ב-1999 יצא סרט מוכר בשם מטריקס.
הסרט מספר על אדם בשם ניאו שמגלה שהעולם שבו הוא חי (ובעצם רוב בני האדם חיים) הוא בעצם אשליה אחת גדולה ואילו בעולם האמיתי המצב שונה מאוד.
בכדי לגלות את האמת הזאת מעמידים בפניו 2 אפשרויות - לקחת את הגלולה האדומה ובכך לצאת מתוך עולם האשליה שאליו נכנס בעל כרחו, אך אם יבחר בגלולה הזאת ייאלץ לחיות עם כל הכאב שכרוך בהתמודדות עם הקשיים של העולם האמיתי,
או לקחת את הגלולה הכחולה ולהמשיך לחיות בבערות של עולם האשליה, אך בעולם אוטופי שבו הכל טוב.
הסרט מספר כיצד הוא לוקח את הגלולה האדומה ואז מגלה שהעולם שעזב הוא אכן אשליה ובמציאות הגוף שלו מחובר למכונות, העולם נהרס בידי המכונות, ויש מעטים מאוד שאכן מוכנים להכיר באמת הזאת ולהילחם כדי לצאת ממנה.
לא, ממש לא סיפרתי את זה כדי שתראו את הסרט.
בהחלמה אני מרגיש עכשיו קצת כמו ניאו מהסרט...
עד שהכרתי את התוכנית להחלמה של 12 הצעדים חייתי בעולם של אשליה. החיים שלי היו די טובים, היתה לי בעיה קטנה של תאווה והאמת שלא הרגשתי שהחיים כל כך כואבים.
אבל כשהבעיה של התאווה התחילה להתגבר גיליתי שאני עומד מול 2 האפשרויות - לקחת את הגלולה האדומה ולהתחיל לחיות בעולם ה"אמיתי", בעולם שבו אני נדרש לכאב לא קטן, של הכרה בפגמי האופי, של ויתור על השימוש בתאווה, ושל רגשות אמיתיים שלא מכוסים ע"י אובססיה.
או לבחור בגלולה הכחולה ולהמשיך לחיות בעולם האשליה בו אני מושלם, אין לי כל פגמים (חוץ מפגם קטן(?) של תאווה) ובלי סערות של רגשות כל שני וחמישי.
גם עכשיו, כמו בסרט, יש לי את האופציה לחזור לעולם הישן, לחיות באשליה אבל אסירות תודה רק להיום אני בוחר לקחת את הגלולה האדומה ולכאוב את כאבי העולם האמיתי במקום לחיות בשקר מתמשך.
