לפני כחצי שנה, השתתפתי בקבוצה הטלפונית של 23:00 בלילה, לאחריה התקיים דיון אל תוך הלילה עם חבר חדש, שהתעניין מאוד בתוכנית והרגיש שהיא מתחילה לחולל בו שינוי מבורך (על אף שעדיין לא אזר אומץ להגיע לקבוצות החיות). יחד עם זאת, הוא היה מאוד מוטרד מכך שמדובר בדרך שהגיעה מחוץ ליהדות.

הוא האריך להסביר כמה חשובה עבורו המסורת. לא משנה כמה יוכיחו לו משהו בצורת שכלית והגיונית, שהוא מנוגד לתורתנו הקדושה, הוא לא יקבל זאת בשום אופן. (דבריו הזכירו לי דבר יפה שקראתי בספר "משנת חכמים" למהר"ם חאגיז. הוא שואל לפשר המנהג של כיסוי העיניים בכף היד בשעת אמירת הפסוק "שמע ישראל" (כמובן, לפי הפשט נועד הדבר לסייע להתרכז ולכוון). הוא משיב, שאנו מבטאים ומצהירים בכך, שאפילו אם יראו לנו בעינינו, באופן מוחשי, שהתורה אינה אמת, נסרב לקבל את הראיות הללו, נכסה את עינינו מלראותן ונמשיך לקבל עול מלכות שמיים באהבה).

מכאן הגיע במהרה לתכנית הצעדים. מכיוון שמדובר במשהו שלא צמח בשדות היהדות הנאמנה מדורי דורות, אלא אומץ על ידי יהודים, הוא מאוד חושש לקבל זאת. גם אם זה נראה מאוד הגיוני וגם אם זה עובד בחוש – הוא לא מוכן לקבל זאת אם זה סותר את המסורת, ואיך יידע האם זה נכון?

ביררנו את השאלה מכמה כיוונים (אין כוונת המאמר הזה לדון בשאלה אם התכנית סותרת את המסורת. אם כי, לדעתי, ממש לא, וההיפך המוחלט הוא הנכון!). בסופו של דבר שאלתיו: "אפשר להגיד לך משהו?" הוא השיב בחיוב.

"תראה, יש הרבה אנשים שיתנו לך רעיונות שכליים כיצד כדאי להתמודד עם פגם הברית. הרעיונות האלה עשויים להישמע הגיוניים מאוד. גם אני בעצמי כתבתי רעיונות כאלה לפני שהגעתי לתכנית, ואפילו תכננתי להוציא כמה ספרים מוצלחים בנושא... הבעייה היא, שהרעיונות התיאורטיים האלה מעולם לא עזרו לי להישאר בהפסקה לאורך זמן. תמיד מצאתי את עצמי נשטף שוב בזרם החזק המוליך היישר למצולות התאווה.

בתכנית 12 הצעדים, לעומת זאת, יש לנו מסורת! האדם שמדריך אותי לא נותן לי רעיונות תיאורטיים. הוא היה במצב דומה לשלי, ואפילו יותר גרוע. הוא ניסה כל דבר כדי להפסיק, ושום דבר לא הצליח להשאיר אותו נקי לאורך זמן. והנה, לפתע, מאז שהגיע לתכנית, אימץ גישה חדשה והקפיד על כמה כללים פשוטים, הוא נשאר נקי במשך שנה וחצי. יש לי מסורת ממנו שזה באמת עובד. ניסיתי ללכת באותה הדרך, ואני נקי כמעט שנה.

ולא זו בלבד, אלא...
מי שמדריך את מי שמדריך אותי נקי שנתיים,
ומי שמדריך את מי שמדריך את מי שמדריך אותי נקי שלוש שנים,
ומי שמדריך את מי שמדריך את מי שמדריך את מי שמדריך אותי נקי חמש שנים,
ומי שמדריך את מי שמדריך את מי שמדריך את מי שמדריך את מי שמדריך אותי נקי עשרים שנה (!).

יש לנו מסורת! יש לנו "שלשלת קבלה"! "שלשלת החלמה"! "דורות של מחלימים"!
אז מה אתה מעדיף: מסורת, או טיעונים שכליים? נראה לי שאמרת שאתה מעדיף מסורת...

בנוסף, אני מציע שתבדוק האם השיטות האחרות באמת עובדות לאנשים רבים. שאל את מי שמציע לך שיטה כמה אנשים הוא מכיר שלא הצליחו בשום אופן להפסיק להשתמש בתאווה במשך כעשרים שנה, ובעקבות הפתרון שהוא מציע נשארו נקיים חמש שנים.

(דרך אגב, כשאני ביקשתי מהמטפל שלי מספר של מישהו שנקי תקופה, הוא סירב בתואנה של שמירה על סודיות. "אתה היית רוצה שפתאום באמצע החיים יתקשרו אליך ויחזירו אותך כל פעם לעבר הזה?" הוא שאל. "האמת שכן, נראה לי שהיית שמח לעזור לאחרים ולתת להם תקווה", השבתי (אם כי בתוך תוכי נראה לי שלא הייתי כל כך בקטע, בטח לא כמו היום). לא קיבלתי ממנו שום טלפון. מאז פגשתי כמה מטופלים שלו שהגיעו לתכנית. אחד אפילו היה מטופל אצלו למעלה מחמש שנים, בעלות של כ-100,000 ש"ח. אף אחד מהם לא נשאר נקי, והשמועות מספרות שאפילו המטפל עצמו לא נשאר נקי... (פעמים רבות מטפלים בהתמכרויות הם מכורים שנגמלו)).

***

לצערי, אותו חבר איננו פה עמנו היום. היה נחמד אם הייתי יכול לומר שהוא בטח מצא פתרון אחר. יכול להיות שזה נכון. אבל איך שאני מכיר את עצמי, לאורך כל שנות ההתמכרות, תמיד חיפשתי פתרון, החזקתי בו לתקופה קצרה ולא עקבית, ואחר כך חזרתי לשימוש בתאווה. לא טרחתי לעדכן את הרב הפסיכולוג וכדו' בכל נפילה חדשה... אם הוא מכור כמוני, הסיכויים שהוא מצא משהו אחר הם קלושים. אבל אולי באמת הוא מצא פתרון. אולי. הלוואי.

בכל אופן, לנו יש מסורת!

תודה רבה.

מאוד אהבתי.

בשבילי זה לא רק מסורת, זה גם (ואולי בעיקר) זה דבר שעובד.
זה יכול לעבוד בשבילי מכיוון שזה עבד בשביל הספונסר שלי ובשביל הספונסר שלו.

תודה רבה טהרני!
נהניתי לקרוא.

נהניתי לקרוא. תודה!
יחד עם זאת חייב לציין שעבורי זה כלל לא מפריע.
המחלה חדשה - לפחות צביונה הנוכחי, וממילא התרופה חדשה, לפחות בצביונה הנוכחי.
מזכיר לי את הבדיחה הידועה על אחד שאונייתו נטרפה בים הגדול ועמד לטבוע וביקש מה' שיצלינו.
שלח ה' מסוק הצלה, אוניית הצלה וכו' - אבל הלה סירב לעלות עליהם, כי המתין לישועת ה'.
כטבע ומת ועלה לשמים רץ לריבוש"ע בתלונה: כה האמנתי בך - למה לא הושיעתני?
ענה לו ה': כלום המסוק, והאונייה וכו' וכו' ששלחתי לא הספיקו? בחרת למות, זו כבר בעיה שלך ולא שלי.
ודון מיניה ואוקי באתריה.

מנסה להבריא,

רק להעיר - המחלה עצמה לא חדשה. היו אלכוהוליסטים כל הדורות, ויש במדרש את הסיפור על האלכוהוליסט שבניו ניסו לגמול אותו וכו'.

מה שכן - ההיקף של המחלה בפירוש חדש מאוד. אי אפשר להשוות את כמות הדברים שניתן (טכנית) להתמכר אליהם בדורות האחרונים (בגלל השפע הגדול וההתקדמות הטכנולוגית) לבין מה שהיה בעבר, וברור שהפיתרון הוא חדש. לפני שמונים שנה - התמכרות היתה גזר דין לכל החיים בלי אפשרות לחנינה או לקיצור שליש. מי שההתמכרות שלו היתה למשהו מסוכן - זה היה גזר דין מוות.

אני בהחלט מדבר על ההיקף. ההיקף נובע מכך, לדעתי, שהתגלמות מחלת ההתמכרות בתאוות המין היא בהחלט עניין חדש, בוודאי בתצורתו הנוכחית.

אלעזר בן דורדיא נשמע לי קצת מכור...
לחצות שבעה נהרות בתנאים של פעם כדי להגיע...
נשמע כמו השקעה של כמה שבועות או חודשים בשביל שימוש אחד.