נלחם...) במחשבות טמאות? איך אני נותן לכל הזה לעבור מעלי? אני חושב שכרגע זו הבעיה העיקרית שלי.
האם צורת החשיבה הזאת היא נכונה גם לשאר התחומים בעבודת ה'? האם זו דרך חיים או שזה שייך רק לדברים שהתמכרת אליהם?

***

טהרני:

צהריים טובים (ונקיים בע"ה)!

ציטוט שלך: "אז למעשה, איך בעצם אני נלחם (או לא נלחם...) במחשבות טמאות? איך אני נותן לכל הזה לעבור מעלי? אני חושב שכרגע זה הבעיה העיקרית שלי".

לי הקריאה בפורום על הכניעה עזרה מאוד. אולי תעשה חיפוש של מילים כמו "כניעה" "ויתור" וכדו', ואז תוכל לקרוא עוד חומרים בנושא.
נסה לתרגל כניעה. לחשוב כניעה. לומר משפטים של כניעה. לדמיין את עצמך יורד לתנוחה של כניעה לפני ה'.
אבל כל זה לבד לא יכול לעזור לזמן ארוך מאוד. התוכנית היא תוכנית שעושים עם אנשים אחרים.
המחלה אוהבת את החושך, וכשאתה מביא את מה שקורה איתך לאור, היא מתפוגגת.
לזה יש דווקא מקור בצעטיל קטן של הנועם אלימלך (אות יג):
"לספר בכל פעם לפני המורה לו דרך השם, ואפילו לפני חבר נאמן, כל המחשבות והרהורים רעים אשר הם נגד תורתנו הקדושה אשר היצר הרע מעלה אותן על מוחו ולבו, הן בשעת תורה ותפלה, הן בשכבו על מטתו, והן באמצע היום. ולא יעלים שום דבר מחמת הבושה. ונמצא על ידי סיפור הדברים, שמוציא מכח אל הפועל, משבר את כח היצר הרע, שלא יוכל להתגבר עליו כל כך בפעם אחרת. חוץ עצה הטובה אשר יוכל לקבל מחבירו, שהוא דרך השם. והוא סגולה נפלאה".

נראה לי שכדאי לך לקשור קשר עם חברים. ככל שתעשה זאת יותר כן ייטב לך ותחלים יותר. אני מפרט כאן כמה אפשרויות מהקל אל הכבד (ככל שזה יותר "כבד" זה יותר עוזר).
פורום.
קשר טלפוני.
קבוצות טלפוניות.
קבוצות חיות.

ציטוט שלך: "האם צורת החשיבה הזאת היא נכונה גם לשאר התחומים בעבודת ה'? האם זו דרך חיים או שזה שייך רק לדברים שהתמכרת אליהם?"

זו ממש דרך חיים. אני למשל נקי מסוכר לבן וקמח לבן כבר 56 יום בזכות הכלים של התוכנית. מעולם לא הצלחתי לעשות דבר כזה.
ולא רק באוכל. בכל התחומים של עבודת ה' אפשר להשתמש בכלים האלה. אם תרצה, אנסה לפרט מניסיוני הקצר (תן דוגמא לדילמה, ואנסה להשיב כיצד פועלים בה ברוח התוכנית).

***

יהושע:

יש לי בעיה רצינית בעניין הכוונה בתפילה...
יש מה לעשות בנידון מבחינת השיטה?

***

טהרני:

אני גם מאוד חלש בתפילה.

קודם כל, אני יכול לומר שבעקבות התוכנית אני מבין ביתר חדות, שהקשר שלי עם ה', מבחינה כנה ואמיתית, הוא חלש.
כל הדמעות שלי בימים נוראים או אפילו בסעודה שלישית לא העידו על קשר אמיתי איתו. כך שהתוכנית עזרה לי להבין יותר את השורש.

אבל הנושא המרכזי שלנו הוא להדגים כיצד מתקדמים באמצעות כניעה וויתור בכל התחומים. אנסה להראות כיצד זה יכול לבוא לידי ביטוי בתפילה.

כאשר אני לא מצליח לכוון אני יכול להגיב בשתי דרכים:

א. לתפוס את עצמי כאחד שאמור לכוון כל התפילה, ואז כל פעם שאני מרחף וכדו', אני נהיה מתוסכל מכך שלא הולך לי, מנסה בכוח להחזיר את המחשבה שלי לתוך מילות התפילה. זה גם לא כל כך מצליח והתסכול מחריף עד שאני מתייאש ונסוג.

ב. לתפוס את עצמי כאחד שלא מצליח לכוון בתפילה. קשה לי. אני חסר אונים. אני לא יכול. עם זאת, וזה יסוד חשוב מאוד בחוסר אונים וכניעה ברוח התוכנית, אני לא מתייאש, אני מבין שאני צריך לבקש עזרה! מתוך כך, אני פונה לה' ואומר לו "ה', שפתי תפתח!", אני לא יכול לבד לפתוח את שפתי בתפילה כראוי. אם אתה לא תפתח אותן, לא תהיה לי תפילה. אני מבקש עזרה. וגם לאורך התפילה, בכל פעם שאני לא מכוון, אני לא כועס על עצמי. אני מבין שמצד הטבע הבסיסי שלי שמתגלה כרגע במציאות, אני לא אחד שנוטה לכוון במיוחד. אני פשוט צריך לקבל זאת בהכנעה, ולפנות (אפילו במחשבה) כדי לקבל עזרה.

אני חושב שבאופן השני, זו הרבה יותר תפילה. יש כאן הרבה יותר הכנעה בפני ה', והרבה פחות "כוחי ועוצם ידי" (וגם אם זה ברוחניות, לדעתי, זה לא משנה כל כך).

תוך כדי כתיבת הדברים, נזכרתי בדברים שראיתי לפני כמה וכמה שנים בספר "חשבון הנפש" לרבי מנדל מסטונוב, בגנות עבודת ה' הלוחמנית בכלל, כשהוא מביא דוגמא דווקא בעניין התפילה. חיפשתי את הספר בספריה העשירה והמגוונת שבביתי (שצברתי במשך שנים ארוכות, אך היא לא הצליחה לעזור לי להישאר נקי...), ומצאתי את הציטוט הנוגע לעניינו (עמוד 38 במהדורה שלי). אני מעתיק אותו כאן בשבילך. פשוט מדהים כיצד ה' הזכיר לי זאת!

"מעשה בשני אנשים רכים בשנים, שניהם בני תורה יראי אלוקים, נתנו אל ליבם להתפלל בכוונת פירוש המילות.
האחד היה בר שכל חריף ומזגו חם, ויחיד לאביו ולאמו, ונתלהבה היראה בלבו פתאום לאנוס נפשו בכל כוחו לגמור כל תפילותיו בלי שום סיג מחשבה זרה. המריד עליו את יצרו, והתמרמר הוא כנגדו עוד יותר, וכך הייתה המלחמה הולכת וגוברת בנפשו משך כמה חודשים, עד שנטרפה דעתו עליו, ובכל פעם שהיה מגיע להזכרת השם בתפילתו, נשתבש להזכיר שם עבודת כוכבים במקומה.
והשני היה בעל שכל מתון, מיושב בטבעו, עם הארץ בימי בחרותו, והתחיל להרגיל עצמו לתורה ולעבודה מעט מעט, עד שבא בשנים, למד תורה הרבה ונתפרסם לתלמיד חכם חשוב בעירו, תם וישר במשאו ומתנו עם הבריות, ותפילתו ברורה ממחשבה זרה. וכשנשאל על זה, "מנין זכית לכך?". והשיב: "זה כמה וכמה שנים שקיבלתי על עצמי להרגיל את עצמי להחזיק את דעתי במחשבה אחת (דברי תורה או תפילה) משך זמן מה, וכך עלתה בידי, ברוב הימים, להחזיק מחשבתי שעה אחת ויותר. הוא מת בשם טוב, והניח חיבור נחמד על השולחן ערוך, ברכה אחריו".

אמנם, המחבר מדגיש יותר את חשיבות ההדרגה, אך מבין השורות ניתן לראות את נזקיה הרבים של עבודה רוחנית כוחנית שאינה מוכנה לקבל את המגרעות, לעומת עבודה רוחנית שמכירה במגרעות ואינה נאבקת איתן בצורה כוחנית וגסה.

נ.ב. דרך אגב, לאחרונה למדתי עם תלמידיי, כי ה' היה זה שהוציא את השם המפורש מפי הכהן הגדול ביום הכיפורים, ולא הכהן הגדול בעצמו! הקול היה בוקע מפיו, אך שפתיו לא היו נעות בעת הזכרת ה'!

שאזכה לקיים. אחד מיסודות התוכנית הוא לא לתת סתם עצות, אלא רק מה שעבד לך באופן אישי. מכיוון שהעיקרון עבד לי בהמון תחומי חיים (נזכר עכשיו בשוטר שוויתר לי על דיבור בפלאפון בנהיגה, כשאני נוסע ללא תעודת זהות, ללא רישיון וללא כל תעודה מזהה אחרת... ובתגובתי לדבריו פעלתי ברוח התוכנית), אני מניח שהוא יעבוד גם כאן.

***

יהושע:

וואו! טהרני, אתה ממש מחייה נפשות!
כבר אחרי הדברים האלה יש לי רצון להתקרב ( להיכנע...) יותר לה'!

אבל אני פחדן... אין לי אומץ להתחיל לעבוד על התוכנית הזאת בקבוצה. אני ביישן ואני פחדן. האם יש דרך לזכות במדרגה המדהימה הזאת ללא הקבוצות? האם עבודה תמידית של קריאה בפורום ושל החומרים של "שמור עיניך " לא תספיק לי?
אני רוצה להאמין שאני מוכן לעשות שינוי בדרך החיים שלי, אבל אני פשוט לא מרגיש שאני יכול להיפתח ככה לפני אנשים אחרים

***

טהרני:

ציטוט שלך: "אין לי אומץ להתחיל לעבוד על התוכנית הזאת בקבוצה. אני ביישן ואני פחדן. האם יש דרך לזכות במדרגה המדהימה הזאת ללא הקבוצות? האם עבודה תמידית של קריאה בפורום ושל החומרים של "שמור עיניך" לא תספיק לי?"

אני חושש שעבודה באופן זה לא תחזיק מעמד לאורך זמן. בספרות של התוכנית כתוב, שחלק מרכזי של הבעיה הוא בדידות, וש"כבר בשלב מוקדם התחלנו להרגיש מנותקים - מהורים, מבני גילנו ומעצמנו" (מתוך העמוד הראשון של "הספר הלבן").

ציטוט שלך: "אני רוצה להאמין שאני מוכן לעשות שינוי בדרך החיים שלי, אבל אני פשוט לא מרגיש שאני יכול להיפתח ככה לפני אנשים אחרים".

מאוד מבין אותך. אני מאמין שלפני כשתים עשרה שנה גם אני הייתי במצב דומה לשלך.

יחד עם זאת, הרשה לי לשאול אותך, באהבה ולא בעוקצנות: האם צריכת תאווה לא דורשת התגברות על בושה ופחד?...
במחלה אנחנו לא כל כך עושים חשבון (וככל שהיא מחריפה, פחות ופחות עושים חשבון. גם מניסיון וגם מסיפורים ששמעתי. מכורים מוכרים לעצמם כל מיני דברים הזויים כדי לשכנע את עצמם שאף אחד לא יודע ושאף אחד לא שם לב ושאף אחד לא יתפוס אותם...), בהחלמה אנחנו כבר מתחילים להתחשבן...

בקבוצות AA (של האלכוהוליסטים שהקימו את התוכנית) היו אומרים לחברים מסוימים, שאולי הם עדיין לא מספיק סבלו, ולכן הם לא מוכנים לעשות הכל בשביל להפסיק. לכן, אולי כדאי שיסתובבו עוד קצת בחוץ, יאבדו עבודה או שתיים, אשה או שתיים וכדו', עד שיגיעו למונח שמכונה בתוכנית "הקרקעית", כלומר, סבל בעוצמה אדירה, ומתוך כך יתעוררו לעבוד כראוי.

אני ממש לא רוצה להפחיד אותך. באמת שלא. אבל אני יכול לומר לך, שעם השנים זה מסתבך. חתונה לא פותרת את הבעיה, ובמקרים רבים היא מחריפה אותה. כמו כן, כמו שחצית הרבה קוים אדומים עד עכשיו (מן הסתם), הגיוני שתחצה עוד קוים שכרגע אתה לא מדמיין שתחצה (בינינו: האם חשבת שתחצה את הקוים שכבר חצית?).

מוטב כמה שיותר מוקדם לקחת את זה ברצינות. אני מכיר בחור שהתחיל בתוכנית בן 17, הוא עכשיו בן 18 ונקי כ-8 חודשים!

יחד עם זאת, אם הבושה עדיין גוברת, אולי כדאי לעשות זאת בהדרגה. זה באמת לא נורא כפי שזה נשמע. כולם דורשי טובתך ומבינים את המקומות הנפשיים שאליהם הגעת. אבל אם בכל זאת קשה לך, אולי כדאי שתהיה בקשר של כתיבה עם חברים נוספים, כמו שאתה עושה איתי. ואולי תתחיל גם כמה קשרים טלפוניים. אני אשמח להיות גם בקשר טלפוני אם תרצה.

בכל אופן, מה שלא תחליט, שיהיה המון בהצלחה, ושתהיה תמיד עם "יד על הדופק" לראות איך אתה מתקדם.

***

יהושע:

אני מקווה מאוד להיות מעכשיו תמיד עם היד על הדופק.

אני אקח את העצה שלך להתחיל עם זה בהדרגתיות(אני מקווה שזה לא עצת היצר הרע).

סליחה על השאלה הטיפשית: איפה בפורום אני יכול ליצור קשרים כאלה עם עוד אנשים? אתה פנית אלי(ואני מודה לקב"ה על כך כל הזמן מאז), ולכן אני לא יודע איך ליזום בעצמי.

ממש תודה!

***

טהרני:

ציטוט שלך: "אני אקח את העצה שלך להתחיל עם זה בהדרגתיות( אני מקווה שזה לא עצת היצר הרע...)".

מזכיר שוב שזו לא בדיוק העצה שלי... רק אמרתי שאם אתה חושש, מוטב כך מאשר ח"ו לעזוב את הפורום הקדוש הזה.

ציטוט שלך: "סליחה על השאלה הטיפשית".

כפי שאני מקווה שכבר נוכחת, בפורום הזה אנשים (בדרך כלל) מאוד מכבדים אותך ואתה יכול להרגיש מאוד בנוח לשאול כל שאלה שתרצה, במיוחד אם אתה מחפש החלמה.

ציטוט שלך: "איפה בפורום אני יכול ליצור קשרים כאלה עם עוד אנשים? אתה פנית אלי (ואני מודה לקב"ה על כך כל הזמן מאז), ולכן אני לא יודע איך ליזום בעצמי".

אתה יכול בכל דיון (וגם בכל מקום אחר שאתה רואה כינוי של משתמש) ללחוץ עם הכפתור השמאלי של העכבר על הכינוי של המשתמש, שדבריו מעניינים אותך ונראה לך שתוכל לקבל ממנו (או שסתם אתה רוצה לנסות ליצור איתו קשר). כשתלחץ, ייפתח לך פרופיל של המשתמש. מתחת לשם שלו יש כמה אפשרויות. עליך ללחוץ על האפשרות לשליחת הודעה פרטית, ואז ייפתח לך חלון כמו בהתכתבות איתי. דרך אגב, אתה יכול גם לראות בפרופיל המשתמש האם הוא מחובר כרגע לפורום או מנותק מהפורום. בפוסטים ישנים, יש סבירות רבה שחלק מהחברים כבר לא אתנו (היזהר שלא להיות אחד מאלה שבאים לקצת זמן ונעלמים... ).

יש כאלה בפורום שעם ותק של יותר משנתיים נקיות ועבודה ואני ממליץ לך להתכתב איתם, אם יש להם זמן. למשל: סוד הכניעה, הושיעה נא, דוקטור פנחס ומיסטר זמרי, נתן במתנה. יכול להיות שיהיה לך נחמד גם להתכתב עם אבי גולן ומי אני. היו להם תקופות החלמה של מעל מאה ימים, והם מאוד בקטע של לתמוך באחרים (גם הקודמים, אבל אצלם זה ממש בולט).

כמו כן, אני מציע לך לכתוב בפירוט ביומן המסע את מה שעובר עליך מבחינה רגשית ומה שעובר עליך מבחינת ההחלמה וכו'. זה גם יעזור לך בהמשך לראות את הדרך שעברת, גם יעזור לך בהווה לחשוב על מה בעצם אתה מרגיש ואיך אתה מתקדם בהחלמה, וגם יביא לתגובות של חברים, שאולי אין להם הרבה נקיות, אך אתה מאוד מחזק אותם בהתקדמותך וזה שהם מתחזקים ממך עשוי לחזק אותך. לי זה עזר, בייחוד בשבועות הראשונים של הנקיות. מקווה גם להגיב ביומן המסע שלך... ממש בהצלחה! דע לך שחיזקת גם אותי רבות!

***

יהושע:

טהרני, אין עליך! ! ! רק בזכותך אני עולה פה על הדרך הנכונה.

תודה רבה!

***

טהרני:

ציטוט שלך: "רק בזכותך אני עולה פה על הדרך הנכונה".

בתוכנית אנחנו משתדלים לייחס לה' את הנקיות שלנו...

העיקר שתמשיך לבוא!

***

יהושע:

תודה גדולה על הפירוט!!!

אני אשמח להתקשר ולנסות לשתף, בעזרת ה'.

שני חסמים יש לי לכך - אחד נפשי ואחד טכני:
נפשית, מוזר לי שאפשר להתקשר למישהו. כאילו, באיזו שעה ביום זה יהיה לגטימי? מן הסתם הוא באמצע משהו ואני מפריע לו. הוא או באמצע עבודה, או באמצע לימודים, או בדרך להתקלח, או עם המשפחה, או ישן. לא? בעיקר ישן, כי עיקר זמני התמודדות שלי הן בשעות מאוחרות של הלילה (או מוקדמות של הבוקר).
טכנית, אין לי את מספר הטלפון שלך...

תודה גדולה על הרצון לעזור.

***

טהרני:

ציטוט שלך (מהפורום 3/7/2014): "עצבות נופלת עלי".

מסכים שהאמת המרה לא כל כך נעימה!

אבל - מצאת פתרון!!!

פתרון שלא רק ישחרר אותך מהתאווה, אלא ייתן לך חיים טובים וחדשים בהמון תחומים!

מצאת מציאה גדולה!

חשוב על כל המכורים במשך אלפי שנים, שלא ידעו שהם מכורים, ניסו בכל כוחם להילחם בתאווה, ומצאו את עצמם נופלים עוד יותר חזק.
אתה בוודאי יכול להתחבר לתסכול הנורא שלהם! (ר' אלעזר בן דורדיא הצליח להישאר נקי לאורך זמן רק באמצעות המוות...)

ואתה - מצאת פתרון!!! פתרון שעובד להמון אנשים בכל העולם. יש אנשים שנקיים בזכותו עשרים שנה, לאחר נפילות ברמות שאתה לא מתאר לעצמך שקיימות בכלל!

אז תן חיוך!

נ.ב. הגבתי גם לדבריך ביומן המסע שלך.

[התגובה ביומן המסע:

עצבות בדרך כלל הביאה אותי לייאוש ולשימוש בתאווה כדי לנסות להיחלץ מהרגשות הקשים.
ההתמכרות לא צריכה להביא אותנו לעצבות וייאוש. היא צריכה להביא אותנו לחוסר אונים, להרגשה שאנחנו צריכים לקבל עזרה מכוח גדול מאתנו, ולא יכולים להסתדר לבד.
כשנכיר בכך שיש כוח כזה, ושהוא ממש רוצה לעזור לנו אם נבקש ממנו, ואם נעשה עוד כמה פעולות, נוכל להיות עם הרגשה חיובית ומלאת חיים (כמובן, שתהיינה גם תקופות קשות, ונהיה נכונים לעבור אותן, אבל התחושה שיש פתרון משנה לגמרי את כל המצב הנפשי).

אני מאוד מציע לך לקרוא מאמר שכתבתי שנקרא "בין ייאוש לחוסר אונים" ואת תגובות החברים.

המאמר "בין ייאוש לחוסר אונים":

בין ייאוש לחוסר אונים

בתכנית 12 הצעדים, מרבים לדבר על חוסר אונים. ברצוני להבהיר את המושג הזה, שמאוד עוזר לי (כמובן, כפי שאני מבין אותו, וכפי שהוא בחוויה שלי). לשם כך, אני נעזר בהשוואה בין חוסר אונים לבין ייאוש.

יאוש

את הייאוש אני מכיר כבר שנים רבות לפני התוכנית. בדרך כלל, ההרגשה הזו מלווה אותי בעוצמה חזקה אחרי נפילה.

כשאני מתייאש אני מרגיש שאין לי סיכוי. אני מרגיש שלא שווה לי להתאמץ, כי אין לי לאן להגיע. הרי גם ככה בסופו של דבר אפול, אז מה זה כל כך משנה אם זה יקרה עכשיו או בעוד שעתיים?

כשאני מתייאש אני מרגיש שאין משמעות לחיי, ושלא אוכל אף פעם להגיע לדבר בעל ערך. יש לי באישיות דפקט כזה גדול, ששום הצלחה לא תעזור לי להיות שווה משהו.

חוסר אונים

חוסר אונים נשמע כמו ייאוש, אבל הוא לא. כשאני חסר אונים אני מבין שיש לי בעיה שאני לא יכול לפתור אותה לבד, ואני צריך עזרה.

חוסר האונים דוחף אותי למצוא את מי שיכול לעזור לי (והיחיד שיכול לעזור לי באמת, הוא ה' יתברך). חוסר האונים אינו חוסר תקווה, אלא פתח להתחברות למי שבאפשרותו להגשים את כל התקוות כולן.

כשאני חסר אונים, אני פונה לכוח העליון ומבקש שימלא אותי ואז אני מתמלא כפי שלא התמלאתי מעולם, כפי שאף פעם לא הייתי יכול להתמלא בכוחות עצמי, כאשר ניסיתי לנהל את חיי בעצמי.

***

יהושע:

אתה גדול מהחיים! הדברים שלך מחזקים כ"כ.

קראתי הכל ואני מבין עכשיו שאני מיואש ושאני חייב לשנות את הרגש הזה לחוסר אונים.

אבל אני צריך ממך עזרה.

אני עדיין מתקשה לקבל את העובדה שאני מכור (חסר אונים וכו'). קראתי את השאלון אבל אני לא חושב שאני יצליח לענות עליו בצורה כנה במצבי. ראיתי באחת התגובות שלך שיש עוד אינדיקציות לדעת שאתה מכור.

עזור לי לדעת! האם אני מכור וצריך את הדרך שלך 12 הצעדים או שלא ואז עלי להשתמש בעצות המועילות של שמור עיניך?

למרות שלכאורה מהדברים שנאמרו לעיל משמע שבכלל לא מזיק לאדם לשנות את התפיסה שלו לתפיסת 12 הצעדים, בכל תחומי החיים. אני טועה?

***

טהרני:

בוקר טוב ונקי רחמים היקר!

ציטוט שלך: "קראתי הכל ואני מבין עכשיו שאני מיואש ושאני חייב לשנות את הרגש הזה לחוסר אונים".

ואתה יכול לשנות בעצמך את הרגש הזה? לפעמים אני מרגיש שאני חסר אונים בכך שאני לא מצליח להרגיש חסר אונים, ושגם בזה אני צריך לבקש עזרה מה'...

ציטוט שלך: "אני עדיין מתקשה לקבל את העובדה שאני מכור... עזור לי לדעת! האם אני מכור וצריך את הדרך שלך 12 הצעדים או שלא ואז עלי להשתמש בעצות המועילות של שמור עיניך?"

ממה שהבנתי מדברים שכתבו חברים בספרות ובפורום, רק אתה יכול להחליט האם אתה מכור או לא. אף אחד אחר לא יכול להחליט במקומך. יש שאף אומרים, שאם אתה מתחיל את הדרך בחוסר ודאות לגבי נקודה זו, אולי עדיף שלא תתחיל, עד שתגיע ל"קרקעית".

מצד שני, אם אתה יכול לעשות את הבירור כעת, נראה לי שממש חבל לדחות אותו.

נראה לי שאולי שתי שאלות יעזרו לך להחליט:

1. האם אתה יכול להפסיק לבד? מכור הוא אחד שאינו יכול לשלוט בהתנהגותו בעניין מסוים. אם אתה עדיין חושב שכן, תנסה את העצות של שמור עיניך. ייתכן שגם אם אתה מסופק כדאי לך לנסות. רק אדגיש, שמדובר כאן על להפסיק לאורך זמן. בתוכנית אומרים שהפסקנו אין ספור פעמים, אבל הבעיה שלנו הייתה כיצד לא להתחיל שוב.

2. כיצד אתה מתאווה? האם ההתנהגות שלך היא שפויה בזמן שאתה משתמש בתאווה? האם אתה חוצה קווים שנראה לך שאנשים רגילים לא חוצים? האם אתה תקוע כל כולך בתוך התאווה, כך שזה גורם לך להשליך הצידה את כל שאר העניינים בחיים? האם אתה מפסיד לימודים, עבודה, תפילות וכדו' בגלל שנדלקה אצלך נורת התאווה? האם השימוש פוגע ביחסיך עם אחרים?

ציטוט שלך: "לכאורה מהדברים שנאמרו לעיל משמע שבכלל לא מזיק לאדם לשנות את התפיסה שלו לתפיסת 12 הצעדים, בכל תחומי החיים. אני טועה?"

אתה לא טועה. מייסדי התוכנית כבר כתבו זאת.

אבל פעם ראיתי ש"סוד הכניעה" כתב (ניסית למצוא את המאמר אך לא מצאתי), שאדם רגיל, בדרך כלל, לא ירצה להכניס את עצמו לדרך חיים כל כך מחייבת, לדרך חיים של עבודה כל כך עמוקה. אנשים לא רוצים לעשות מהפיכה עמוקה באישיותם, הם מעדיפים לעשות שינויים שטחיים קלים.

כשמכור נכנס ל-12 הצעדים, הוא עושה זאת מתוך מצוקה גדולה ומתוך תחושה שאם לא יעשה זאת הוא עלול להגיע למוות רוחני ואולי גם למוות פיזי. המחויבות העמוקה הזו, היא מתנה שברוב המקרים רק מכורים יכולים לקבל..

אני יכול לומר לך, שאני מתרשם שב-OA, אכלני יתר אנונימיים, עבודת ההחלמה היא הרבה פחות רצינית. גם שמעתי כך מחבר אחר. הסיבה לכך לדעתי היא, שלאכול הרבה לא נשמע כזה גרוע. זה לא כמו מין, אלכוהול וסמים. לכן המכורים לא כ"כ מרגישים באמת מכורים ולא נדחפים באותה עוצמה לעבוד את הצעדים.

זה מזכיר לי את משל הבור הקודם לבניין, שכתבתי באחת התגובות לדבריך. בניין הצעדים הוא בניין גבוה, שמי שאין לו בור עמוק, חור גדול בנשמה, בדרך כלל לא יכול לבנות אותו.

בכל אופן, שיהיה המון בהצלחה בכל דרך שתפנה!

האם אתה עדיין נקי? חשוב לעדכן ביומן המסע ולהודות לאלוקים על ימי הנקיות (כדאי לעשות זאת גם בעל פה ובכתב יד).

***

יהושע:

בוקר טוב טהרני!

ראשית, קוראים לי יהושע, רחמים זה המייל האנונימי שפתחתי, אפשר לומר שזה סוג של קריאת עזרה...

אני צריך לחשוב טוב לגבי השאלה הקריטית הזאת - האם אני מכור או לא. עדיין קשה לי להגיד.

בינתיים אני חושב שאני אמשיך במסע של תשעים יום עם קצת שינוי תפיסה ("רק להיום" וכדומה) ואראה אם זה מספיק. אם כן, אני חושב שלא אגדיר את עצמי מכור.

הייתי אומר שאני מקווה לגלות שאני לא מכור אבל אחרי מה שדיברנו אני חושב שאין כבר מה לקוות, מה שהקב"ה יסדר לי אשתדל לקבל באהבה ולעבוד עם זה.

תודה רבה רבה על הדרך שאתה עוזר לי לראות!

***

טהרני:

ערב טוב יהושע היקר!
לצערי לא הזדמן לי כ"כ להיות בפורום בימים האחרונים.
כשהתחברתי עכשיו מיהרתי לבדוק מה קורה איתך.
מה קורה? איך ההחלמה?

***

יהושע:

טהרני היקר!

גם אני לא הייתי בפורום כמה ימים. בדיוק עכשיו הגבתי לעצמי על המסע שלי.

יש לי שאלה ביחס למסע: ראיתי קרי, ואני יודע שלא חשבתי דברים רעים לפני שהלכתי לישון, אני צריך להפסיק לספור ולהתחיל מחדש או שזה לא נחשב נפילה?

בכל מקרה, ההתעניינות שלך מחזקת אותי מאוד, אני לא לבד!

***

טהרני:

זו ממש לא נחשבת נפילה, ואפילו אם חשבת דברים רעים...
נפילה נחשבת כשאתה פעיל (וגם אז, חשוב לשאול לפני שמאפסים).
עם זאת, כמובן שאם תרבה לחשוב דברים רעים, ולא תיכנע, אתה עלול בקלות לעשות דברים רעים.

לא רק שזו לא נפילה, זה עשוי להצביע גם על התקדמות.

אני מצרף כאן קטעים מיומן המסע שלי, שעוסקים בפעם שבה ראיתי קרי במהלך המסע.

"בוקר טוב!

קמתי הבוקר רטוב...
כמובן שזה לא מאפס את הספירה.
זה לא קרה באופן מודע.

אני זוכר שבעבר מצבים כאלה היו יוצרים אצלי
רגשות שליליים, כמו אשמה ותסכול
ומתוך כך הייתי מגיע פעמים רבות לנפילה יזומה.

אני רוצה לבקש מה' שייתן לי מחסה והגנה,
שאוכל לקחת את מה שקרה למקום של בניין וצמיחה,
לנסות להזכיר לעצמי שאני חולה,
ושאני חייב לעשות את התוכנית...

אני שמח על כך ששיתפתי במה שקרה,
ולא השארתי זאת ביני לבין עצמי,
מקווה לשתף בכך גם חברים ותיקים במהלך היום..."

"שוחחתי עכשיו עם חבר ותיק, עם נקיות של למעלה משמונה שנים.
סיפרתי לו על מה שקרה לי הבוקר.

הוא אמר לי שזה דווקא סימן טוב.
התאווה מנסה להיכנס ולשלוט בי בכל מיני אופנים.
בחסד ה' אני משתדל להיכנע בפניו ולמסור לו אותה והיא לא מצליחה.
ולכן היא מנסה לתפוס זמנים כמו הזמנים שבהם אני ישן.

היה קשה לי לקבל את הגישה ההפוכה למה שאני מבין.
אני הרגשתי שזו דווקא נסיגה ונפילה.
ולכן הוספתי הבוקר פרצוף כזה .
אני מקווה שאצליח להבין שהראש שלי חולה,
ושכדאי לי לקבל את דבריו של בעל ניסיון,
ולשנות את הפרצוף לפרצוף כזה .

שאלתי את אותו חבר במה להתמקד בתקופה הזו.
שיתפתי אותו במה שחבר ותיק אחר אמר לי,
שהתקופה שסביב תשעים יום היא קשה,
והוא אמר שזה אכן נכון.

הוא אמר שאני צריך להיות נכון לסבול, להתמודד ולהמשיך הלאה.
כמובן, שההתמודדות תהיה בדרך של קבלה ("כזה אני!")
ובדרך של כניעה ("אני חסר אונים מול זה! אני צריך את העזרה שלך ריבון העולמים!")".

ועוד ציטוט שלך, יהושע: "ההתעניינות שלך מחזקת אותי מאוד, אני לא לבד!

כמה שזה נכון! מאז שאתה בפורום / בתוכנית אתה לגמרי לא לבד. ככל שתיכנס יותר פנימה תהיה פחות לבד.

***

יהושע:

האמת שזה מה שחשבתי...
בכל מקרה תודה רבה על דברי החיזוק.
כמה שאני צריך לשמוע אותם...

***

יהושע:

בדיוק כתבתי ביומן מסע, ואשמח אם תסתכל, לפני שתמשיך לקרוא את ההודעה.

[הדברים ביומן המסע: בהתחלה חשבתי לכתוב לך (טהרני) בפרטי, אבל בסוף החלטתי לשתף במסע.

שלום, קוראים לי יהושע ואני (חושב ש)מכור לתאווה.

אבל הרבה יותר גרוע מכך - שלום, קוראים לי יהושע ואני מכור למידת הכעס.

היום גיליתי שכשאני כועס אני מרגיש הכי חי שבעולם, כשאני מוציא את העצבים שלי על כל אלה שלא חושבים כמוני, כשאני מלכלך עליהם עם חברים ושאני מדמיין כמה אני שונא אותם על טיפשותם, אני נהנה.
ואחרי שהסתכלתי על זה בצורה אובייקטיבית הבנתי שזה חולני.

הכל התחיל הערב כשנגררתי לויכוח עם חבר על משהו שאנשים אחרים עשו היום.

התחלתי לצעוק ולהתלהם ולומר דברים שאח"כ הצטערתי עליהם.

כמובן שבסערת הויכוח כלל לא שמתי לב למשהו בעייתי.

אלא שלאחר כמה זמן התחלתי להרגיש חוסר מנוחה וזה התגבר כ"כ עד שלא יכולתי לעשות כלום. כל הזמן חשבתי על הויכוח ועל האם אני צודק וכו'...

לאחר כמה זמן תפסתי שאני בבעיה עם הכעס שלי והתחלתי לגלוש בפורום כדי להרגיע את עצמי וכי ידעתי שיש הרבה שדיברו על הנושא פה.

לאט לאט חלחלה בי ההבנה שיש לי בעיה ואני נהנה מהכעס. ועם ההבנה והדברים שקראתי התחלתי להירגע ולחזור לשגרה, אבל הבעיה עדיין קיימת, אני נהנה מכעס.

הדבר מאוד הפריע לי ולמרות שאולי הוא לא כ"כ קשור פה ( למרות שיש מצב טוב שכן), הייתי חייב להעלות ולשתף.

ב"ה גם היום אני נקי רק להיום! תודה לקב"ה !]

למה שכתבתי בפורום יש המשך והוא לעיניך בלבד...

במהלך הקריאה שלי בפורום בנוגע לכעס, נתקלתי בפרסום של הצעד הראשון שלך וקראתי אותו, לפחות את חלקו.

לא אתייחס לגוף הדברים, אבל יש משהו שאני חייב לדבר איתך עליו. נדהמתי מרמת הפירוט בפרטים משנים עברו, אפילו מכיתה א'!

מתוך הדברים ניסיתי להיזכר בסיפור שלי - וגיליתי דבר שכבר ידעתי בתוך תוכי שקיים...

אני לא זוכר! אני לא מצליח להעביר לעצמי בראש את הסיפור הזוועתי שלי. יש לי קצת פלאשבקים על דברים רעים שעשיתי בעבר, וכמה נקודות זכרון שאני יודע בוודאות שהייתי בהם כבר במצב של שימוש, אבל מעבר לזה כלום!

מה אני עושה עם זה ?

***

טהרני:

בוקר טוב!

ציטוט שלך: "בדיוק כתבתי ביומן מסע, ואשמח אם תסתכל, לפני שתמשיך לקרוא את ההודעה".

עשיתי זאת, וגם הגבתי לדבריך שם באריכות...

רק אוסיף כאן, שבתוכנית מובא שעלינו להיזהר מעכב"ר. אלו ראשי תיבות של מצבים שגורמים לנו להשתמש בתאווה. ואלו הם: עייפות, כעס, בדידות, רעב.

פעם פרסמתי בפורום סקר בשם "איזה חלק בעכב"ר הכי נושך אתכם?".
יעניין אותך אולי לעיין בתוצאות ובדיון שסביבו (ואולי גם להצביע). במקום השני "זכה" הכעס...

ציטוט שלך: "למה שכתבתי יש המשך והוא לעיניך בלבד..."

גורם לי להרגיש חשוב ומכובד. מנפח לי את האגו. (באמת. בשיא הרצינות והכנות).

ציטוט שלך: "יש משהו שאני חייב לדבר איתך עליו. נדהמתי מרמת הפירוט בפרטים משנים עברו, אפילו מכיתה א'! מתוך הדברים ניסיתי להיזכר בסיפור שלי - וגיליתי דבר שכבר ידעתי בתוך תוכי שקיים... אני לא זוכר! אני לא מצליח להעביר לעצמי בראש את הסיפור הזוועתי שלי.
יש לי קצת פלאשבקים על דברים רעים שעשיתי בעבר, וכמה נקודות זכרון שאני יודע בוודאות שהייתי בהם כבר במצב של שימוש, אבל מעבר לזה כלום! מה אני עושה עם זה?"

אני מתפעל מהמודעות שלך (שבאה לידי ביטוי גם במה שכתבת ביומן המסע שלך הבוקר).
גם אצלי זה היה כך. להבנתי, זה שלא זכרתי דברים, היה חלק מהמחלה שלי.
בשלב מסוים, הגעתי כבר למצב שלא זכרתי בבהירות מה היה אתמול, או אפילו לפני כמה שעות או דקות.
אני חושב שחלק מהעניין הוא שהייתי בבריחה מתמדת מהדברים השליליים שקורים איתי, ובאיזה שהוא שלב, כבר לא עשיתי אבחנה, והתחלתי לברוח מכל מה שקורה איתי.
יש לציין, שבעיקרון אני דווקא אחד עם זיכרון מצוין.
ראיתי כתוב גם באיזה מקום (לא זוכר היכן ), שהמחלה פוגעת בזיכרון ובריכוז.

באשר לשאלתך, אני מאמין שאם תתחיל לעבוד על הצעדים בצורה מסודרת, לאט לאט יעלו לך דברים.
אני גם התחלתי בתחושה כמו זו שלך, אך כשהתחלתי לעבוד בצורה מסודרת על הצעד הראשון,
פתאום צצו להם המון זכרונות מוקדמים, שלא הייתי מודע להם לפני ההחלמה.
(דרך אגב, הצעד הראשון שבאתר הוא חלק קטנטן מהצעד הראשון שמסרתי בסוף.
מסיבות שונות לא המשכתי לפרסם את הצעד הראשון בפורום. המרכזית שבהן היא חוסר תגובות.
חשבתי שאקבל הרבה תגובות של חברים, שתעזורנה לי להבין בצורה יותר חדה את התהליכים שעברתי, וזה לא קרה).

כמו כן, אני יכול לומר לך, שלאחר כמאה ימי נקיות, פתאום התחילו לצוף לי כל מיני זכרונות ילדות,
גם בהמון עניינים שלא קשורים לתאווה.
אני מרגיש שאני נמצא בתהליך של איחוי האישיות שלי, ואני פוגש את החלקים השונים שלה (בצעד 4 אעשה זאת הרבה יותר לעומק).

לפעמים זה כואב. אבל זה כאב של ריפוי.
פעם כשנפצעתי, עשו לי תפרים כואבים מאוד, אבל לא הייתי מחליף זאת בפצע פתוח ...

***

יהושע:

תודה על התגובה טהרני. גם בפרטי וגם ביומן.

אני שמח שאתה רואה התקדמות, אבל אין לי מושג איך היא קרתה...

לא השתתפתי בשום קבוצה טלפונית בינתיים, אפילו לא בתור מאזין.
בעצם, חוץ מלהתכתב איתך ולקרוא בפורום לא עשיתי כלום עדיין...

(למרות שזו התקדמות מטורפת מאיפה שהייתי 24 ימים קודם...)

אבל אני מקווה אולי בראשון הקרוב לנסות. אולי.

בכל אופן תודה רבה על הדברים המחזקים, ואני באמת מקווה שעם ההחלמה יעלו לי דברים נוספים.

***

יהושע:

טהרני שלום סליחה על ההפסקה הארוכה כמעט קרה מה שפחדתי ממנו אתה רוצה את הטלפון שלי או אתה תשלח לי את שלך?

***

טהרני:

ציטוט שלך: "לא השתתפתי בשום קבוצה טלפונית בינתיים, אפילו לא בתור מאזין. חוץ מלהתכתב איתך ולקרוא בפורום לא עשיתי כלום עדיין... (למרות שזו התקדמות מטורפת מאיפה שהייתי 24 ימים קודם...)"

אני חושב שזה גם הרבה, כפי שאתה עצמך כתבת.
אפשר גם יותר.

לגבי קבוצות טלפוניות, אני רוצה לומר משהו (לא יודע אם עלית בינתיים).
לי קצת קשה עם קבוצה טלפונית. לא כל כך מתחבר.
אני אומר לך את זה לא כדי שלא תעלה, אלא כדי שלא תשלול בעקבות כך קבוצה חיה.
קבוצה חיה זה הדבר האמיתי בעיניי.

ושוב, אני רק לא רוצה שבגלל חוויה שלילית בקבוצות טלפוניות תיתקע ההחלמה שלך.

בכל אופן, נראה לי שכדאי לתת לזה הזדמנות. לוקח זמן ללמוד את השפה של הקבוצות.
בהתחלה הייתה בי התנגדות פנימית לשפה הזו, זה היה נראה לי מוזר וחשבתי שלא אשתמש בה.
אבל עכשיו אני משתמש בה (בשפה, לא בתאווה... ), ואפילו אשתי כבר משתמשת בה...

דבר ראשון נכנסתי להודעות האישיות, אז אני לא יודע אם כתבת ביומן. מקווה לבדוק זאת בקרוב.

בכל אופן. ברוך ה' אתה מתקדם מקסים. ועם זאת, הייתי מציע לך לשאול את עצמך בכנות כמה זמן אתה חושב שזה יחזיק מעמד.

***

יהושע:

אתה שואל שאלה קשה....
בינתיים הולך לי טוב גם בלי הצעדים והקבוצות (בסוף לא הייתי בקבוצה ביום ראשון מסיבות חיצוניות) אבל כמובן שבלי הפורום לא היה לי סיכוי. אני עכשיו בבעיה קשה - האם אני מכור ואני רק צועד לעבר נפילה הרבה יותר גדולה, או שפשוט הייתי חלש ועם הכלים החזקים שיש בשמור עיניך אני אוכל לנצח.
עדיין ספקן לגבי המחלה אז ברור שההחלמה לא תתקדם לאיפה שצריך.
ואני גם די בטוח שיש משהו די רציני שאני מפספס בנוגע למושג לוותר על התאווה, אולי כשיהיה לי יותר אומץ אפרט על כך.

***

טהרני:

ציטוט שלך: "עדיין ספקן לגבי המחלה אז ברור שההחלמה לא תתקדם לאיפה שצריך".

מאוד מתחבר למשפט הזה. גם אחרי 154 ימי נקיות אני מרגיש שהוא נכון לגבי.
אצלי, הספקנות וההכחשה הן חלק מהמחלה.

ציטוט שלך: "ואני גם די בטוח שיש משהו די רציני שאני מפספס בנוגע למושג לוותר על התאווה, אולי כשיהיה לי יותר אומץ אפרט על כך".

מקובלנו בתוכנית, שאלוקים יכול לתת לך אומץ, והוא יעשה זאת אם תבקש ממנו...

***

לאחר הודעה זו, באמצע חודש יולי, יהושע נעלם מן הפורום למשך כשלושה חודשים.

***

טהרני:

ציטוט שלך (מהפורום): "וואו איזו הפסקה ארוכה מהפורום... כמה שזה היה לא בריא. אחרי אינספור נפילות אני מקווה לחזור לפורום".

שבוע טוב! ונקי!!!
שמח מאוד לראותך שוב בפורום.
האמת, שדאגתי לך.

היה קשה לי לדמיין שפתרת את הבעייה באופן אחר.
(כנראה סוג של "פגם אופי" בלשון התכנית).
מידי פעם בדקתי מתי היה הביקור האחרון שלך.

בחסד אלוקים אוהב, בכוחו ולא בכוחי,
הוא שומר אותי נקי כבר 298 יום.
נס מתמשך שקשה לעכל.
שווה להישאר פה ולאחוז בכלים המוצעים פה!
דברים טובים קורים!

נ.ב. תודה על החיזוק בדבר זה שלא בריא להיות מנותק מפה.

***

יהושע:

טהרני, אתה לא יודע איך התגעגעתי!!! כשכתבתי את ההודעה אתמול היה לי תפילה כמוסה שתראה את זה..

בגלל פסיכומטרי הפסקתי לבקר בקביעות (לפחות זה מה שהיצר הרע אמר לי...) והיה ממש קשה להילחם בו לחזור.

נפלתי המון פעמים וכל פעם התחזקה בי ההרגשה שאני מכור... עד שלא יכולתי יותר, כבר לא יכולתי להיות לבד.

ועכשיו כשקיבלתי את ההודעה ממך זה כל כך חיזק אותי. תודה רבה!!!

וכמובן תודה לקב''ה שריחם עלי ועזר לי לחזור לכאן...

***

טהרני:

באמת שמאוד חיכיתי לך!
ברוך אתה בבואך!

(ביומיים האחרונים הייתי ב*****
כך שלא הייתי נגיש לפורום ולכן אני עונה רק עכשיו).

אני מאוד מבין את הקושי לחזור.
אומרים שנס גדול הוא להגיע לתוכנית,
ונס גדול הרבה יותר הוא להישאר...

אם אתה רוצה את הפתרון שיש כאן
(בחסד אלוקים הגדול והאוהב,
אני נקי בזכותו 301 יום!),
נשמח לעזור בכל דרך,
ונראה לי שכדאי שתחשוב
איך אתה קושר את עצמך יותר לפתרון הזה
(כמובן, במידה ואתה מעוניין בו).

***

טהרני:

ערב טוב ומאיר!

טוב לראות (בסטטיסטיקות שלך)
שביקרת פה לפני יומיים
מקווים שתישאר עמנו
ותזכה למתנות שקיבלנו

***

טהרני (ביומן המסע של יהושע בפורום):

שלום רחמים היקר!
שמח בהתקדמותך!

מחר יש קבוצה, שמאז שהתחלתי להגיע אליה,
בחסד אלוקים הגדול והאוהב, בכוחו ולא בכוחי,
אני נקי 328 ימים.

מזמין אותך להצטרף!

***

יהושע:

טהרני היקר! אני חושב על זה ממש ברצינות... לאחרונה אני מבין שאין לי מה לעשות נגד התאווה...
זו קבוצה טלפונית? מה עושים בקבוצה? אני חדש לגמרי בעניין... מתי היא מתקיימת? צריך איזשהו ידע מוקדם בצעדים? אני לא יודע כלום... חסר אונים כזה...

***

טהרני:

מדובר בקבוצה חיה. נפגשים יחד בירושלים. מחר ב-19:30.
לא צריך שום ידע מוקדם. גם לא צריך לדבר בקבוצה אם לא רוצים.
פשוט באים ולומדים. תוכל גם למצוא לך מדריך אישי (חינם!) בעשיית הצעדים.
זה חלק בלתי נפרד מהתוכנית.

אם תרצה, אשמח שתיצור קשר.
טהרני ********05
תוכל גם לשלוח SMS אם תרצה.

***

יהושע:

אני לא יכול מחר... הסיבה החיצונית היא שיש לי *****, אבל יש לי חשד שכל פעם תהיה לי סיבה אחרת... אני מפחד ללכת לקבוצה חיה. אני חושב להתחיל עם קבוצה טלפונית. תוכל בכל זאת לעזור לי להתחיל את הצעדים? מאיפה מתחילים? מה אפשר לקרוא כדי להבין על הצעדים? יש איזה ספר או חומר קריאה אחר?

***

טהרני:

יש ספרים.
אבל זו תוכנית שעובדים יחד עם אחרים.

יש קבוצות טלפוניות.
אבל קשה להבין באמת את הדינמיקה שלהן בלי להיות בקבוצות חיות.

אתה יכול לעלות לקבוצה טלפונית בקוד הפתוח (5833) בימים ראשון וחמישי.
ולקבל את הקוד הסגור אצל "מוישל'ה" כאן בפורום, ואז תוכל לעלות לקבוצות שמתקיימות כל יום.
(גם בקבוצות הטלפוניות לא חייבים לדבר).

מילה אישית לגבי קבוצות טלפוניות:
אני ניסיתי, לפני שהגעתי לקבוצה חיה, ומאוד לא התחברתי.
אני מאמין שלגביי, אם לא הייתי מגיע לקבוצה חיה, לא הייתי היום בתוכנית, וכל שכן שלא הייתי נקי.

***

טהרני:

ועוד מילה אישית:
אחרי שאני בקבוצות החיות,
גם הקבוצות הטלפוניות עוזרות לי ו"מחברות" אותי.

***

יהושע:

אז בעצם מה שאתה אומר זה שכדי להתחיל את התוכנית אני פשוט צריך להצטרף לקבוצה (טלפונית/חיה)?

אני לא חושב שבהתחלה אני אלך לקבוצה חיה...

***

טהרני:

ציטוט שלך: "אז בעצם מה שאתה אומר זה שכדי להתחיל את התוכנית אני פשוט צריך להצטרף לקבוצה (טלפונית/חיה)?"

התוכנית היא הצעדים.
הקבוצות היא המסגרת (ההכרחית).
תוכל להתחיל בקבוצה טלפונית אם זה נראה לך.
כדאי מאוד שתמצא גם מישהו שידריך אותך בצעדים ("ספונסר").

***

יהושע:

איפה אני מחפש ספונסר? יש פורום בשביל זה?

***

טהרני:

לא. אתה יכול לנסות לשלוח מייל למנהלי האתר. help@gye.org.il הם ישמחו לעזור.

בשולי הדברים, אני מוסיף תיאור של תחושותיו של יהושע לגבי ההשתתפות בקבוצות הטלפוניות והחיות (פשוט לא נכנס בהודעה הקודמת...)

***

יהושע בפורום (281/15):

אני מודה לקב"ה שנתן לי כח להתחיל קבוצה טלפונית. חשבתי שלעולם לא אתגבר על הבושה... אז חשבתי! לא אני המנהל פה...

יומיים אח"כ:

האגו שלי מנע ממני לעשות את הקפיצה הזו לתוך המים ולהתחיל לידות באמת את מה שצריך. במוצאי שבת האחרון אחרי שימוש מגעיל במיוחד, החלטתי לצעוד צעד נוסף. זה לא שהגעתי לאיזה בור תחתיות וזעקתי לעזרה. הבנתי שאני יכול להגיע לתהומות עוד יותר עמוקות ממה שאני נמצא בהן עכשיו ואת זה לא יכולתי לקבל.

הפחד הוא מה שדחף אותי כנגד הבושה. הפחד להגיע למקומות שאני לא רוצה לדמיין אפילו, גרם לי להתגבר על הבושה, שלדעתי היתה החסם העיקרי שלי, ולהצטרף לקבוצה טלפונית.

אני כבר יומיים בקבוצות ואני אסיר תודה לה' שנתן לי את הפחד להתגבר על פחד אחר...

שבוע אח"כ:

איזה כיף שיש קבוצות טלפוניות, יש מקום לשתף, לשמוע מאנשים אחרים. וביום חמישי זה כיף כפלים, בגלל הקבוצה שאחרי הקבוצה!

***

יהושע בפורום (17/2/15):

אז הייתי בקבוצה חיה. אני אשתף פה את הרשמים שלי, ככה זה יעשה לי סדר בראש.

-לפני הפגישה - פחד, דמיונות, מה הולך להיות שם, איזה מין אנשים אני הולך לפגוש ומה לעזאזל אני בכלל עושה שאני הולך למקום שאני בכלל לא בטוח שמתאים לי.

- בקבוצה - רגשות מעורבים, מצד אחד נתן היום מישהו ציון דרך של שנה והסיפור שלו רחוק מהסיפור שלי כרחוק מזרח ממערב.. מצד שני מצאתי כמה נקודות שיכולתי להזדהות איתן. מצד אחד אני לא מצליח לעצור בעצמי את הרצון להשתמש (אני אפילו לא מצליח לרצות להפסיק). מצד שני, סיפורים ששמעתי לא מתקרבים למה שעשיתי או למה שחשתי.
קשה לי לקבל, או בכלל לחשוב על עצמי כמכור. אולי אני לא? אבל אני לא באמת מצליח לעצור את עצמי לבד, והתגובות שלי לכל דבר תאווה נראות לי לא תגובות של אדם נורמלי.

- אחרי הקבוצה - פה היה השינוי. חברים ניגשו, ביקשו להחליף טלפונים, דיברו, חיזקו. פה הרגשתי הרבה יותר חיבור. אמנם חלקם במצב יותר קשה ואולי לא, אבל זה אנשים שאני יכול לדבר איתם בפתיחות, והם יקבלו אותי, את האני האמיתי שאני מסתיר כבר בערך עשר שנים איך שאני.

וואי! איזה דרך עשיתי! ממש ניסים (!) על כל צעד ושעל!
טהרני, נשלחת משמים...
אני אשתף את הרשמים המלאים שלי על זה אח''כ...

כן,
היות ואין נחתום מעיד על עיסתו,,,
יהושע !!
אני מעיד, אם כי לא הייתי מההתחלה איתך אבל נראה לי שהתחברתי לכל העסק כשאתה עוד פחדת,,,,ושברנו את זה כי לא היה ברירה אחרת,,,

אוהב אריאל.

בוקר טוב! נזכרתי בפוסט הזה הבוקר. ארוך אבל חשוב ביותר. "ספר הכוזרי" למכורים לתאווה. 

וואוווו!!!!

פשוט וואו!! במילה אחת.

חובה להראות את זה לכל כך הרבה אנשים! פשוט חובה!!

מעניין מה קורה היום עם יהושוע..

אני חושב שאפנה לפוסט הזה כמה אנשים באופן מיידי...

ובאמת עם יד על הלב.. לכל אחד כאן שנמצא בפורום ומרגיש מיואש ושאין לו סיכוי - לקרוא את זה ולהפנים.

אוהבים תודה רבה טהרני קראתי כל מילה ומילה!! כל הכבוד על הנכונות על האכפתיות על ההשקעה! תודה ששיתפת את זה ותודה עוד יותר גדולה שהקפצת את זה!

שלום לכולם
מעיד על עצמי שהכניעה הובילה אותי לתוך תהליך ההחלמה, המאבק שלי בתאווה במשך 40 שנים לא צלח בכלל, להיפך השימושים החמירו מאד.
רק כשכתבתי את הצעד הראשון והודיתי באמת ובתמים שאני חסר אונים לחלוטין למול התאווה, התחלתי להחלים.
כמה נכון הדבר שזהו רק הצעד הראשון, התהליך הוא איטי ולעיתים כואב מאד.
אני מגלה פגמים קשים מאד באופי שלי כשהעיקרי שבהם הוא תופעת החרדה כשמשהו משתבש, או כשאני חושב שמשהו עלול להשתבש.
הסיבות לכך הן רבות ו"מוצדקות", אבל הובילו אותי במהלך שנות חיי לשימושים בתאווה כפתרון לאותן מצוקות.
אני מתחיל בימים אלו להרגיש את החיבור שלי לכח עליון, שימלא אותי ויעזור לי בהתמודדות עם מצוקות החיים.
מתפלל אליו, זקוק לו, לא יכול בלעדיו

מתרפא - יהושע עזב את התוכנית בעקבות לחץ גדול מצד הוריו ואיזה איש, מקצוע. הוא התחתן ובפעם האחרונה שדיברתי איתו אמר לי שהוא רואה פורנו ומאונן בערך פעם בשבוע, אבל לא רואה את עצמו כמכור. הוא היה אישיות מיוחדת וחשבתי שיהיה אחד הגורואים של התכנית, אבל איכשהו הדברים התגלגלו אחרת. אתה יכול לחפש את יומן המסע שלו שנקרא "ממש ניסים".

תודה רבה טהרני!
דברים מחזקים מאוד ומיישרים את השכל!
אהבתי את ההגדרה 'ספר הכוזרי לתאווה'!
יישר כוח גדול!

טהרני היקר!
תודה רבה על ההקפצה!
ראיתי שכתבת לי את זה ביומן, רצתי לפה לקרוא את זה.
קראתי כל מילה ומילה.
מה אני יגיד לך...
אין לי מה להגיד...
אני מבולבל...
כי כאילו אם אני לא הולך עכשיו לקבוצות חיות או טלפונים והכל...
אז מה?
אין לי סיכוי??
אני לא באמת יוכל?
למרות שאני מרגיש שאני מתמסר לזה.
למרות שאני הולך ברחוב אני מנסה מיד את כל מה שאני לומד מידי יום ביומו(!) מהקריאה כאן בפורום, וגם מהכתיבה - שעוזרת לי להבין את עצמי הרבה יותר טוב ממה שחשבתי שאני אי פעם יבין אותי.
למרות שאני באמצע לקרוא ( ולהבין ולקבל ולהכיל  וכל המילים היפות... )את הספר הלבן ששלח לי שבי 1??
אז זהו נסתם עלי הגולל??
או שאני הולך ואם המון סייעתא אני אצליח,
או שלא, כי לא נעים לי ואין לי מושג איך להיעלם מבחינה חיצונית מהבית (אשתי לא יודעת והיא גם לא תדע.) ואז מה? אין לי סיכוי לפי מה שאתה אומר, כי רק מי שנמצא בקבוצות יש לו סיכוי להגיע למספרים גבוהים.
אז מה אני יעשה???
מה ??

מעט מבולבל.
בעצם...
מבולבל לגמרי. (את האמת...)
הלוחם613.

אחי הלוחם, 
אם תקרא ביומן שלי תראה שאני כתבתי ממש ממש את אותם מילים! 
באמת! 
העצה שקיבלתי היתה להרגע לקחת את זה באיזי,
לאט לאט, 
ואם באמת תצליח בלי התכנית אמרו לי, אז אדרבה לא תצטרך. 
בנתיים אני נקי בלי השתתפות מעשית בקבוצות, למרות שלדעתי הייתי הרבה יותר נקי אם הייתי משתתף, 
אבל אני משתדל לא לחשוב תכניות גדולות מידי, 
לעשות פעולות כמו שאתה עושה, ואם חלילה אפול ושוב אפול באמת אולי רק אז אגיע למה שקוראים בתכנית ה"קרקעית"... ומשם אצטרך בעל כורחי להגיע לקבוצות, 
בהצלחה

אני בקבוצות ומניסיון אישי ושל עוד חברים משם זה אכן מאוד משפיע על ההחלמה ועוזר, אני מאמין שיש יוצאים מהכלל.
גם מסכים ומכיר את מושג ה"קרקעית" שעשר שמעון הזכיר.

העניין לדעתי הוא שקבוצות זה לא משהו שהרבה יותר שונה ממ שאנחנו עושים פה, סך הכל יש את המימד של להיפגש ממש עם אותם חברים ולקבל הדרכה.
אני חושב שהיתרונות שטמונים שם הם בעצם שאני ממש מתחבר לפעולות ולתוכנית ולא כמו שהייתי רק בפורום שבתכלס אני במין עולם וירטואלי שעדיין גורם לי להיות עם עצמי לבד ולנסות להתמודד לבד זה הרבה פחות בסיכויי הצלחה..
אולי להבדיל כמו הכוח להתפלל במניין או ללמוד תורה בבית כנסת יחד עם אנשים מאשר לנסות למצוא את הכח רצון והכוונה לעשות את זה לבד..

אחד היסודות של המחלה שלנו זה הבדידות, ההתיחדות עם עצמנו עם המחשבות ההתנהגויות והרגשות, זאת הבעייה הגדולה וזה מה שבאה התוכנית לשבור.

יחד עם הדרכה מספונסר צמוד, קבלת תזכורת על המחלה מחברים אחרים שמשתפים, קבלת מסרים מכאלו שמצליחים זה בדרך אגב מוסיף המון..

התחלתי לקרוא מעט, התחיל טוב. מקווה להמשיך לקרוא