שלום וברכה.

רציתי לשאול, לגבי טיפול בהתמכרות למין, אני חושש מהליכה לטיפול, כיון שהמקומות שאני חושב עליהם יש להם קשר ממשלתי, אני חושש שזה יוכל להפריע לי בעתיד מלקבל משרות שיש להם קשר למדינה, מחמת שהמידע יזלוג עלי.

חשש נוסף מזה שאשתי תוכל להשתמש במידע זה שהלכתי למקום כזה נגדי.

אני מאמין שיהיו כאלו שיגידו תעזוב את החששות, הדבר הכי גרוע זה עצם הדבר להיות מכור, אז רציתי לומר שאת החלק הזה אני יודע, לי חשוב המידע בדבר עצם הנושא, לגבי שתי החששות שהעלתי.

יעקב לוי היקר,
לפני חמישים ואחד יום זו בערך הייתה השאלה שלי
(אני שאלתי האם הטיפול חייב להיות בתשלום העצום שדרשו במכון הגמילה; או שיש פתרון נוסף).
התשובה שלי היא, יש דרך להתמודד עם המחלה שלנו, בדרך אנונימית לגמרי!
אני אומר זאת לאור חמישים ואחד ימי נקיון שה' נתן לי בחסדו בדרך נס, דרך התכנית של "סקסוהליסטיים אנונימיים" - ולאור ההיכרות שלי עם חברים שחלקם נקיים מעל חמש שנים!
פנה אליי למייל: provtoimprove@gmail.com ואשמח מאוד מאוד לתת לך פרטים.

יש משהו עצוב בשאלה שלך, שאיני יודע כיצד להתייחס אליו.
מצד אחד, אני סובל. מצד שני, אני רוצה לתפקד כי אין לי בעיות. מצד שלישי, אם אני כל כך סובל, אז אני צריך עוד לסבול את הבעיות הנוספות (שידעו עלי במשרד הממשלתי).
אתה יודע, מעבר לפיתרון שהוצע לך קודם, של הפניה לקבוצות האנונימיות, אני רוצה לומר משהו נוסף: יש אדם אחד שאתה חייב לי דין וחשבון יותר מכל אחד אחר: לעצמך.
הסבל שאני גורם לעצמי, הסבל שגרמתי לעצמי, גדול לאין שיעור מכל דבר אחר.
כשאני מפנים את זה, אני מגלה שכמעט ואין דבר שעומד בפני הרצון/הכרח לעצור אותו.

עצוב בשבילך ומקווה שה' יעניק לך את התבונה להכריע
נתן במתנה

שלום וברוך הבא חבר יקר.

אני כל כך מזדהה עם החששות שלך!
במשך 25 שנה נשארתי לבד עם הבעיה שלי בגלל חששות דומים.
ניסיתי הכל כדי להפסיק בלי שאצטרך להיחשף.

גם אחרי שהבנתי (אחרי יותר מ20 שנה) שאין ברירה ואני חייב עזרה מקצועית, עדיין חששתי ולא הייתי מסוגל לעשות את הצעד הזה.

עד ש... השם הביא לידי כתבה על "שמור עיניך" ולאט לאט, עדיין עם הרבה חשש, עשיתי צעד אחר צעד עד שהייתי מוכן גם לפגוש חברים, להשתתף בקבוצות וללכת לטיפול.

ברוך השם אף פעם לא התחרטתי על זה ולהיפך, אני מרגיש המון הקלה בעצם העובדה שאני היום יכול לפנות לבקש עזרה.

עצתי לך היא להתקדם שלב שלב. התחלת לכתוב בפורום, תמשיך. כשתרגיש בשל לזה, תאזין לקבוצות טלפוניות, אח"כ תשתתף וכו'

בשבילי זה עבד.

מאחל לך המון הצלחה.

שלום חבר,

אני מרשה לעצמי להצטרף לחברים שהגיבו לפניי, ורק אנסה לחדד נקודה אחת.

אתה כותב שטיפול זה בדרך כלל מקומות שיש להם קשר ממשלתי, אז בנקודה הזאת נראה לי שאתה יכול להיות רגוע. המדינה (עד כמה שאני מכיר) לא מעניין אותה אם אני מכור למין ובמילא גם לא תעשה משהו כדי לעזור לי. נכון לעכשיו, התמכרות למין היא אפילו לא מחלת נפש לפי הקריטריון של ספר האבחנות הפסיכולוגיות (DSM) ובודאי שאנחנו רחוקים מאוד מהתערבות של הממשלות למעננו - הסובלים.

מה שכן, ישנם ארגונים (שמור עיניך או SA) שאין להם שום זיקה ממשלתית, אבל הם ישמחו לעזור לך. הארגונים האלו מורכבים אך ורק מהחברים שמתמודדים עם אותה בעיה וגם מצאו פיתרון.

המקום הראשון אליו הגעת - הפורום הזה, הוא דוגמא מצויינת לכך. אין כאן אנשי מקצוע ובודאי שאין כאן אף גורם ממשלתי. כולנו הגענו לכאן בגלל הבעיה המשותפת, ונשארנו כאן כיון שמצאנו פיתרון משותף, אותו אנחנו מציעים גם לך.

אגב, זה מזכיר לי סיפור שמספר הרב ד"ר אברהם טווערסקי (רופא פסיכיאטר בכיר מארה"ב, מומחה בעל שם עולמי בטיפול בהתמכרויות). הוא מספר כיצד הגיע בפעם הראשונה (לפני למעלה מארבעים שנים) לקבוצה של AA (אלכוהוליסטים אנונימיים). באותה תקופה הוא עבד בבית חולים לחולי נפש, והגיעה אישה שניסתה להתאבד והוא ליווה אותה בטיפול נפשי. אחרי תקופה הוא פגש אותה והיא היתה נראית אדם אחר לגמרי כיון שנגמלה מההתמכרות שלה לאלכוהול, והיא סיפרה לו על המפגשים של AA.

ד"ר טווערסקי ניסה להבין את הדינמיקה של הקבוצות, איך זה בדיוק עובד, אז הוא שאל אותה האם אין רופאים בקבוצות? והיא השיבה: "אמממ, דוקא יש לנו דוקטור אחד שמגיע, אבל הוא עדיין לא הצליח להחלים והוא ממשיך לשתות"...

למגיבים הנכבדים.

יש אשר תגובתם בנויה על כך שלא משנה החשיפה והשלכותיה זה שווה את זה.

אני לא מתווכח בענין הזה, ולא אומר את דעתי בענין הזה, רק זה הדגשתי בשאלתי שאת ההסתכלות הזאת אני יודע, ואני כן מתעניין בהשלכות של הטיפול.

בתור דוגמא להשלכה שאני חושש מפניה.
נניח שאני ארצה להיות מרצה באוניברסיטה, אני מאמין שיש לי סיכויים וכישורים לכך בתחום שאותו אני רוצה ללמוד, הרי ברור שאם יודע להנהלת האוניברסיטה שהייתי מוגדר כמכור, יהיה לי בעיה גדולה עם זה, עכשיו מי אמר שלא עושים ככה, שהם לא מבררים ברשויות המדינה על מי שהם הולכים לקבל איזה מידע יש עליו?.

שלום וברכה יעקב היקר.

למה שמישהו ידע שאני הולך לקבוצות 12 הצעדים ושאני מכור?

[סתם נזכרתי שפעם לפני שנכנסתי לקבוצה חיה של "שמור עיניך" עבר באזור איזה ידיד שלי והראש החולה שלי גרם לי לחשוש שהוא ידע שאני מכור מזה שאני מסתובב ליד אותו בנין (-מדובר בבנין רגיל לחלוטין במקום שגרתי ולא במקום מחשיד), ומיד ברחתי להתחבא.
כעבור שבוע התחלתי להגיע גם לקבוצות של SA וראיתי שם את אותו ידיד.
זה היה סתם סיפור משעשע שנזכרתי בו כרגע בלי שום קשר לנושא המדובר.]

יעקב, אינני יודע לאיזה טיפול בדיוק אתה מתכוון, אבל זה גם לא משנה. באופן כללי השאלה היא מה אתה רוצה, להיות נקי ולהיות על דרך של החלמה, או להישאר בתוך הלכלוך (עם פחדים הולכים וגדלים ורגשות שמנהלים את החיים עד שכבר אין אוויר לנשום). תיאורטית ניתן להישאר בלכלוך לעולם ועד ואף אחד אולי לא יגלה. ותיאורטית ניתן לעלות על דרך ולהישאר נקי שנים, ומישהו כן יגלה. והוא לא יהיה מרצה באוניברסיטה, אלא הקב"ה ינהל את החיים בשבילו ככה שהוא לא יהיה מרצה באוניברסיטה אלא יתפרנס ממשהו אחר, אבל הוא יהיה הוא. נקי. שפוי.

לגופה של שאלתך, כמדומני יש מושג של חיסיון רפואי, ופסיכולוג אף מחויב על חיסיון לקוח ודברים שנאמרים על כורסת הפסיכולוג נשארים שם, אלא אם כן מדובר על דברים שחלה עליהם חובת דיווח (פגיעה בחסרי ישע), שעל זה חל חובת דיווח עיקרון גם בקבוצות ולכן מזהירים בכל קבוצה לא לחשוף דברים שעשויים להכניס לפלונטר של חובת דיווח.