בשבת התפרסמה כתבה במקור ראשון על תכנית 12 הצעדים והמתנגדים לה. כתבתי תגובה שאני מקווה שתתפרסם, ובינתיים אני מצרף אותה גם כאן. תהנו.

***
בדברים שלהלן לא אכנס לוויכוח על היחס התורני הנכון לתכנית שנים-עשר הצעדים. במקום זה אנסה לכתוב מן הזווית המיוחדת של מי שנמצא בתוך התכנית, למרות שרבו מתנגד לה.
הגעתי לתכנית לפני שנתיים וחצי. אחרי שנים ארוכות של נפילות בתדירות משתנה באינטרנט ובהוצאת זרע לבטלה, וניסיונות אין-ספור לצאת מזה במגוון דרכים ושיטות, הכאב היה כבר קשה מנשוא. חייתי בפיצול אישיות בלתי אפשרי – מצד אחד ירא שמים ומחפש לעבוד את ה', ומצד שני מוצא את עצמי שוב ושוב במקומות הכי מזוהמים ושפלים. הרגשתי כמין דוקטור ג'קיל ומיסטר הייד, או, ברוח פרשת השבוע, "דוקטור פינחס ומיסטר זמרי". באותה שנה התחיל ארגון "שמור עיניך" לפעול בארץ, והציע, בין השאר, קבוצות תמיכה שפועלות על-פי תכנית שנים עשר הצעדים. הצטרפתי אחרי התלבטויות וחששות גדולים, בגלל הבושה מהחשיפה, אבל בחסד ה' התכנית עזרה לי, ומאז אני זוכה לחיים נקיים ומפוכחים יותר.
שלושה חודשים אחרי שהצטרפתי, חבר שלי שאל את מורי ורבי על ההשתתפות בתכנית, והרב ענה לו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, שאין להשתתף בה. זו הייתה מכה גדולה מאוד עבורי, והיא דרשה ממני החלטה קשה מנשוא. מצד אחד – הידיעה שהתכנית עוזרת לי להינצל מאיסורי תורה חמורים מדי יום, ומאפשרת לי קשר עם אלקים ברמה שלא שיערתי שאזכה לה; ומצד שני – הידיעה שמורי ורבי הוא באמת מנהיג שיכול לקחת על כתפיו הכרעות קשות כאלה, ושאי אפשר לדחות כלאחר יד את ההתנגדות שלו, וגם שאני לא מוכן לוותר עליו או להתרחק ממנו.
מה שעזר לי להחליט היה הוותק המסוים שכבר צברתי בתכנית. למדתי הרבה דברים מניסיוני ומניסיונם של אחרים. למדתי שלמרות שההתמכרות שלי הייתה קשה לזיהוי, אפילו על-ידי מטפלים (רמת השימוש שלי הייתה נמוכה יחסית), היא באה לידי ביטוי באלף צורות ודרכים, שהנפילות באינטרנט היו רק אחת מהן. המכור סובל מגישה שגויה לחיים, שגורמת לו להתנגש אתם ועם עצמו בהמון אופנים, והדרך היחידה שלו לברוח ולו באופן זמני מהמתח שנוצר, היא ה"שימוש" (במקרה שלי – נפילות באינטרנט).
ההתמכרות שלי (הלכאורה-קלה, כאמור) פגעה בי בכל חזית אפשרית בחיים. ביחסים עם הוריי, עם אחיי, עם אשתי, עם ילדיי, עם השכנים, עם אנשים בעבודה. היא פגעה ביכולת שלי לעמוד בסיכומים, לומר אמת, לאהוב, לעמוד על הצרכים שלי, להתפרנס, לדבר בנינוחות, לוותר, אפילו לשמוע חדשות. כל מפגש משפחתי או חברתי היה עבורי אסון בפוטנציה. ולא יכולתי לדעת את כל זה עד שתכנית שנים עשר הצעדים פקחה את עיניי. אדרבה, חשבתי שהחיים שלי דווקא די בסדר, חוץ מבעיה אחת מציקה.
כשהתמונה הזו התבהרה לי, ההכרעה ביחס לדברי הרב נעשתה יותר פשוטה. אם זה היה קשור אליי בלבד, יכול להיות שהייתי מוכן למסור את הנפש ולקיים את דברי הרב. אבל כשהבנתי שרבים מסביבי סובלים בגלל מחלת ההתמכרות שלי, לא הסכמתי להקריב אותם על מזבח האידיאולוגיה שלי. וזה היה די ברור שלמרות שהתורה של הרב שלי היא עמוקה ומחיה נפשות, אין בה עדיין את הכלים המעשיים שיאפשרו לי להתמודד עם ההתמכרות. וניסיתי, האמינו לי שניסיתי. בתכנית שנים עשר הצעדים, לעומת זאת, הכלים האלה קיימים.
המתח הזה, בין האיסור של הרב לבין הבחירה שלי בפועל, איננו קל לי. אני שואל את עצמי שוב ושוב מה אני יכול לעשות כדי להינצל מהסכנות שמורי ורבי מזהה בתכנית, בלי לנטוש אותה. לפעמים אני מתרץ לעצמי שגם אם נאמר שהתכנית היא סוג של כימותרפיה שהורסת חלקים רוחניים בתוכי, היא עדיין מצילה עבורי את החיים בכללם. לפעמים אני קורא את דברי הרבנים המתנגדים ונכנס לאי-שקט למשך ימים ארוכים. אבל ההכרעה שלי עדיין ברורה.
ארבעה חודשים אחרי ההחלטה להמשיך בתכנית, הבנתי שאני לא יכול לתת לה לחצוץ עוד ביני לבין מורי ורבי. נפגשתי אתו, וסיפרתי לו על הקושי שלי, על ההרס שההתמכרות גורמת למשפחתי. על כך שאני מתווכח אתו בתוך הראש שלי כדי לשכנע אותו שאני עושה את הדבר הנכון. לא ביקשתי אישור להמשיך בתכנית, וגם לא קיבלתי אותו. הרב עדיין סבור שהיא אסורה ומזיקה מאוד. אבל הוא חייך אליי וקיבל אותי כמו שאני. אני מודה על זה בכל יום לריבונו של עולם.

איזו כותרת קולעת! (ואיזה פוסט קולע!)
מזל שלא אימצת את שלי...

פוסט יפה.

תודה רבה על הדברים.

למרות שהחוויה שלי שונה, אני מאוד מבין ומזדהה עם המקום הזה שאותו אתה מתאר ככה.

קשה לי לומר מה הייתי עושה אם הייתי במקום שלך, ואני מודה לאלוקים שלפחות החלק הזה נחסך ממני.

תודה רבה דוקטור.

אני בדרך כלל משתדל לא לשמוע ולא לחשוב על התנגדויות לתוכנית שכל כך ברורה היום בעיני. זה מזיק לי. הופך אותי לחסר שקט, חסר מנוחה, קרוב לשימוש,,,,

קראתי את הפוסט שלך והצפת אותי בהרבה רגשות, רגשות קשים. רגשות שאני כבר תקופה ארוכה מדחיק בתוך-תוכי.

אנחנו מגיעים מרקע שונה ואחר, ובכל זאת אני כל כך מבין לליבך וכואב בכאבך.
ההבדל המרכזי בינינו הוא שאני מפחד מאוד לשאול את מו"ר מכיוון שברור לי כשמש שאם יאמר לי לעזוב את התוכנית הכל כך מיוחדת, הזו אהיה חייב בשם הדת על ברכיה גודלתי משחר נעורי פשוט לקום ולעזוב,,,ו,, לא אני חושב שהוא יציע לי משהוא דומה או אחר,, אני חושב שמבחינתי זו תהיה הידרדרות מוסרית חסרת רחמים ובלתי נתפסת.
אני בימים אלו ממש חושב ברצינות על שיחה אישית איתו תוך הסבר מלא על התוכנית ככל שידי מגעת ולשחרר את זה לא-ל,,

עכ"פ תודה.

תודה רבה פנחס (זה לטעמי השם שהכי מתאים לך בכל הניק הארוך הזה!)

התלבטות קשה! אבל מה שהכי תפס אותי בדבריך זה דווקא הסוף שלו.
זה שהרב שלך חייך וקיבל אותך כמו שאתה מעידה לדעתי הענייה על גדלות.
זכותו לחשוב את מה שהוא חושב אבל היכולת לקבל אותך למרות שאתה לא הולך בעצתו זה דבר מיוחד!

שיהיה לך בהצלחה!

אריאל, אני מתאר לעצמי שיהיה קשה לך לשמוע את זה. אבל, גם אם תעזוב את "הדת שעל ברכיה גדלת משחר נעוריך" (ולא ברור שעליך לעשות זאת) אינך צריך לעזוב את הדת היהודית...

ישנם זרמים שונים ביהדות. רבים מהם טוענים לבעלות עליה, אבל האמת היא ש"רחבה מצוותך מאוד", ו"אלו ואלו דברי אלוקים חיים".

כיוונים רוחניים שונים מתאימים לנפשות שונות, וקב"ה אסתכל באורייתא ששבעים פנים לה, וברא עלמא ובני אנשא ששבעים פנים לנפשותיהם (וכידוע, שהשבעים מתחלקים לשבעים ושוב מתחלקים וכו').

לדעתי, אם חפץ חיים אתה, כדאי לך להיות נכון ללמוד מכל גדול בישראל, ולגבש את הכיוון הרוחני המתאים לנפשך. זה לא אומר לעקור את כל מה שגדלת עליו מכל וכל, אבל זה כן אומר שהדברים לא יכולים להיות כפי שהיו. האמת, שלדעתי, אתה יכול גם להישאר לגמרי במרחב הרעיוני שגדלת בו, אבל לאמץ מבט שונה על אותם ספרים וכו'.

זו נקודה כואבת, אבל לדעתי היא חשובה. לתפיסה האישית שלי בעבר על אלוקים ועל היהדות היה חלק חשוב בהתמכרות שלי. טהרני שימשיך לתפוס כך את אלוקים ואת היהדות ימשיך להשתמש בהידור רב...

ויחד עם זאת, חשוב לי להדגיש כמה דברים:

א. אני כלל לא אומר שעליך לעזוב את המגזר, את המנהגים ואת הלבוש וכו'. מה שאני אומר הוא, כפי שאתה עצמך ודאי רואה בחוש, שאינך יכול להישאר בדיוק באותה תפיסה צרה. הנפש שלך, שהשתחררה מכלא התאווה (רק להיום!), מנווטת את עצמה באופן טבעי לכיוון חופשי יותר.

ב. אני גם לא אומר שהמגזר שלך טועה, ובוודאי לא אומר שהוא טועה בכל. אדרבה, אני דווקא מצאתי בספרים של מנהיגיו האחרונים דברים שמאוד התחברו לי עם התכנית.

אז מה אני בעצם כן אומר? שבמסגרת התכנית אני חייב לאמץ מבט רחב יותר בכל תחומי חיי (למשל, "להיכנס לנעליים" של מי שמרגיז אותי...).

ובעקבות כך, אם תרצה לשוחח עם דמות מן המגזר שלך, אולי תבחר דמות עם מבט רחב יותר, אולי תדבר עימה באופן רחב יותר על העבודה הרוחנית שאתה עושה, ולא על כך שלמדת דברים חשובים מגוי שגדל במשפחה נוצרית... (אך עזב את הדת הנוצרית! שומעים, מתנגדי הצעדים? מייסדי התכנית היו חילונים! לא נוצרים!)

מקווה שלא הרגזתי. התכוונתי לעזור ואני לא תמיד יודע איך עושים את זה... אם משהו לא נראה לך לעניין, אערוך את הודעתי.

והכי חשוב: שיהיה לנו לילה טוב ונקי!

אריאל, אני לא יודע איך זה אצלך, אבל אצלי אי-השיתוף של הרב גרם לי הרבה חוסר שקט. התווכחתי אתו בראש. הרגשתי לא בנוח לבוא לאירועים שהוא היה בהם. זה תסס אצלי בפנים, ועבורי כמכור דברים כאלה מסוכנים. לכן הרגשתי אני מוכרח לעשות את הצעד הזה, וברוך השם זה נתן לי הרבה שלווה.
אני לא יודע איך הרב שלך יגיב, אבל אני מעריך שעצם העובדה שהדברים יהיו "על השולחן" תגרום לך שחרור מסוים. יכול להיות שאז יצוצו אתגרים חדשים, אבל זה כבר יותר בידיים של מי שאמר והיה העולם.
ועוד דבר - נשמע שאתה מניח שאתה יודע לאיזה ציבור אני שייך ולאיזה ציבור שייך הרב שלי. אל תיתן למראה עיניים להטעות אותך, וד"ל.

טהרני - ,,,,!!!! זה לא בשביל הפורום. וגם אם כן אז אדרבא תן לי מספרי טלפון של חברים שמגיעים מהיכן שאני הגעתי.

דוקטור- אני מבין. היה ברור לי כשמש כשראיתי אותך לאיזה חוג הינך משתייך. כנראה שטעיתי. סליחה .

אריאל,

אני לא יודע מה נכון עבורך, אבל עבורי הדבר הנכון ביותר היה לעזוב את כל הנושא הזה לגמרי, מטוב ועד רע.

אני לא יודע מה הייתי עושה אם הייתי נמצא בסיטואציה של הד"ר שלנו (למרות שאני מקווה שהייתי דבק בתכנית למרות הכל), אבל עצם המחשבה על זה גורמת לי חוסר שלווה, וזה יהרוג אותי.

מה שעוזר לי הוא לא להיכנס למקום הזה בכלל, ובמקום זה לומר לעצמי שהדבר החשוב ביותר הוא להישאר נקי, ועל כך יסכימו כולם, ולכן זה מה שעליי לעשות כעת. אם יום אחד יהיה לי מספיק מפוכחות כדי לדון בזה בלי להיות מנוהל ובלי להיכנס לסכנת נפשות - אולי אוכל לחשוב בבהירות יותר על הפרטים הפחות חשובים.

אריאל יקר, ראשית, אני מסכים לגמרי עם סוד בהגדרת הנקודה המרכזית כרגע ובכלל.

לגבי תגובתך לדבריי, אני דווקא חשבתי שזה כן בשביל הפורום, אפילו מאוד בשביל הפורום. וממש לא בגלל שצריך לדון כאן, לאור הזרקורים, בקשיים שלך, ועוד מבלי לשאול אותך.

ההתמודדות האישית שלך היא רק דוגמא. אני, ועוד רבים אחרים, חווים התמודדויות דומות, ברמה כזו או אחרת. ולכן הדיון בנושא, והעלאת הכיוון שעוזר לי (אם כי עדיין יש קול בתוכי שמבכה ומתאבל על טהרני הצדיק, התמים והמשתמש בלי סוף...), וכיוונים נוספים, יכולים לדעתי לסייע לכולנו.

כשאני נמצא בדרך חיים שמדגישה כנות, מטבע הדברים, אני מתייחס יותר בכנות לכל דבר, גם למה שאני באמת ובתמים מרגיש בתוך תוכי ובפנים פנימיותי (ואם תרצה: "בהסתרה שבתוך ההסתרה" , אבל במובן החיובי) ביחס לכיוונים הרוחניים שבהם התהלכתי עד כה. יכול להיות שאני מרגיש צורך לדייק או לשנות אותם, ויכול להיות גם שאני מרגיש שההרגשה הזו היא לא לגיטימית, ועליי להתהלך בענווה ו"ליישר קו" עם הדרך בה הלכו אבות אבותיי (ובכל מקרה, לא הרבה יותר מזה. כמעט אין זרם היום בעם ישראל שלא בנוי על תורה חדשה של 200-300 שנה אחורה, במקרה הטוב).

אבל מה שלא יהיה, אני צריך לדעת מה באמת קורה בפנים. אני לא יכול להמשיך לחיות חיים של הכחשה, ולקבור בתוכי את מה שאני באמת מרגיש, מפני שזה לא מסתדר לי. זה מסוכן עבורי. אני צריך לפגוש את האמת, הכואבת מאוד לעיתים, ולהתמודד עימה. שוב, זה לא אומר שהרגשות הללו ידריכו את חיי. זה כן אומר שאתמודד עימם ולא אתחמק מהם ואכסה עליהם בכיסוי אחר כיסוי.

בדומה לכל מיני דברים היום שנאמר בהם שנכתבו בלשון זכר מטעמי נוחות, אך הם מתייחסים לשני המינים, גם הדברים כאן אמנם נכתבו בלשון "הוי אריאל,,,,," מטעמי נוחות (מכיוון שאתה העלית את הנושא), אבל לאמיתו של דבר, הם מתייחסים לכל מכור באשר הוא.

אם תרצה מספרי טלפון של חברים שהגיעו מהיכן שאתה הגעת, או ממקומות דומים, דבר איתי בפרטי. זה באמת לא לפורום...

בכל אופן, אני מסכים שזה יותר כואב ויותר דורש אומץ ללכת בדרך לא סלולה, אבל אני לא חושב שחברים אחרים מהווים תמיד ראייה מוחלטת אם הדבר נכון או לא נכון בשבילי.

***

אה, ודרך אגב, אתה טועה גם בהגדרה לאיזה חוג אני משתייך... האמת, שאני עצמי לא ממש יודע לאיזה מהחוגים... אני מתחבר לחוגים שונים בנקודות שונות, אבל זה מסתכם בזה. הכיפה שעל ראשי, למבינים בתת-הזרמים של המגזר בו גדלתי, ממש לא מייצגת את התפיסות הרוחניות שלי היום. אבל אני פשוט לא יודע איזו כיפה לשים במקום...

האמת שאני כנראה משתייך ל"מגזר טהרני". יש למישהו רעיונות לכיפה מתאימה למגזר הזה?

טהרני- "אם תרצה מספרי טלפון של חברים שהגיעו מהיכן שאתה הגעת, או ממקומות דומים, דבר איתי בפרטי. זה באמת לא לפורום..." אדרבא ביקשתי ולא נתת,, שנית "או ממקומות דומים" מראה שבכלל לא התחלת להבין את עוצמת הרגשות ושזה לא רק מתבטא באורך החליפה או בצבע הכיפה,,,.
סוד- תודה.צודק.הבנת.נקודה.


אוהב את כולכם [ומשתדל גם את עצמי,,]

הוי אריאל,,