טוב, יש לנו בעיה, זה ברור, אחרת לא היינו מגיעים לכאן. כל מי שהגיע לכאן זה בגלל שהוא מבין ברמה כזו או אחרת שיש לו בעיה. השאלה היא כמובן איך פותרים את הבעיה שלנו. כדי להגיע לפיתרון טוב יותר, כדאי אולי שנקדיש כמה רגעים לשאלה הכללית מהי בכלל הדרך הכללית הנוחה ביותר לפיתרון בעיות.
בעיה מוגדרת בדרך כלל כהבדל בין המצב הנוכחי בו אנו נמצאים, לבין המצב הרצוי אליו אנו שואפים. נניח למשל שאני בודק את חשבון הבנק שלי ורואה שחסר לי כסף, אז כעת "אני בבעיה". הבעיה כאן מוגדרת די בבהירות, כיון שהמצב הנוכחי הוא מחסור בכסף, והמצב הרצוי הוא להשיג עוד סכום מסויים של כסף. כעת אני יכול לחפש את פיתרון הבעיה שלפי ההגדרה הזאת הוא יהיה "הדרך להביא אותי ממצב א' למצב ב'". במצב כזה, פיתרון הבעיה יהיה קל יחסית, כיון שכל מרכיבי הבעיה והפיתרון מוגדרים באופן ברור מאוד: 1. אני נמצא במצב שאין לי כסף. 2. אני רוצה להגיע למצב שיהיה לי כסף. 3. אני יכול להוסיף שעות עבודה על חשבון שעות פנאי ובכך לפתור את הבעיה.
אבל ישנן בעיות הרבה יותר מורכבות, וזה בעיקר במקרים בהם שלושת המרכיבים של הבעיה והפיתרון לא ברורים. חידות מטבען הן בדרך כלל מצבים מעורפלים יותר, בהם אני צריך להבין לבד מהם שני חלקי הבעיה, או מהי הדרך למצוא את הפיתרון. בעיה ששלושת מרכיביה ברורים, דומה להליכה במסלול מסומן מראש, ואילו בעיה שמרכיביה אינם ברורים דומה להסתבכות במבוך: האם אני בכיוון הנכון? לאן אני צריך להגיע? האם פניה ימינה תקרב אותי למטרה או תרחיק אותי?
במקרה שלי, כל השנים ידעתי באופן כללי שיש לי בעיה, אבל לא יכולתי לפתור אותה כיון שהבעיה עצמה לא הוגדרה בצורה ברורה (בשני החלקים המרכיבים אותה) וממילא לא ידעתי לאן לפנות כדי לחפש פיתרון. הרבה שנים חשבתי שיש לי בעיה דתית, מה שגרם לי לחפש פיתרון דתי, אבל למעשה טעיתי במבוך כיון שההגדרות (הן של המצב ההתחלתי הלא רצוי והן של המצב הסופי הרצוי) לא היו נכונות, ולכן אין פלא שהפיתרון לא פעל, כיון שהוא פשוט לא התאים.
כאשר הגעתי לתכנית 12 הצעדים, שמעתי חברים משתפים בסיפור שלהם, והם תמיד השתדלו לשמור על הגדרה כללית מנחה, המופיעה בספר הגדול (ספר הבסיס לתכנית הגמילה מהתמכרות) בו נכתב כי "סיפורינו מגלים באורח כללי (א) מה היינו בעבר (ב) מה קרה (ג) ומה אנו עכשיו." שלושת המרכיבים האלו הם הבסיס לפיתרון בעיה בצורה נכונה, כיון שהם עונים בפירוט על ההגדרות הבסיסיות של הבעיה שלנו כשהם מסבירים מהו המצב הראשוני הבלתי רצוי, מהו המצב הסופי הרצוי, ומהו הפיתרון הנכון, או במילים אחרות: מהי הדרך כדי להגיע מנקודה א' לנקודה ב'.
כאשר אני שומע חבר משתף בצורה הזאת בסיפור שלו, הוא למעשה לוקח אותי בתוך המבוך בו אני מסתובב תוהה ומבולבל כל כך הרבה שנים, ומניח שלטי הכוונה עם חיצים החל מנקודת ההתחלה ועד נקודת היציאה מהמבוך.
כמובן, גם אחרי שאני מודע לשלושת רכיבי הבעיה והפיתרון, עדיין מוטל עליי לעשות את העבודה, כי ידיעת המחלה היא אולי חצי תרופה, אבל לפחות חצי נשאר לי לעשות, ואם נחזור לדוגמא הראשון, אז הידיעה על כך שחסר לי כסף ושאם אעבוד יותר שעות אוכל להשיג את הכסף החסר, עדיין לא משנים את מצב החשבון בנק שלי. אז כשאני שומע מסר של חבר שמציג בבהירות את הבעיה והפיתרון - זה רק אומר שאני יודע כעת איך פותרים את הבעיה וכעת העבודה היא בידיים שלי.
