שלום לכולם!
תגידו, גם לכם יצא לעבור על ההודעות שלכם מהעבר?
אז אצלי זה היה כך בימים האחרונים: יצאתי לחופש ומצאתי את עצמי עם המון זמן פנוי, נכנסתי להודעות שלי וראיתי את שלל ההתכתבויות מהעבר!
כבר שלוש וחצי שנים שאני בפורום הנפלא הזה.. המון מים עוברים בנהר, ואני רואה שהתהליך בו אני הייתי עדיין בעיצומו..
פגשתי בהודעות הראשונות את ניצוץ ההתלהבות של ההיכרות עם התכנית, ראיתי את התחלת תהליך ההחלמה שלי, וראיתי כנות אמיתית.
מה זה עורר אצלי? המון געגועים. געגועים לתהליך שהייתי בו, לחברות המשפחתית בפורום ולהודאה הגמורה שלי בחוסר האונים.

רציתי לשתף אתכם מה קורה איתי. כעיקרון יש לי ספונסר, משתדל להגיע לקבוצות באופן קבוע אך עדיין שלא כמו בהתחלה, כיום יש משהו שמעכב אותי מלהתמסר לתכנית.
למה? דבר ראשון כשהכרתי את הפורום בתור רווק, הנפילות שלי היו די תדיריות, לא היה שבוע שלא נפלתי באוננות, זה היה משהו אובססיבי לגמרי, הבנתי שאני חולה, הבנתי שההתנהגות שלי חורגת מהנורמליות, הודיתי בחוסר האונים ובחסדי ה' צברתי ימי נקיות מכובדים!
לאחר החתונה עזבתי את התכנית והצלחתי לשמור על הנקיות בכוחות עצמי, עד שהגיעה הנפילה לאחר שנה ושבעה חודשים, הבנתי ש"כנראה" אני עדיין חולה.. הבנתי שאני חייב לחזור לתכנית, ואכן המציאות הוכיחה את עצמה שכשלא ביצעתי את התכנית כמו שצריך חזרתי ונפלתי כמה וכמה פעמים.. אז החלטתי שאני חייב להתחיל לכתוב צעדים, ובעז"ה בשבוע האחרון בפעם הראשונה בחיי התחלתי ברצינות לכתוב את הצעד הראשון..
אך כאן הבעיה לא הסתיימה לה, אני יושב לכתוב את הצעדים ולצערי לא מצליח להיות מרוכז, העבר שלי לא מכה בי כמו שהיכה בי בתחילת דרכי (מקווה שאתם מבינים..)
זה לא מונע ממני להמשיך לכתוב, אבל מה שכן זה מעכב..

תודה על ההקשבה אוהב!

שלום.
מה שאתה מתאר מוכר לי מאוד ברמה האישית. בחודשים האחרונים שלי, אני נע בין יציבות, מעידה, תקווה, יציבות מדומה, תקווה, מעידה.
הדבר שאני הולך ומפנים הוא שהצעד הראשון של זכירת העבר, לפחות אצלי, אינו מספיק.
חייב להיות צעד ראשון של ההווה.
החיים עצמם, איך שהם כרגע עבורי, יכולים להיות במקום אחר, הרבה יותר מפוכח, הרבה יותר שלו והרבה יותר רגוע. התחזוקה המתמדת, הצורך בשליטה, הזמינות של התאווה והפחד מפניה, שאמנם נחסם באופן חלקי או נרחב, אך עדיין נשאר 'באופק הרחוק' אינם דברים שאני יכול לשנותם.
אני חסר אונים מולם.
יש משהו, בצעד הראשון הרגשי הזה, שאני מוצא אותו מועיל עבורי

נתן במתנה

תודה נתן על התגובה!
מסכים לגמרי שהצעד הראשון תמיד מתחדש, תמיד צריך להזכיר לעצמי מחדש מה המקום שלי! הקושי שלי מתבטא בעיקר בזכרונות מול העבר.. לכך התכוונתי..

רציתי להעלות נושא אחר..
ישנו איזה פרדוקס שמנהל אותי בשבוע הזה.. אני שואל את עצמי למה הדברים צריכים להתנהל הפוך על הפוך?!
כל עוד לא ביצעתי את הצעדים הדברים התנהלו אצלי בצורה סבירה יחסית.. הקשר עם האישה.. ההערכה העצמית שלי.. בסה"כ היה טוב..
אבל איך שהתחלתי לבצע את הצעדים.. איך שהתחלתי לכתוב צעד ראשון פתאום הכל מתחרבש.. פתאום יש פיצוצים עם האשה.. מרגיש עם עצמי בקנטים..
יש לכם תשובה למה זה קורה?! זה הגיוני?!