אני מקבל את עצמי איך שאני.
איזה מילים יפות.
מילים בהם אני אומר לעצמי, שוב ושוב: אוהבים אותי. מילים בהם אני נעטף כשאני בקבוצה, שומע את האוהבים, רואה את המבטים...
תחליף לתפילה המתחננת, למבט המיוסר מפוחד של ימי הכיפור בתקופת השימוש.
נינוחות עם מי שאני. כולל כולי. כולל הצדדים הקדושים וכולל הצדדים שבעבר החשבתי לטמאים ביותר. אני...נתן במתנה ירא השמיים, רוצה לראות פורנו, ואני מצליח לחיות עם זה בשלום, מה שמאפשר לי להתמודד עם הרצון הזה לראשונה בחיי, ולהפסיק לראות פורנו.
הבעיה שלי היא שדווקא בתוכנית, לאחר שהמילים האלה הפכו למנטרה כזו, כאילו - אני אוהב את עצמי איך שאני, אבל מה עם הפעם בשבוע שעבר שמעדתי וחיפשתי ביוטיוב? לא. את זה עדיף להדחיק. להעלים מעצמי...
אני אוהב את עצמי איך שאני...אבל מה עם המריבה ביני לבין אשתי בתחילת שבוע שעבר, בה התנהגתי בצורה מלאת ריכוז עצמי. ומה עם הפעם אתמול שנבחתי באגרסיביות על הילד שלי פשוט בגלל שהוא התנהג כמו ילד ורצה את היחס שלי כאשר ניסיתי להשכיב לישון את אחיו החולה.
את זה עדיף לשכוח. להשכיח. להישאר צמוד לפוזה של עושה התוכנית, להישאר צמוד להסברים, למחשבות המחלימות על התאווה פרופר. על גמילה ועל צעד ארבע.
מדהים עד כמה קשה להיות חשוף וכנה בפינות הקטנות...עד כמה אני הדברים שלא הולכים לי כמו שאני תכננתי את החיים שלי אינם במרכז השיתופים שלי, אלא דווקא הדברים שהם קשים אבל 'בעבודה', עד כמה קל לרמות את עצמי ולהישאר עם פסאדה של שליטה, גם כאשר דברים לחלוטין יוצאים משליטה. ולא, הניקיון 'הטכני' אינו ערובה לשאלה הזו. כאן צריך מפוכחות חיובית, ועבודה רוחנית והתקדמות אישית. תחומים אשר בשל 'אילוצי' החיים ניסיתי לדחות אותם למועד מאוחר יותר.
אני הולך ומגלה, בשבועות האחרונים, שאין לי את הפריבילגיה לשהות בניוטרל 'עד יעבור עומס', הניוטרל הזה פשוט יוצר לחץ מצטבר שמתפרק לו באיזו מעידה...
אבא, אני מבקש ממך, פקח את עיני לראות את האופק האחר, מלא התקווה, בו האומץ לשנות גובר על השיתוק מפני הכנות..

נתן במתנה

תודה! מאוד מזדהה.
גם אני מקבל את עצמי בגדול אבל לא בקטן.
מקבל את העבר הרחוק ולא ממש רוצה לסגור עליו את הדלת,
אבל את אתמול הקרוב אני מעדיף לשכוח...
(אני באמת מוצא את עצמי, למשל אחרי מריבה עם אשתי, שוכח את הציטוטים המדוייקים של המשפטים הקשים שאמרתי).

בהחלמה לכולנו!

תודה ממש נתן במתנה
גם אני כמו כולם מעדיף לזכור רק את הצדדים החזקים שבי הצדדים המאירים שכביכול הם אלו שנותנים לי את הכח..
כשאני חושב על זה, הסיבה שאני רוצה להדחיק את הצדדים בחיי בהם לא הולך לי בהם אני רואה שאני נופל שדוד היא, שהם מגלים לי את הפנים המכוערות שלי את התחושה שזהו אני חתיחת כישלון אחד גדול! אני לא מוכן לקבל את זה לכן אני מחליט להדחיק את זה!
בתכנית מלמדים אותי להסתכל על עצמי ולקבל אותי כמו שאני!
יחד עם זאת לא נראה לי שטוב שנכנס בעצמנו על כך שאנו לא מקבלים את עצמנו גם במקומות החשוכים, הרי אנחנו חיים בעולם ששופט אותך לפי איך שאתה נראה... לפי איך שאתה מביא את עצמך... אם נכשלת פירושו שאתה כישלון.. וכהנה התייחסויות..

כמו שהזכרת לי השבוע.. מה שנותר לנו הוא להתפלל אל ה' את תפילת השלווה... להתפלל שיכוון אותי לעשיית רצונו

אוהבים!!