בחסד אלוקים הגדול והאוהב אני נקי היום 90 יום! הנס הוא שאני לא נקי רק מאוננות אלא גם מסרטים וסדרות.

למה הפסקתי לראות סרטים וסדרות?

כמעט כל מכור יענה לי את התשובה הפשוטה - "ברור שזה לא טוב לראות סרטים וסדרות - יש בהם כ"כ הרבה תאווה שברור שלא תוכל לראות סרט או סדרה בלי לפעול על התאווה".
צודק!
יש לי אפילו תשובה יותר פשוטה מזה - כי הספונסר אמר לי! הספונסר אמר לי שזה מה שעבד בשבילו (במיוחד שדיברנו על כך אחרי הנפילה האחרונה שלי שבאה בעקבות סרט שראיתי), והבנתי שאם אני רוצה את ההחלמה שהוא מציע לי אני צריך להקשיב לו!
אבל לא זה מה שבאתי לשתף.

אני רוצה לשתף אתכם בחוויות האישיות שלי אחרי שהפסקתי לצפות בסרטים וסדרות.
בשביל זה אני רוצה לספר לכם סיפור -
כשהייתי בצבא היינו עושים מסעות רבים לצורך אימונים. מסע כזה היה דורש להישאר ער עד השעות הקטנות של הלילה, לפעמים לילה שלם, ולפעמים אפילו גם ביום שאחריו תוך כדי הליכה בלתי פוסקת. אחד הדברים שהחזיקו אותנו היו הממתקים (צ'וקולוקים בלעז...).
הייתי מביא לפעמים חצי קילו גומי והייתי גומר אותו כמעט לבד. זה בהחלט היה ממלא לי את מכסת הסוכר שהייתי צריך. אבל כשאוכלים יותר מדי מדבר מסויים שלא בריא לגוף הבטן מתחילה לכאוב. אז מה עשה חכם מחוכם כמוני - מטביע את הכאב בעוד גומי, ואז הבטן כואבת עוד יותר, ואז צריך עוד גומי וחוזר חלילה. עד שהגומי נגמר. או שאני נגמרתי...

לקח לי זמן להבין את זה אבל ככה הייתי משתמש בתאווה. היה לי רעב רוחני שדרש שיזינו אותו. אז הלכתי על הפתרון הקל - הייתי מתחבר לפנטזיה, לפורנו ומדמיין שזה כמה שיותר "אמיתי" כדי לקבל תחושת מילוי מכך. ברור שכשהתחלתי להשתמש יותר מדי קיבלתי כאב בטן רוחני. הרי הנפש צריכה את המזון שמתאים לה! את החיבור לאלוקים שרק הוא יכול למלא אותה ("וגם הנפש לא תמלא" ומשל מבן כפר שנשא את בת המלך ונתן לה כל מתנות שבעולם וכו'...).
את כאב הבטן הרוחני הזה לא אהבתי להרגיש, אז הטבעתי אותו בעוד תאווה, בתקווה שהיא תמלא אותי ותחפה על כאב הבטן הזה. ואז הנפש חסרה עוד יותר, ואז צריך עוד תאווה וחוזר חלילה. עד שהתאווה תיגמר (לא נראה לי שזה אפשרי בכלל... ). או עד שאני נגמרתי...

ואז הגיע הפתרון - להפסיק להתמלא מתאווה ולהתחיל להתמלא מחיבור לאלוקים. ע"י כניעה, תפילה, חיבור לחברים, עשיית פעולות והגעה לקבוצות. סו"ס אני לא חייב לברוח לתאווה!

אלא שכאשר הפסקתי להזין את התאווה, נוצר חור גדול ביותר, החור בנפש שהייתי רגיל למלא אותו בתאווה. ואז התפרצו כל האובססיות המשניות שלי.
סרטים וסדרות, יוטיוב, חדשות, מוזיקה, ספרים, שתייה מתוקה וממתקים (זוכרים את הגומי... ).

אחרי שהפסקתי לראות גם סרטים וסדרות, יצאתי קצת משכרון האובססיה והראש התנקה קצת מהאדים של ההתמכרות הצלחתי לראות את הדפוס -

במוצאי שבתות, רק כשאין לי מה לעשות אני אראה סרט, טוב אולי גם רק בימי שישי כשאני בישיבה ולא לומדים כ"כ, טוב אולי גם רק בימי חמישי בלילה אם אני לא חוזר הביתה. וגם רק כשיש לי איזשהו משבר.
הייתי רואה סרטים בלי סוף! הייתי רואה אותם בהמשכים כשהייתי יושב בשירותים, הייתי רושם לעצמי רשימה של סרטים שאני רוצה לראות בהמשך ואין לי עדיין איך להוריד אותם, הייתי בודק אילו סרטים עומדים לצאת ומחכה כבר שהם יצאו לצפייה ישירה\הורדה, הייתי נכנס לקטגוריות מסויימות שאהבתי ומחפש סרטים שעוד לא ראיתי כדי שיהיה לי מה לעשות. הייתי הולך לישיבה עם כמה סרטים בזכרון של הפלאפון למקרה שיתחשק לי ולא יהיה לי איך להוריד.
לפעמים, כשהעלילה של הסרט היתה ממש טובה הייתי בלילה או סתם כשאין לי מה לעשות הופך בראש את העלילה, מדמיין את עצמי כגיבור ועושה הכול כדי להמשיך להחיות את הסרט הזה עוד קצת.
הייתי שוכב בבית ורואה פרק אחד מסדרה, ואז עובר לפרק הבא כי "איך אני יכול להשאר במתח", ואז כי כבר ראיתי ארבעים דקות סדרה, אז בא נשלים את זה לשעה, ואם פספסתי את מה שרציתי להתחיל לעשות בזמן כלשהו אז עזוב, בא נדחה את זה לאחרי עוד 2 פרקים...
הייתי יכול לגמור עונה שלמה בלי למצמץ ואז להרגיש כ"כ משומש עד כדי כך שהייתי צריך לראות עונה נוספת כדי לכסות על ההרגשה המשומשת!
בקיצור, מי שלא ראה את הקווים המקבילים, כנראה שהוא לא מכור באמת לפורנו. לא כמוני.

הייתי עבד! בדיוק כמו לתאווה הייתי ונשארתי עבד לשאר האובססיות שלי. אסירות תודה שבשאר האובססיות המצב קצת פחות קשה, אבל גם להם אינני מוכן למסור את עוצמתי.
ביום שבו התחלתי לספור מחדש, הראש החולה שלי אמר לי שאני ח-י-י-ב לצפות בסרט! אין מצב שאני באמת מוותר על זה. מילא התאווה, אבל רק לא זה!
בעצת חבר, כשהקריז לסרט היה כ"כ חזק, בכל רבע שעה/עשרים דקות שלחתי לו הודעה שעדיין לא צפיתי בסרט הזה. למחרת הודיתי בחוסר אונים מול התאווה ומול הסרט הזה בכל טלפון שעשיתי. ואלוקים עשה את הנס והשאיר אותי נקי.

את כל זה שיתפתי כדי להראות שבאתי לכאן כדי להפסיק להשתמש, אבל לא אוכל להיות מפוכח כל עוד אני עבד לאובססיות שלי. הדפוס הוא אותו דפוס כמו בתאווה ולכן הפתרון שלנו יעבוד כאן כמו בתאווה.

היום אני מבין למה אני הפסקתי (רק להיום, בבקשה אלוקים!!!) לצפות בסרטים וסדרות.

זה מאמר ראשון שלך?
וואו! מדהים! ישר למייל היומי!...
וגם למה ב"רעיונות, ציטוטים וקישורים" ולא בלוח המרכזי.
(מכיר את הפחד לפרסם שם).

איך שאני זוכר את הקטע הזה, שלא הבנת ולא הייתה לך נכונות לוותר גם על סרטים. מילא על תאווה, אבל על סרטים? על כל הסרטים? לתמיד?
מדהים שעברו מאז תשעים יום, ועוד יותר מדהים שהם עברו בנקיות, ועוד יותר עוד יותר מדהים שהם הביאו אותך למקומות כאלה.

יהי האלוקים בעזרך לאורך כל הדרך!

תדע לך שהושטת לי אז את העזרה שכ''כ הייתי צריך ועל זה אני אסיר תודה!
רציתי לכתוב שהרבה מההחלמה שלי אני חייב לך, אבל ברוח התוכנית אכתוב שאני חייב את ההחלמה שלי לאלוקים, שבחר בך לתת לי הרבה עזרה...

איזה בעאסה! תכנית שלא מאפשרת קצת אגו!
[למרות שאיכשהו אני מצליח לשמור עליו היטב, אבל זה רק אומר שבאותה מידה אני שומר את עצמי היטב מחוץ לתכנית... :().

וואו!
מדהים!
יש לי פה צירוף מקרים מאוד מעניין יהושע,
ועוד אכתוב על זה,כשיגיע הזמן.

בינתיים,
אין מילים.על האומץ.על החוזק.על הרצון.ועיקר עיקרים על אלוקים אוהב שכל כך דואג לנו.

קשה לי לחכות עד שכבר יגיע הזמן...

תודה יהושע.

אני אשתף מהחוויה האישית שלי בנוגע לסרטים, לא רק שהם פועלים באותו דפוס של התאווה, אלא אני גילתי גם שהם עטופים בתאווה מכל הצדדים. מבחינתי לחפש את הסרט עושה לי קונוטציה של חיפוש פורנו, ותמיד אני רואה שמתישהו מלחפש סרטים טובים אני עובר לחפש סרטים מיניים. עצם ההימצאות באתרי צפיה ישירה לא עושה לי טוב. בחלקם יש גם קישורים לאתרי פורנו (שמשום מה הרימון לא חוסם את אותם פרסומות), וגם כשאני יודע שאני על דרך יציבה ואני לא עומד להכנס לאתר פורנו, יגיע יום שיהיה לי קצת יותר קשה ואני בדיוק יראה איזה סרט או איזה סצנה באחד הסרטים, ואני יחזור לשם, בדיוק באותו הדפוס.

אז אני מנסה, רק להיום, לוותר על סרטים לא רק בגלל שהם פועלים בצורה מקבילה באותו דפוס של תאווה אלא גם בגלל החפיפה שיש להם עם התאווה.

שלום חברים,

לצערי בימים האחרונים אין לי זמן להיות כאן, אבל כעת מצאתי כמה דקות להתגנבות יחידים וזה הפוסט הראשון שתפס לי את העיניים.

הדברים הבאים הם החוויה האישית שלי בלבד, ולא נועדו כדי לומר מה נכון או לא נכון כי אין דבר כזה. יש רק מה נכון עבורי ומה לא נכון עבורי.

כאשר הספונסר סיפר לי שהוא התחיל לראות סרטים וסדרות כשהגיע להחלמה, זה היה נשמע לי דפוק לגמרי. איך בדיוק ההחלמה גורמת לו לראות סרטים? אבל אחרי שלוש וחצי שנים בתכנית, אני יכול לומר שעברתי את אותו תהליך בדיוק, והיום עבורי לראות סרט או פרק בסדרה יכול להיות פעולה של החלמה.

נשמע מוזר? גם לי זה היה נשמע ככה. אז אנסה להסביר.

אנחנו יודעים היטב שהמין הוא לא בעיה, אלא הדרך שבה אנו משתמשים במין. בדיוק כפי שאדם שמכור לעבודה, הבעיה איננה העבודה וגם לא ההשקעה בעבודה, אלא זה שהוא משתמש בזה בצורה אובססיבית לבריחה, גם כאשר זה כבר פוגע בשטחים אחרים של החיים שלו. גם יחסי מין הם דבר חיובי כל זמן שהם נעשים בצורה בריאה, והם הופכים להיות מחלה כאשר הם מבוצעים בצורה אובסיסית, נגד הערכים שלנו, בכמות מוגברת, ובלי הגבלות. כאשר אנו בוחנים את 20 השאלות לבדוק האם אנו מכורים למין, אין שם אף שאלה שמגדירה את המין כטוב או רע וגם לא את כמות הפעמים שאנחנו מקיימים יחסים, ולעומת זאת כל השאלות מסתובבות סביב הדרך בה אנו צורכים את הדבר הזה שנקרא מין ותאווה.

סרטים הם לא רעים. יש סרטים רעים ויש סרטים טובים, ובדרך כלל גם בסרטים טובים יש קטעים רעים, וגם בסרטים רעים יש דברים טובים. לכן, כשהגענו לנקודה הזאת, אנחנו כבר יכולים להסכים שהשאלה היא לא "האם סרטים זה רע או טוב" אלא "האם אני יכול לצרוך סרטים בצורה טובה או לא". אם כל פעם שאני רואה סרטים זה בצורה אובסיסית, וכל קטע של נשיקה מוציא אותי מדעתי, ואני לא מצליח להפסיק לצפות בסדרות גם כאשר אני צריך לעשות דברים חשובים אחרים - אז עבורי צפיה בסרטים היא דבר רע. לא בגלל שהסרט הוא רע, אלא כיון שאני לא יודע לצרוך אותם בצורה בריאה. לעומת זאת אם אני יכול להשתמש בצפיה בסרטים כפעילות פנאי מהנה שאותה אני מבצע בזמן פנוי שיש לי, לא על חשבון מטלות אחרות, בלי לחפש את גילויי התאווה שבהם, ובלי שזה ישגע אותי - עבורי צפיה בסרטים היא בעייתית.

לכן, לפני שהגעתי להחלמה, לא יכולתי לצפות בסרטים, כי זה שיגע אותי לחלוטין. אם הייתי מתחיל לראות סדרה, הייתי חייב להמשיך לצפות בה עד הסוף המר, ולא משנה העבודה שממתינה והאישה והילדים שצריכים אותי, אני צופה בסדרה ושהעולם יקפוץ. כמובן כל קטע של תאווה גרר אותי פנימה, ובכלל חייתי את הסדרה בתוך הראש שלי, ואת החיים הרגילים העברתי לממתינה. אבל בהחלמה אלוקים עוזר לי לא להיות אובססיבי והתכנית נותנת לי את הכלים לבדוק את עצמי כל הזמן מה אני עושה ואיך אני עושה, אז כעת אני יכול לצפות בפרק בסדרה בתור פעילות פנאי עם אשתי אחרי שהילדים הלכו לישון, ובסוף הפרק לקום וללכת לישון. כעת אני יכול לדלג על קטע של תאווה, בלי שזה יסחוף אותי פנימה, אז אין לי בעיה עם העובדה שאין באמת סרטים נקיים לחלוטין. זה שיש תאווה בסרטים זה כמו שיש תאווה ברחוב, אני לא נמנע מללכת ברחוב ולא נמנע מלראות סרטים - אני פשוט נמנע מלצרוך את התאווה שבשניהם.

האם זה תמיד עובד חלק? בודאי שלא. למשל לפני שנתיים התחלתי לצפות בסדרה שהיה בה תאווה, והרגשתי שאני עושה את זה בגלל התאווה ולא למרות התאווה. כאן בדיוק נכנס הספונסר לתמונה. סיפרתי לו מה אני מרגיש, חשפתי בפניו את שם הסדרה, דיברנו על זה וההחלטה היתה להימנע מההמשך. למדתי שאני לא יכול לסמוך על עצמי, ולכן יש את הכלים של התכנית שזה שיתוף וחשבון נפש קבוע בנוגע למניעים שלי.

מקווה שהועלתי.

סוד הכניעה כתב:


מבולבלים? גם אנחנו...

סוד הכניעה כתב:


שלומק'ה, יהושע וטהרני היקרים (וגם כל שאר החברים כאן), חשוב שבתוך כל הדברים של סוד, לא נשכח את הנקודה הזו. אני אישית לא יכול לצרוך סרטים בצורה טובה. ברגע שהסרט מתחיל, גם ה"סרט" המוכר מתחיל, ואני מתחיל להרגיש את התופעות הפיזיות של ההתרגשות משכבר הימים (האמת שגם תוך כדי הכתיבה והדיון בכך, אני מרגיש זאת).

אני אסיר תודה לאלוקים הגדול והאוהב, שלא גדלתי על ברכי הסרטים. אותי הם שורטים, אבל לא כי הם דוקרים, כי אני שרוט...

נ.ב. סוד, האם אתה חושב שיש הבדל בעניין הזה בין מי שהתמכרותו התבטאה בצריכת מדיה של תאווה, לבין מי שאצלו היא חצתה את קו המסך? נכון, "כולנו אוהבים גלידה" בטעמים שונים, אבל השאלה היא האם אני לא צריך להישמר יותר מסביבת ביטויי ההתמכרות הספציפיים שלי.

סוד היקר,
מסכים לגמרי!
רק הבאתי את נקודת המבט שלי - בשבילי הצפייה בסרטים וסדרות היא בריחה אובססיבית מהחיים, באופן דומה מאוד לתאווה, בנוסף לעובדה שזה מתקשר אצלי לתאווה בקלות רבה - לכן, בשבילי, רק להיום אני מתייחס לסרטים וסדרות כך.
כמו שימוש.
בכל הדברים לעיל הבאתי את נקודת המבט שלי כדי שמי שגם אצלו הדפוס דומה יוכל לראות את זה.

סליחה שאני דוחף את ראשי בין ההרים הרמים, אני מכור לקריאה של הדיונים כאן.... ובפרט שעכשיו יש כאן את הכבדים של האתר שמתנצחים.
באתי לשאול סתם מבחינה מוסרית, מי שראית סרטים אצלו לא גורמת לו (לעת עתה) איזה התעוררות תאוה וכדומה, האם זה לא נקרא שהוא הולך על חבל דק מעל תהום? מותר לו לשחק עם זה?
אני לא שואל לקנטר, אני שואל ברצינות לשם תשובה.
לי אישית הייתה תקופה יפה של נקיות, וממש בטעות נחשפתי לאיזה סדרה, וקטע קטן שהיה שם הפיל אותי אפיים ארצה בריסוק איברים, ומאז (שבועיים) אני לא מצליח להתאושש לחזור לעצמי ולהתחיל מהתחלה.

אז אולי זה ממש מסוכן? ומה שכתב סוד הכניעה זה ליחידי סגולה?

מה שכתב סוד הכניעה זה כנראה לכאלה שקטע קטן לא מפיל אותם... יחידי סגולה נשמעת לי הגדרה טובה בכל אופן, גם סוד הכניעה עצמו הגיע לכך אחרי תקופה של עבודה בתכנית. וזה מה שאני מציע גם לך. פשוט להתחיל. תשאיר את הדקויות האלה לאח"כ.

יש לך מדריך (ספונסר)? אתה משתתף בקבוצות טלפוניות או חיות? - אם אתה מכור, אלה השאלות שצריכות להעסיק אותך יותר...

***

ודרך אגב, אנחנו לא כאלה "הרים רמים" ו"הכבדים של האתר" ,(סליחה אם אני פוגע במישהו בהכללה שלי) אם כי לא אכחש שנהניתי מההגדרות האלה (תערובת של הנאה מהניסוח ומניפוח האגו)... אנחנו בסך הכל מכורים לתאווה, שבחסד אלוקים נשארים קצת שפויים ונקיים עוד יום ועוד יום, שמצטברים לשבועות, חודשים ושנים...

דבריך ממש מזכירים לי את התחושה שלי לפני כשנה וארבעה חודשים כשהגעתי לאתר ואחרי זה לקבוצה החיה. "וואו! הנה נתן במתנה! וזה מוטי ראוי! וזה הושיעה נא! והנה ד"ר פינחס ומיסטר זמרי! (זה דווקא לקח לי כמה זמן לגלות)". כמו שאתה נושא את ראשך כלפיי מעלה אל אלה שכאן, כך הם נושאים ראשם כלפיי מעלה לאחרים, כדי לקבל השראה ותקווה. אבל לא בריא שזה יהיה יותר מזה, אם כי זה טבעי שזה קורה.

***

אשמח להיות איתך בקשר בפרטי, אם תרצה.

בספר הגדול יש התייחסות מאוד ברורה לדברים האלו. כתוב שם שזה יכול להיראות כמו התגרות במזל, אבל מי שנמצא מספיק זמן בעולם של החלמה יודע שזה לא ככה.

לפי ההדרכה של הספר הגדול ישנם שני כללים לפני שאני הולך לעשות כל דבר מהסוג הזה שאני צריך לבדוק:

א. האם אני מחפש בזה תאווה או אפילו להתקרב אל התאווה?

ב. האם אני על קרקע רוחנית יציבה?

אם אני עונה על שתי השאלות האלו בכנות - אני יכול ללכת לכל מקום בעולם.

כדאי לקרוא את זה בתוך הספר.

מכיר היטב את הציטוט הזה, והאמת שהרבה פעמים ניסיתי לבנות עליו תילי תילים של דברים שאני יכול לעשות...

לאחרונה שמעתי בשם חבר ותיק (נראה לי הארווי), שבהתמכרות שלנו זה לא עובד...

אני חושב שטוב לי לשמוע את שני הכיוונים [בשבילי כרגע בעיקר את הכיוון השני שהזכרתי, "או שכך זה היה נראה לי"), בבחינת שני פתקים בכיס...

מצד אחד, זה יעזור לי לא להקל ראש במצודות המסוכנות וה"קטנות" שהתאווה פורשת לי (כפי שהדגיש יהושע), ומצד שני, לא להקל ראש בלחיות חיים תקינים ו"רגילים" מתוך חיבור עמוק לאלוקים (כפי שהדגיש סוד).

(מזכיר לי את ר' אהרן ראטה, שממש הגניב אותי, כשקראתי ב"טהרת הקודש", שהוא אומר לא ללכת עם הראש ברצפה, כי זה לא נורמלי, ויעשו ממך צחוק... הוא אחד האחרונים שציפיתי שיאמר דבר כזה. אבל הוא אמר...).

[באתי לכתוב "אלו ואלו דברי אלקים חיים", ואז נזכרתי במתנגדי הצעדים, שלשיטתם אלו ואלו... ;) אז "אלו ואלו דברי אלקים חיים"].