שלום

ב"ה אני נקי כבר היום התשיעי.
מתחזק ונשען מאוד על קריאה כאן בפורום ועל כך תודה.

דבר שמרתיע אותי מעט מלעשות את הצעד הבא ולהצטרף לקבוצה או להתקשר לחברים שבטוב ליבם הציעו עזרה הוא הפחד שאחלש תורנית.
מקריאה כאן בפורום יש הרבה דיבור והנכחה של הקב"ה אך לתחושתי זה קצת מרתיע אותי ובמחילה לעיתים מרגיש לי לא יהודי ולא קשור למצוות. מפחיד אותי להיכנס לעולם של עבודה פנימית מנותקת מצוות , חש לי קצת עבודה זרה שיתכן שיש בה תועלת עצומה ודרך אמיתית להחלמה , אך אולי היא תחליש או לפחות תכסה באינטסיביות שאני פוגש כאן את דרכי התורנית שחשובה לי מאוד.
אני מבין את החיבור האישי הפנימי, אני בעל תשובה ולא דתי מבית ונכון שלרוב התורה לא " עזרה" לי לצאת מההתמכרות שלי (למרות שלולא קיום המצוות שלי אני בטוח שהייתי במקום גרוע יותר ויחד עם ההתמכרות ישנם דברים טובים שבניתי בחיי ואני חב הרבה מכך לתורה.), אך לתורה אין תפקיד לעזור לי. עליי לעבוד את ה' ללא מטרות רווח למרות שאינני צדיק עד כדי כךB)
מרגיעה אותי הידיעה שהרב שפירא מעורב וסומך ידיו על התכנית. הוא דמות תורנית ואנושית שאני מאוד מאוד מעריך ומוקיר. אשמח להתייחסות של חברים .

משך

עם ההתקדמות שלי בתכנית, אני מגלה שהמחלה הרוחנית שלי לא מקננת בברית שלי (סליחה על הבוטות), אלא בשרשי האישיות שלי.

מה שזה אומר לגביי הוא, שכמעט כל דבר אצלי בחיים (אני מנסה לחשוב על משהו שהוא לא כזה, ולא מצליח) מופיע בצורה עקומה ולא נכונה. השורשים החולים הצמיחו ענפים ופירות חולים.

האמת היא, שבתחילת הדרך שלי לא ראיתי את זה. שמעתי חברים מדברים על "פגמי אופי", על טינות, על חוסר קבלה וכדו', ולא כל כך הבנתי על מה הם מדברים (רק שמתי לב שמי שמדבר על פגמי האופי שלו בהצהרת הנקיות, ולא רק על הביטויים המיניים של ההתמכרות בדרך כלל נקי יותר זמן). אבל כעבור זמן, כשאדי סמי התאווה התפוגגו קצת יותר, התחלתי להבחין יותר במה שקורה אצלי.

אני צריך לעשות reset לכל המערכת הפנימית הרקובה שלי, ולבנות מערכת פנימית חדשה ומתוקנת. אז בתחילה אני בונה את הדברים היסודיים: יש בורא לעולם (למרות שהייתי דוס כבד שבכבדים ודיברתי איתו הרבה, מתברר שאיכשהו לא היה לי קשה כנה איתו), הוא אוהב את הברואים שלו ורוצה להיטיב ולעזור להם.

ה' לא נתן את התורה בשנה הראשונה לבריאת העולם, וגם אני הולך בדרכיו... כמובן, אני לא פורק בהפגנתיות עול מצוות, אבל אני מבין שאני בתהליך, והקומות של המצוות הן קומות גבוהות יותר, שנבנות על גבי יסודות של קשר כנה וקרוב עם אלוקים. הקומות האלה פשוט לא יכולות להיבנות על יסודות לא כנים. יסודות עקומים מולידים קומות עקומות... אז המצוות תבואנה ותופענה בחיי, אך ממקום כנה, עמוק ומתוקן יותר. זה כבר מתחיל לקרות לי, ואני שומע על רבים אחרים שעבדו את התכנית ברצינות, ומתוך כך זכו לקיום מצוות עמוק שמעולם לא הכירו קודם לכן.

***

אה, ועוד משהו: אתה אומר שזה מרגיש לך קצת עבודה זרה. אבל יש עבודה זרה שבעיניי היא גרועה יותר מהעבודה הזרה של קשר כנה וקרוב עם אלוקים - "היינו אבודים בעבודת האלילים שלנו. עם כל אלוהי השקר שהדבקנו לתאווה, למין, לגוף של איש או אישה..." (הספר הלבן, עמ' 137).

לי באופן אישי נראה, שקודם כל אני צריך להיות נכון לעשות הכל כדי להפסיק עם העבודה הזרה שאת תיאורה הבאתי זה עתה, ולראות שזה באמת עובד לי לאורך זמן. אחרי שזה יקרה, אוכל להתפלפל לגבי עבודה זרה מהסוג הדק והעדין יותר...

הספונסר שלי אומר לי: מי שמפחד, לא נשאר נקי...

גם את בתחילת הדרך (זאת אומרת לפני חודש וחצי ... ) פחדתי את אותם פחדים ושטחתי בשיחת טלפון לטהרני את אותם חששות.

אני יכול לומר כרגע מניסיון אישי שני דברים:

1. התכנית ממש לא צריכה לפגוע לך בחיים הדתיים שלך. היא לא רק ניתנת לשילוב עם העולם הדתי, אלא לדעתי בקלות ניתן למצוא את עקרונותיה בתוך הספרות התורנית לדורותיה, לעיתים אפילו בצורה מדהימה.

2. אספר לך משהו. יצא לי לשוחח אתמול עם חבר שהיה לו קטע מסוים עם אישתו. הוא שאל אותי: מה הייתי צריך לענות לה? לשקר לה? אמרתי לו: "תראה, אני בדיוק כמוך, אבל שים לב מה המחלה עושה לנו. כשרצינו לצפות בפורנוגרפיה או יותר גרוע מזה – האם סיפרנו לאישה את כל האמת? האם אמרנו לה אתה האמת כשהיא שאלה אותנו "איפה אתה", ואנו היינו בפתחו של מקום מסוים? מאיפה פתאום באה לך ההקפדה על אמירת אמת?!".

את אותו הדבר אני אומר לעצמי בהקשר של שאלתך: "מדוע פתאום אני נזעק ליראת השמיים? כשעברתי על איסורים חמורים ביותר שאנו קוראים שלוש פעמים בכל יום: "לא תתורו אחרי ואחרי עיניכם" או איסורים חמורים הרבה הרבה יותר – האם אז דאגתי ליראת השמים שלי? למה כשאני בא לטפל בבעיה כזאת חמורה שהעסיקה אותי יום וליל, שגרמה לי הידרדרות מוסרית ורוחנית ודתית עמוקה, פתאום אני פוחד ליראת השמים שלי?"

התכנית היא יראת השמים האמיתית, כי היא עוזרת לי לחדול מחטאים חמורים ביותר שאני עושה במזיד (מנם ע"י דחף לאו בר כיבוש) מלבד מה שהיא מסייעת לי להקים יסודות חדשים לחיי, כפי אשר כבר האריך טהרני.

אני אומר לך: אם אתה מכיר בעצמך שאתה מכור, כנס לתכנית. לאט לאט כל השאלות שלך יתפוגגו. זהו חלק מתסמיני ההתמכרות: הצורך להבין הכול, עכשיו. לדעת את כל התשובות, הרגע. התוכנית מלמדת סבלנות מהי: לאט לאט הכול יובן. אם אני רוצה להציל את חיי, עליי להיות בתכנית. אחרת, אצטרך שוב להסתובב בחוץ ולסבול אפילו עוד יותר ממה שסבלתי עד כה, רק כדי להגיע אל אותו המקום עם הרבה יותר קושי. אני מתפלל לה' בנוכחות עינך שיתן לי את הכוח לסיים את היום הזה בתכנית, נקי ומחובר.

טהרני ומנסה . תודה !
כמובן שאתם צודקים ואני יכול לאמר לעצמי שמבחינה מוסרית מה השאלה? זה קצת כמו ההבנה שהיתה לי פעם שאני מרגיש יותר אשם כאשר אני "סתם" מאונן ללא פורנו מאשר שאני עושה זאת עם פורנו. משום שהפורנו ניתק אותי במידה כזו שאפילו אשמה היה לוקח לי מספר ימים להרגיש ולהיות מחובר חזרה לעצמי.
אבל אני במחילה כותב ממקום אגואיסטי שרואה בעיקר את עצמי והכתיבה מניעה אותי לתנועה החדשה הזו של נקיון ,ברורים לי הצעדים הבאים שדורשים כניסה לקבוצה ולצאת מההתמודדות הלבדית שאין לה סיכוי.

כנראה גם אין קצורי דרך ועליי לעבור דרך המחשבות , הפחדים וניקוי אמיתי דורש ממני לא להציג משהו שאני לא.

תודה לכם שותפי . אתם לי לעזר רב

שאבס

משך

נראה מדברי המגיבים כולם שיש קשר בין התוכנית לירידה ברוחניות, רק שכולם מבארים כי זה שווה את זה.

אני מנסה להבין, למה התכנית הזאת אמורה להביא לירידה ברוחניות?.
ואם אכן יש בה מרכיב מסויים שגורם לירידה ברוחניות מהו המרכיב הזה, והאם הוא הכרחי לטיפול.

איך זה בדיוק נראה מדברי כולם?

נראה כך מכמה היבטים.

והיבט אחד מהם, שאף אחד לא הגיב לפותח האשכול, לא דובים ולא יער, אין קשר בין ירידה ברוחניות לתכנית, כי הרי באמת במבט ראשון אין קשר בין התכנית לירידה ברוחניות, אף אחד לא הגיב כך, אלא התגובות למה בדיוק מפריע לך ירידה ברוחניות, וכי עד עכשיו היית צדיק הדור?[תגובה שדרך אגב יש להשיב עליה בצורה כל כך פשוטה, אבל אין כאן המקום להאריך.],ועוד תגובות כאלו.

אני בתכנית למעלה מחודשיים וב"ה אני רואה רק עליה רוחנית מאז שהתחלתי, ולא מדובר באחד שהיה ירוד מבחינה רוחנית, אני במצב רוחני ודתי מאד טוב, בתפילות בתורה וכו', וכיום אני רק עולה ועולה ומתקדם בצורה יותר בריאה ולא חולנית.
לדוגמא, ב-5 שנים האחרונות ובעיקר בשנה האחרונות היתה לי ירידה קשה בלימוד, בגלל השימוש וההתמכרות הנוראה שהשתלטה לחלוטין על החיים שלי ולא הצלחתי לנהל את החיים שלי, וכיום אני מרגיש עליה גדולה בלימוד אך ורק בחסד אלוקים הגדול והאוהב שעושה לי ניסים גדולים בכל רגע ורגע פשוטו כמשמעו, והכל התחיל ועובד לי כשאני עושה את התוכנית והצעדים, ועושה כל יום את הפעולות היומיות, ואת שאר הפעולות כשהם נצרכות. ואני אסיר תודה לאלוקים על הניסים הגדולים הללו.

יעקב,
אני באופן אישי אחד מפגמי האופי שלי הוא האהבה להתנצח ולהתפלמס עד בלי די. אני עושה כעת "פעולות הפוכות" ולמרות שאני רוצה להסביר ולענות באריכות, לא אעשה זאת.
אני רק אומר משפט אחד, ממה שאני מרגיש לגבי הדיון הזה. יש לי בעיה, שמלווה אותי כבר עשרים שנה. כמעט כל יום אני עושה משהו שאני לא רוצה לעשות, שמאוד אסור לי לעשות, ואני לא מצליח להתגבר על עצמי. במשך הזמן עשיתי דברים שמכל מבחינה - משפחתית, ערכית ודתית היה אסור לי לעשות. מאוד לא רציתי לעשות אותם, אחרי שעשיתי התחרטתי מאוד על שעשיתי אותם. הייתי מתפלל מעומקא דליבא שה' יעזור לי להתגבר. ב"שמע קולנו", בעוד. נסיתי. קיבלתי החלטות. נקטתי בכל מיני פעולות - ושוב ושוב נכשלתי עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. היו לי ייסורי מצפון, חרטה עצמית, תחושת פיצול אישיות (אני גם חרדי נאמן ומאמין ובתמים, וגם ברגע אחד יכול להשליך הכול למען תאווה). פעם ראשונה בחיי שאני חווה תקופה של זמן נקי. משוחרר. מלא תקווה. התכנית הצילה את חיי. כל השאלות, הפלפולים, ההיכי תימצי, האיכא דאמרי - זה טוב ונחמד ונעים (או שלא). התכנית מצילה לי את החיים, ואני מבקש מה' עוד יום אחד של נקיות, שפיות ומפוכחות. אם אתה מרגיש שזה עלול להחליש לך את החיים הדתיים (לא מבין מדוע אתה מרגיש כך, זה לא הכרחי, זה יכול להיות - כי תמיד כשתמסרים למשהו חדש עלולים להזניח את המשהו הישן; אבל זה לגמרי תלוי בך) ולכן אתה מוכן להישאר מלוכלך, יש לך את הזכות להכריע זאת. איך שלא יהיה, שיהיה לך בהצלחה גדולה ושאלוקים יהיה איתך ויברך אותך.

מנסה להבריא, יעקב לוי, וכמובן פותח האשכול ושאר החברים.
הנושא הזה מטריד מאוד את מנוחתנו, הוא פושט צורה ולובש צורה.
אני מתחבר במיוחד לדברים האחרונים של מנסה להבריא. אנסה לצקת בהם את חוויתי הנוכחית:
***
התאבדות.
מילה מפחידה כזו, אסור לחשוב אותה. אסור לדבר עליה. אנחנו לא עושים דברים כאלה. כל אדם ירא שמיים לא מעלה מחשבה כזו על סף דעתו. לא ייתכן שאני באמת רוצה להתאבד, הרי אבי שבשמיים חפץ חיים, הרי יש אנשים הקרובים לי שייפגעו עד מוות, הרי זה אסור באיסור חמור...
ועדיין...אני מבצע פעולה אובדנית. פוגע בעצמי.
נכון, איני מתאבד על ידי חיתוך או על ידי תלייה, או קפיצה מאיזה צוק.
כל מה שצריך לעשות הוא לקחת סבון ומים, ולחתוך עוד קצת את תחושת התקווה והאמון בחיים...
לפעמים אפילו זה לא צריך, הרוק עושה את שלו...
וכך, מיום ליום, משנה לשנה, אני מרגיש יותר ויותר מנותק. מרוחק. אבוד. תלוש. חסר תקווה. מיואש. מדוכא. כועס על עצמי. נואש.
ואני נאחז בכל דבר בנוי שעוד יש לי...בלימוד שלי, בפוזה היציבה שלי, בשגרה, בתורה והמצוות..בכולם אני נאחז כדי להגיד לעצמי, 'הנה, נתן במתנה' עדיין יש לך תקווה, הנה, אתה לומד, הנה אתה מקיים מצוות, הנה מעריכים אותך, הנה רוצים את תקוותך'.
אבל כל הסימנים מבחוץ נשארים מבחוץ. הסבון, הרוק ומסך הפלזמה חותכים אותי פער אחר פעם, באכזריות בוטה. איני יכול להכחיש את הריגוש, ואיני יכול להתעלם מהסיאוב, מהתהום בו אני נמצא, אם אני מתגרה מהסרט ההוא, מהאורגיה ההיא, ומשאר הקטגוריות שבתחילה לא העזתי להיכנס אליהם מתוך תחושת גועל...
ההאחזות הזו מאפשרת לי לתפקד כאילו לא קורה שום דבר. כך, אנשים לא מרגישים שאני במשבר. אני מתפקד. אני פועל. אני לומד. אני בונה עולם רוחני ותורני. אני מתפלל בדבקות.
רק מאחורי הקלעים, איזה תולעת שמיר מצבע לבנבן מוזר מכרסמת את פתיל חיי ופורמת עוד ועוד, עוד חוט ועוד חוט, במחשכים.
אבל אני לא מסוגל להפסיק להיאחז. אני לא מסוגל להתמודד באמת עם הבעיה שלי. כי אם אבין את המצב לאשורו, מה יישאר לי? מה אני ומה חיי? כלי ריק מלא בושה כלימה? ליטרים של נוזל-זרע? זה מה שאני?
אז אני תולה את ההתמודדות שלי בתנאים: כשיהיה לי זמן...אחרי המבחנים...בתנאי שזה לא יפגע לי בלימוד...בתנאי שזה לא יקח ממני את הרווחים האחרים שיש לי בחיי...בתנאי שזה לא יפגע לי בקיום המצוות...
ובאותו הרגע שאני מתנה את התנאי, אני שוכח את המרכז של הבעיה שלי, אני שוכח שאין מחילה סליחה או כפרה להרס עצמי. אני שוכח שהסיפור שלי הוא סיפור רווי בכאב בל יתואר...
ואז פתאום אני באמת מרגיש היסוס: מה שווה להפסיק לאונן ולהתנתק מעט מקביעות הלימוד שלי? מרצוני להתפלל במניין? והנה, הצלחתי, באופן מופלא, ליצור מצג שווא בו אני שולט בחיי, מקיים מצוות, מצליח ומתפקד, ו..אה..כן, יש לי איזו בעיה קטנה שצריך לסגור את הפינה שלה...מעט בעיות בקדושה...בסדר, עם הרחוב של היום, זה בעיות של כולם...


חבר יקר, אני כותב מתוך כאב, שההיסוס שלך הציף בתוך נשמתי.
אין דבר יותר גרוע בעיני אלוהים ואדם מפגיעה עצמית, התאבדות והרס עצמי. אם גם אתה מרגיש את תולעת השמיר הלבנבנה הורסת כל פתיל של אור בחייך פעם אחר פעם, לקיחת האחריות עליה, תוך הסכמה לשלם מחיר 'משני', היא בבחינת 'חלל עליו שבת אחת כדי שיזכה לשבתות הרבה'.
אני מתפלל לאבי שבשמיים, שאת מה שבעבר הייתי צריך כדי להרגיש ראוי לחיים, אוכל לקבל, עם התקדמות החלמתי, מתוך רצון לעשות נחת לפניו, מתוך יראת רוממות, אהבה, וקבלה עצמית.

נתן במתנה

יעקב לוי כתב:

לא דברו על ירידה ברוחניות אלא ירידה בדת. זה לא אותו דבר.
אני לא זוכר שמישהו אמר שהיתה לו ירידה ברוחניות בעקבות התכנית. להיפך! התכנית היא תכנית רוחנית, ויש כאלה שגילו את הרוחניות בזכותה.

ובנוגע לעניין הירידה בדת, נראה לי שזה תלוי בכל אחד.
לדעתי, אלה שיש להם ירידה זה בגלל שהם מגלים בעקבות התכנית שיש הרבה פעולות דתיות שהם עושים שהם ריקות מתוכן או שאינן תואמות לפנימיות שלהם ובעקבות זה ישנה ירידה.
אך אני לא חושב שזה דבר שלילי.

או במילים אחרות, מי שנחלש דתית בעקבות התכנית היה תמיד חלש. רק שעכשיו הוא מגלה את זה!

התכנית מעולם אבל מעולם לא מדברת על הדת כך שאין מקום להצביע על התכנית כמתנגדת או מתנגשת לדת.
התכנית כן מדברת על האדם ורק עליו.
ומכיון שכן אם האדם שבך עומד בסתירה לדת שאותה הינך מבקש לקיים, דע לך כי ככל הנראה הדת שלך לוקה בחסר!!, ומכיון שהרי הדת תורתינו הק' תורת חיים ואמת אינה לוקה בחסר בשום פנים ואופן, ממילא אות היא כי הדתיות שלך היא זו שלוקה בחסר, ומכאן ראוי שתתבונן אם אין אתה צריך לבחון מחדש את דתיותך אם אכן היא עבודת הדת אותה הינך מייצג, או שאינה אלא אוסף של הרגלים וכפיות שסיגלת לעצמך משום אילו סיבות שיהיו בעולם, יהיו אשר יהיו, לא על הדת תלונותיך, ולא התכנית במשוגותיך, עליך על עצמך, על דרך החיים שלך, על נבכי ההתרגלויות שלך, וכדאי ונכון היה שתפתח הכל מחדש ותראה מה עומד בדרכך כרגע [ופקוח נפש דוחה הכל] ומה נכון לך להמשיך באותה צורה, מה זקוק לקצת שינוי במינון, ומה ראוי לחדול ממנו לחלוטין בשביל ההחלמה, והעיקר זכור כי זה ציווי התורה בעצמה וחי בהם ולא שימות בהם.
ואם בכל אופן הגעת לאן שהגעת, לא התורה הביאה אותך לזה בשום אופן לא, לא יתכן לעולם שכך יהיה, כי: התורה תורת חיים לא מביאה אדם למצב שכזה, ההתמכרות היא ככל הנראה תוצאה של אי הליכה בדרך התורה באופן כזה או אחר על ידך או על ידי מי מהסובבים והמשפיעים עליך.
[קבל את דברי ברוגע ונועם ולא באתי אלא לעורר]

התכנית גורמת לכנות, ולתהליך שבו אני מפסיק לעשות דברים שקריים ועקומים.
העשייה הדתית שלי לפני התכנית הייתה שקרית ו/או עקומה (ורק אחרי פרק זמן בתכנית התחלתי להבחין בכך), ולכן אני משליך הצידה את המערכת הרקובה הזו, בכדי לבנות אחרת חדשה, כנה ואמיתית.
הבעייה הייתה שם הרבה לפני. התכנית רק חושפת את המציאות הקיימת. משל למה הדבר דומה (ונרחיב בכך בהזדמנות)? לאדם ששוטף בית לאחר שלא עשו זאת עשרים שנה. לפני השטיפה הרצפה הייתה נראית סבירה, אבל עם התחלת השטיפה היא משחירה כמו לא יודע מה. מאיפה צץ פתאום הלכלוך? הוא תמיד היה שם, אבל רק עם מלאכת ההסרה שלו התחיל להיות ניכר לעין.

"לא דברו על ירידה ברוחניות אלא ירידה בדת. זה לא אותו דבר"

משפט זה בדיוק מה שמפחיד אותי. עבורי אין הפרדה בין רוחניות למצוות . הייתי חילוני בעבר ואני מכיר את המקום המפריד הזה. לעסוק רק בנפש ממרחק מהתורניות - אינני מעוניין בזה. אך כנראה שזה מקום שמצד אחד עליי להיות חזק ולקחת את שמתאים להחלמה שלי ומצד שני להתגמש ולהסכים ללכת קצת או הרבה לאיבוד על מנת לעבור נקיון ותהליך אמיץ
, כנראה שכניעה כנה היא גם אחראית .

תודה לכם הגיבורים . אני הקטן עוד זקוק לצעד כדי לקפוץ יותר עמוק.

משך

ועוד משהו: נראה לי שלאונן בלי סוף זו לא בדיוק התחזקות דתית... אני חושב שלא פחות מהפחד להיחלש דתית, צריך להיות פחד להיות תקוע בביצת התאווה לאורך שנים. לא כזה נחמד להיות סבא שמאונן רגע לפי הבר מצווה של הנכד שלו...

האמת, שלפעמים קצת קשה לי להבין אנשים שחושבים שעדיף להמשיך לאונן ובלבד שלא "לעסוק רק בנפש ממרחק מהתורניות" באופן זמני. נראה לי שכמעט אין מרחק גדול יותר מהתורניות האמיתית מאשר ראש שקוע במצולות הזימה. אבל גם אני הייתי במקום דומה. אצלי קראו לו "הכחשה".