שלום לכולם, הייתי פה פעם והנה אני פה שוב. לא עזבתי בגלל שהפכתי את עורי אלא משום שעורי התהפך עלי וסתם לי את העיניים וגם את הלב. בעצם אתם יודעים מה, הוא לא סתם לי שום דבר, אני פשוט לקחתי אותו ושמתי אותו על כל פתח אפשרי בשביל שקולו של המצפון שלי לא יפריע לי יותר.
חשבתי, כלל לא לתומי, שאם לא אשמע את מצפוני איזה תקופה או יותר, שוב לא יהיה לי קשה כל כך להתמודד, חשבתי שאולי אתרגל אליו ושוב הוא לא יציק לי כל כך ואז לא אהיה עצוב ומדוכדך מכל נפילה, פשוט אתרגל וזהו.
האמת היא שזה קצת עבד כבר לא כל דבר "קטן" מציק לי, בהחלט העליתי לי את הרף. וכך אני כבר כשנתיים הולך מדחי אל דחי ובדרך כמובן ישנם עליות ובעיקר ירידות, רימון וגם אתרוג לא היוו לי מחסום (כמו המשל שקראתי באתר נפלא זה באיזה מקום, שלרוצה להתאבד, לא יעזרו שום גדרות בשפת הגג...) עד שהגעתי למצב שדברים שפעם לא הייתי מעלה בדעתי שאדע עליהם, הפכו אצלי למשהו שהוא בר ביצוע.
הסתובבתי סביב עצמי "משתעשע" במחשבות נוראיות - בוגדניות.. מזדעזע מעצם המחשבה אך עם כל זה לא מסוגל להרפות. עד ש... כמעט והגעתי לידי מעשה, וה' הטוב ברחמיו המרובים מנע ממני זאת ונסתי כל עוד נפשי בי בבושת פנים.
עכשיו, מבחינתי אין לי לאיפה יותר להידרדר, אבל אני משקשק, מפחד פחד מוות שמא לא אצליח להחזיק את עצמי והלוא פעם הבאה אהיה חכם יותר ולא אתן לעצמי "לפספס" את ההזדמנות.
אז דבר ראשון החלטתי לחזור לאתר הנפלא הזה ודבר שני לכתוב פה את סיפורי על קצה המזלג ואני מקווה שזה יעזור כי זה באמת מרגיש לי כמו "התקווה האחרונה".
אם יש כאן למישהו ניסיון דומה או סתם מילים שיכולים לטעת בי יותר אמונה ותקווה אהיה אסיר תודה.
תוך כדי אני נזכר שבעבר כאשר ניסיתי ללכת עם 12 הצעדים, היה לי קשה מאוד עם הצעד "תפסיק", אני פשוט לא מאמין שאני באמת מסוגל לזה וזה אחד הגורמים שריפו את את ידי מחבל ההצלה.
אם מישהו יכול ליישב את דעתי בעניין אהיה יותר מאסיר תודה.
לילה טוב.

שלום חבר יקר וברוך הבא!

ראשית, אם אתה מכור לתאווה (ונראה שאתה מודה בכך), באמת מסתבר שלא תיתן לעצמך "לפספס" הזדמנויות. בטח לא לאורך זמן. כמה נראה לך שתחזיק? שנה? חמש שנים? עשר? הניסיון שלי הראה לי שתמיד נפלתי בסוף.

מאוד מזדהה עם ההרגשה של "העלאת הרף". אבל אם אעצור שנייה להתבונן, זה פשוט אומר שהמחלה שלי מחריפה והולכת. מה יהיה הרף שלי בעוד עשור? הרי לפי מה שאני מכיר את עצמי אני אף פעם לא מצליח להפסיק!

הגעתי לכאן מיואש לגמרי. לא האמנתי שזה יעזור. קשה לתאר את מה שהתחולל לאחר שהחלטתי לקחת את תכנית שנים עשר הצעדים ברצינות. מאז אני נקי 476 ימים, והחיים שלי השתנו לטובה בצורה שקשה לתאר, במישורים רבים מאוד, ובמיוחד במערכות יחסים.

נראה לי שלא ממש התנסית בתכנית שנים עשר הצעדים. "תפסיק" הוא אחד הכלים של שמור עיניך לאנשים שהם לא (!) מכורים. בתכנית שנים עשר הצעדים אומרים דווקא להיפך: "תפסיק לנסות להפסיק!".

אם אתה לא מאמין שאתה יכול להפסיק - זה מצוין. זה הצעד הראשון של תכנית הצעדים. הכרה בבעייה - "הודינו שאנו חסרי אונים מול התאווה, ושאבדה לנו השליטה על חיינו".

אבל יש גם פתרון! יש תקווה! אתה מוזמן להכיר אותם!

אשמח להיות איתך (ועם כל החפץ בכך) בקשר - הודעות פרטיות, מייל (tahareini@gmail.com), טלפון או מה שתרצה.

שלום חבר יקר וברוך הבא. בעצם נכון יותר לומר ברוך השב (ובאמת, למה לא תמשיך לכתוב מהניק הקודם שלך? אולי ככה יהיה לך קל יותר לא לחזור על אותו מסלול שכבר עברת בו?).

יש ביטוי ידוע שאומר שלקו האדום יש רגליים, אבל כנראה שאצלנו המכורים, לקו האדום צמחו כנפיים. הוא לא סתם זז לאיטו כל הזמן עוד ועוד, אלא עף במהירות, ומה שאתמול היה מעבר לקו האדום שברור שלעולם לא נחצה, הופך היום לקו הירוק. בגדול זה נראה כמו הקו האדום בכינרת, שפשוט הורידו כל שנה בעוד איזה חצי מטר, העיקר לא להפסיק את השאיבה, וכאשר אי אפשר היה יותר - אז המציאו קו חדש, הקו השחור... אבל אל דאגה, גם הקו השחור הוא לא שרירותי ויכול להמשיך לרדת.

מה שאני מנסה לומר זה שאני לא יכול לסמוך על עצמי בכך שלא ארד נמוך יותר, וכמובן אם כבר הלכתי בכיוון מסויים, אז הסיכוי שאחזור אליו פעם נוספת גדול מהסיכוי שזה לא יקרה שוב. בתכנית אומרים שאנחנו מתחילים להחלים כאשר אנחנו מגיעים אל הקרקעית, אבל הבעיה היא שאין מקום ספציפי שהוא קרקעית, ולכן הקרקעית היא המקום בו אנחנו מפסיקים לחפור, ואם לא - תמיד נוכל להעמיק עוד ולרדת למטה יותר, וגם הקרקעית של אתמול עדיין תהיה מעלינו.

אז כן, הגעת למקום הנכון. אתה כותב שאתה רוצה תקווה, ויש כאן המון משלושת המרכיבים החשובים שכל חבר חדש (וגם ישן) זקוק להם: ניסיון, כח ותקווה. מאות חברים הגיעו לכאן שבורים ורצוצים, בלי תקווה ובידיעה שהם איבדו כל סיכוי, אבל היום הם נקיים, מפוכחים ויש להם דרך ותקווה. זאת התקווה, וזהו גם הניסיון שלנו, אותו ניסיון שמעניק לנו כח.

האם אתה מכור? אני לא יודע, ולא חושב שמישהו אחר יכול לומר לך. זאת שאלה שלך עם עצמך, אבל היא לא כל כך מסובכת כפי שנדמה. השאלה הבסיסית היא: האם אתה יכול להפסיק לבד או לא? אם כן - בהצלחה! אם לא - כדאי שתשקול את מה שעבד עבורנו. זה נקרא "12 הצעדים", וזאת תכנית פשוטה לאנשים מסובכים (שלא לומר מתוסבכים). שיהיה ברור: כשאנחנו אומרים שזאת תכנית פשוטה, אף אחד לא אומר שהיא קלה. אבל כאשר אני באמת מעוניין בפיתרון, הסכמתי לעשות הכל כדי להחלים, גם דברים שלא הבנתי, גם דברים שהיו נראים לי מוזרים, גם דברים שהיו לי קשים. אם לסכם את זה, אז הסכמתי לעשות הכל, ו"הכל" כולל גם את כל הדברים האלו.

אם אתה צריך אמונה בכך שיש סיכוי - אתה מוזמן לקרוא את הסיפורים של החברים כאן, ולראות איך אנשים נקיים שבועות, חודשים או שנים בחסד אלוקים, לגמרי לא מובן מאליו.

אאחל לך שתמצא כאן את מה שאני מצאתי כאן, שפיות, נקיות ומפוכחות.