יש!!! יש פה קיוסק!!!
אפשר ללכת לקנות? אפשר? איזה כיף!
אני קונה טילון.
ואני פחית.
אני דווקא רוצה את המסטיקים.
תגיד כמה זה עולה?
איזה טעמים יש לך?
זה אולי נשמע כמו חבורת ילדים שהגיעה בטיול השנתי לאיזה "גזלן" (בצירה!), אבל לא. הקולות ששמעתי היו שייכים לחבורת אנשים שממוצע הגילאים שלהם עומד על 45, איתם יצאתי לטיול. הם היו נשמעים גרוע יותר מחבורת ילדים באותה סיטואציה. המשותף לכל האנשים האלו הוא שהם סובלים ממחלה נפשית - סכיזופרניה, מאניה, דיפרסיה ועוד. מעבר לכך הם מנסים לחיות חיים נורמלים ככל האפשר במסגרת המאפשרת להם את זה. (יש ביניהם אנשים שעובדים ולומדים ואף אחד בחוץ לא יודע על המחלה שלהם - נשמע לכם מוכר?

)
בעוד אני צופה משועשע במחזה נעמד לידי האחראי עליהם ומסביר לי - זה המקום בו יש להם שליטה. הם לא יכולים לעבור ליד חנות בטיול בלי לעצור ולהכנס לקנות. כי פה הם יכולים להוכיח שהם מחליטים על החיים שלהם - הם מבצעים רכישה כמו אנשים מבוגרים, הם מחליטים מה לקנות וכמה. פה בדיוק נפל לי האסימון - האם לא כולנו כאלה? (ואני מתכוון לפחות לכל יושבי הפורום הזה)
כך לפחות זה היה אצלי - כל פעם שפעלתי על התאווה שלי היה חשוב לי להרגיש אני שולט על המצב, שאני המחליט. אני בוחר מה הכי מרגש אותי וממלא אותי, אני מחליט איזה נושאים אחפש לראות, אני אחליט איך הכל יסתדר כדי שיהיה לי מספיק זמן לבצע את זממי. בשאר הזמן, כשניסיתי להיאבק או כשסתם ניסיתי לחיות את חיי הכל היה כל כך חסר שליטה, כל כך מחוץ לשליטתי, שאיך אוכל להשאר בשלווה מול קיוסק התאווה שנגלה לעיני?
כאן מגיעה התוכנית ואומרת - אין לך שליטה, וזה בסדר. לימדו אותי לוותר. להיכנע. אלו מילים נפלאות אלו. אני יודע שאין לי שליטה בנקודות מסוימות ואני יודע שאלוהים הוא בעל השליטה בחיי. עכשיו אני מבין כמה ילדותיים היו כל משחקי השליטה לכאורה שניהלי בחיי התאווה שלי. עכשיו הרבה יותר קל לי להודות בחוסר השליטה הזה, ולוותר על נסיונות השליטה בחיי. למסור אותם לידיו האמונות והמופלאות של אלוהיי.
מקווה שירדתם לסוף דעתי עם הנוטריקון...