"הלו ספונסר מה שלומך?!, לא נעים לי לשתף אבל אתמול הייתה לי מעידה מול המחשב וראיתי.... והיום בבוקר אני מרגיש שאני שוב רוצה את זה. ובכלל לאחרונה אני מרגיש לא מחובר, מלא באובססיות וכל זה. אולי התוכנית כבר לא עובדת עבורי?"

"מתי פעם אחרונה הלכת לקבוצה?"

"אה, במוצ"ש מאוד רציתי ללכת אבל לא יכולתי כי בדיוק אשתי רצתה לצאת איתי להליכה. וביום חמישי... אה גם אז לא יכולתי כי לא כ"כ הרגשתי טוב, וברבעי לא יכולתי כי... ובשלישי גם לא..."

"טוב, אז למה אתה רוצה שהתוכנית תעבוד עבורך?! התוכנית עובדת למי שעובד אותה ולא למי שלוקח אותה כסתם המלצה או איזו קבוצת תמיכה והעשרה. אני בתחילת הדרך הקפדתי ללכת כל שבוע לחמשה מפגשים, אם אתה רוצה את מה שיש לי זה מה שאתה צריך לעשות. אז סיכמנו, מהיום חמשה מפגשים כל שבוע, סבבה?!"

"אה, טוב, נראה אם אני יצליח, ובכלל איפה יש כל כך הרבה קבוצות?!, אני ישתדל"

"תראה, אני יחזור על זה, זה מה שעבד עבורי, אם אתה רוצה את מה שיש לי זה מה שאתה צריך לעשות".

"טוב ספונסר, קיבלתי. להתראות נהיה בקשר".
....

"אוף עם הספונסר הזה, למה הוא כזה רציני ולמה הוא לא מבין את הקשיים שלי, איך אני יצליח לשכנע אותו שלא מתאים לי חמשה מפגשים בשבוע, מה אני יעשה אבל אל נעים לי ממנו, ואני פוחד שאם אני לא יעשה את מה שהוא אומר לי, הוא יפטר אותי. איזה באסה, איזה חיים קשים. אולי כדאי לי לחליף בכלל ספונסר למישהו קליל יותר?!"
---------

אז זהו, בדיוק כך. זהו הדפוס שפעלתי לפיו במשך הרבה זמן מאז שנכנסתי להחלמה. כל הזמן הייתי בויכוחים עם הספונסרים שלי, מה מתאים לי ומה נראה לי ולמה נראה לי שהם טועים ולא מבינים וסתם מכבידים ולוקחים את החיים מידי קשה וכ' וכו'.
ולפליאתי התוכנית לא עבדה לי. וזה לא שלא עשיתי, עשיתי המון. הלכתי לקבוצות, עבדתי צעדים, שיתפתי חברים, כתבתי, קראתי ועוד. אבל זה לא עבד.
אני לא קלטתי דבר אחד, אני לא עושה את התוכנית בשביל אף אחד. לא בשביל אלוקים, לא בשביל אשתי, לא בשביל הספונסר, החברים, הילדים, השכנים, הרב, הרבנית... לא בשביל אף אחד. לא עושה טובה לאף אחד. הבן אדם היחיד שאני עושה לו טובה זה אני בעצמי. בשבילי אני עושה את התוכנית. אני ירויח אם אני יעשה אותה ואני יפסיד אם אני לא יעשה אותה.

גם אם בסופו של דבר הצלחתי לשכנע את הספונסר שיסכים איתי ו'ירשה' לי לעשות דברים, לא הבנתי דבר אחד. היחיד שידפק מזה זה אני. הספונסר הוא לא יועץ, ולא שליט, ולא רב ולא שום דבר. הוא בסך הכל אדם שעשה דרך, ואילו אני נצמד אליו בשביל לראות בדיוק מה הוא עשה בכדי שאוכל לדעת איך להגיע להחלמה כמו שלו.

אני לספונסיים שלי אומר כל הזמן שאני לא הולך לעקוב אחריהם אם הם עושים את מה שאני אומר להם. יתרה מכך, זה אפילו לא מעניין אותי אם הם יעשו את זה או לא. אני בסך הכל מספר להם מה אני עשיתי בשביל להגיע לאן שאני היום. רוצה, תקח. לא רוצה, תברח.

למדתי שככל שאני יהיה יותר רציני בהחלמה, כך אני יתוגמל ממנה בהתאם. לכן לא חיכיתי רק להוראות של הספונסר שלי, הלכתי לחפש איזה פעולות חברים אחרים עושים בשביל שאני יכול לעשות אום גם. אם הספונסר שלי אמר לי ללכת ל3 קבוצות בשבוע, הלכתי לחמש, ואם הוא אמר לי לכתוב לפחות 10 אסירויות תודה, כתבתי 20. כי הבנתי דבר אחד "ההחלמה היא שלי"

בעבר אני זוכר שהייתי מפחד לשתף את הספונסר שלי במעידות כי הייתי פוחד שהוא יכעס עלי ויבקש ממני לוותר על כל מיני דברים. הייתי תינוק, חשבתי שאנחנו משחקים במשחקי ילדים. היום אני מבין שזה לא כך. אני לא חייב לעשות שום דבר ממה שהספונסר אומר לי. אני רוצה לעשות את זה בשביל לקבל את התגמול על זה.

הדבר הזה עזר לי לבנות קשר מאוד בריא עם הספונסר שלי. ואני מתפלל להשאר במקום הזה. רק להיום.

תודה רבה !!

מאוד מאוד נהנתי גם מהכתיבה הקולחת ובעיקר מהתוכן שכל כך נוגע לכל אחד ואחד מאיתנו, עכ"פ לי זה ודאי יעזור,,,

יישר כוח !!!

וואו! נעתקו המילים ממקלדתי.
קיבלתי המון.
תמשיך לכתוב פוסטים, אתה עושה את זה טוב!