שלום איש יקר,
תראה, אני בבחינת "האחד בא לגור", ממש חדש פה בשכונה הנפלאה הזאת.
זכות הדיבור שלי וגם הידע והרגישות שלי מאוד בתוליים.
אבל מצד שני, אני ותיק מאוד בהתמכרות, ולכן אני יכול לומר לך במידה לא מעטה של ביטחון,
שאם אתה פה,
ועוד יותר, שאם טרחת לכתוב ולשאול האם אתה מכור -
שאתה מכור.
אני מצטרף לחברים הנהדרים והמקסימים (משכמם ומעלה!) שכתבו לך להמשיך להישאר כאן ולקרוא, תקרא ותקרא ותקרא.
כי זאת עליך לדעת: אם אתה מכור (כאמור להערכתי כן), בסופו של יום ההתמכרות תכריח אותך לחצות את הקווים האדומים שלך עצמך. זה קרה אתי, חציתי קווים אדומים כאלה שאני לפעמים לא מסוגל להסתכל על עצמי במראה! זה קרה עם רבים כמוני. הייסורים של ההתמכרות הם קשים מנשוא, קשים מנשוא, קשים מנשוא.
אני כותב לך באמת מנהמת הלב ובכנות הכי גדולה, אל תקיל על עצמך (זו אחת מנטיות האופי של ההתמכרות, יש לה מליוני תירוצים מתוחכמים משל ויינרוט ומשל דן אבי יצחק ומליוני ארגומנטים לשיכנוע פנימי עמוק שאתה דווקא בסדר, והם - הם האשמים). וספיקא דפיקוח נפש לחומרא.
צור קשר טלפוני עם מישהו מהחברים המקסימים, אל תחשוש. יש פה אנשים רציניים, בוגרים, מכובדים, בעלי אחריות, אינטגלנטיים בעלי לב רחב עצום - וספר להם בדיוק מה מצבך. אני מניח שזה יקל עליך להבין היכן אתה נמצא. (אם אתה מהסס לעשות זאת, חשוב היטב היטב מדוע).
אוהבים!
ומאחלים לך שתעלה על דרך מוקדם. אם תהיה בר מזל ותעלה כעת, תחסוך מעצמך ה מ ו ן כאב לב, ה מ ו ן ייסורים.
בהצלחות.
