שלום חברים,
רציתי לשתף אתכם בחוויה מאוד טובה שעברה עליי.
יש לי המון לחצים בשבוע האחרון ולצערי לא יכולתי לעלות לקבוצה הטלפונית שאני רגיל לעלות אליה, כמו"כ הורדתי גם את כמות הטלפונים לחברים, כתיבה יומית וקריאה בספרות. המשכתי להתפלל לאלוהים, לנסות להתחבר אליו, להיכנע וכדו'.. אך ללא הצלחה!! היה עליי המון לחץ ולא הצלחתי להשתחרר ממנו. התחננתי לאלוהים: "בבקשה ממך תהיה עמי בשעות הקשות האלו..."

ואז לפני יומיים ראיתי את מושא התאווה הכי גדול בשבילי, שלא ראיתיה מאז שהגעתי לתכנית!! הרגשתי שאני טובע... אני חייב אותך!! התחלתי לפעול על התאווה כפי שהייתי עושה לפני התכנית... הלכתי למקומות שידעתי שהיא צריכה לעבור ותוך כדי טלפון עם חבר אני מסתכל עליה ושותה אותה אל קרבי- ממש כך!! התחלתי לגעת בעצמי, ברחוב, תוך כדי מבטים עליה ואני פשוט מפנטז עליה, בואי ותעשי אותי שלם!!! הרי אם אני רק יהיה איתך, ירגיש אותך, יחיה איתך, אהיה בעלך- אני פשוט יהיה מאושר וכל הלחץ שלי יפטר- את הפתרון שלי, אני חייב אותך!! הרגשתי שאני פשוט חייב אותה!!
הלכתי לתחנת אוטובוס שליד הכניסה לבניין שלה כי ידעתי שבחצי שעה הקרובה היא צריכה לצאת משם ואמרתי לעצמי אולי אני לא יעלה על האוטובוס ויחכה לה פה עד שהיא תצא, אני חייב אותה, לראות אותה עוד קצת...
בחסד אלוהים באותה שעה הייתה קבוצה טלפונית עליתי לקבוצה, ותוך כדי גם עליתי משום מה(..) לאוטובוס.
ובאוטובוס כבר אין מחסום לעיניים, הסתכלתי על כל מה שיכלתי. עד שהגיע שלב השיתופים..

שיתפתי בקבוצה את חוסר האונים שלי מול האישה הזו, פשוט חוסר אונים מוחלט!! לא ידעתי מה אני עושה עם עצמי, כבר כמה ימים של ניתוק ושל חוסר חיבור ולחץ ותאווה....
פשוט כאבתי את חוסר האונים שלי בצורה הכי פשוטה,
חברים, אני חסר אונים זעקתי מעמקי נשמתי!!!!!!!!!!!!!!!!
ואז זה הגיע...
אני מסיים את השיתוף, עולה לעוד אוטובוס ו....
מוריד את העיניים!!!
יש מולי אישה יפה, מצדדי עוד שתיים, ומאחורי אני מאמין שגם עוד כמה...
ואני פשוט מוריד את העיניים לא מסתכל ומוכן להיכנע.
זהו, התחברתי. מצאתי באלוהים, דרך השיתוף עם החברים והכניעה שאני לא יכול לבד, את מה שחיפשתי באותה מושא תאווה. אלוהים בא ונתן לי את הנכונות להיכנע ולהפסיק להתאוות עכשיו..
זו הייתה חוויה מאוד משמעותית, הרגשתי שחרור, הרגשתי שאלוהים איתי ושאני לא צריך אותה עכשיו כי אלוהים משלים לי את מה שחסר לי.
אני אסיר תודה גדולה לאלוהים על החסד הגדול שהוא עשה איתי!!
מדהים אותי כל פעם מחדש איך אני לא מבין את התכניות שלו, ואיך לא הבנתי למה הוא הביא לי את המושא תאווה הזו מול העיניים ועכשיו למדתי שיעור גדול וחוויתי התעוררות רוחנית... קיבלתי במתנה את צעדים 2 ו 3. הם פשוט עשו אותי...

אוהבכם, הכובש.

ואוו מדהים אחי
מאחל לך חיבור אמיתי ועוצמתי למקור חייך שכל החיבורים המזויפים יחוירו לעומתו...

ממש תודה על המסר! קיבלתי המון!...
אם הבנתי נכון, אז שיתפת כשאתה בתוך האוטובוס.
גם אני, ככל שאני מתקדם בתהליך הזה, מקבל הרבה אומץ לעשות פעולות בלי לחשוב יותר מדי מה אחרים מסביבי חושבים.
מאחל לך ולי ולכולנו, שיהיה לנו בהחלמה לפחות את אותו האומץ שהיה לנו במחלה...

תודה רבה רבה הכובש !!

שמעתי אותך אז בשיתוף הנואש על האוטובוס,
שמעתי ומאוד הזדהתי וריחמתי,
תודה לקל שמראה לנו בניו המכורים ניסים על כל צעד ושעל !

אוהב,

הוי אריאל,,,,

מרגש לקרוא עד כמה אנחנו לא יודעים מה לעשות עם עצמנו בתוך האובססיה, ועד כמה כשאני מתחבר לאלוהים הכל נפתר מאליו.
המפתח שעזרתי לי לזכור בסיפור הזה סובב סביב הסיסמה: 'שיתוף ולא דיווח' - קרי: אני יודע, כוותיק ורגיל בתוכנית, לשתף. אבל לעתים קרובות, דווקא כשאני מועד או כמעט מועד, או עצבני, אין לי חשק לזה. כן, אני אעשה את זה בערב, אבל עכשיו אין לי חשק, ואז כשאני משתף השיתוף שלי הוא מעין 'דוח מצב' - היה כך וכך, הרגשתי כך וכך, כמעט מעדתי או בלי הכמעט, ואסירותודה שזה נגמר ככה כי ה' הציל אותי מיד עצמי.
אבל האמת היא ששיתוף כזה אינו מקדם את ההחלמה שלי, משום שזה רק דיווח על מה שהיה. שיתוף, הוא כשיש משהו חי - שאני חסר אונים עכשיו, שקשה לי עכשיו, שאני לא מסוגל להתמודד מול העובדה שאשתי ישנה אחרי משמרת מרבית יום שישי, ואני עובד ועובד ועובד, ובערב סביר שהיא תרצה לישון שוב מוקדם, ואני ארגיש...בשביל מה עבדתי? זה נקרא לשתף, משום שזה מה שחי אצלי כרגע.
הסיפור שלך הוא הדוגמה הכי מרשימה ונוגעת ללב שנתקלתי בה של הביטוי 'התוכנית עובדת כשעובדים אותה' - כן, זה קשה, זה כמו עבודה, זה מעיק, זה ממלא את הלב יאוש. אבל זה עובד.
תודה על הכנות בשיתוף, מקווה שתמשיך לחיות את התוכנית בדרך זו, ותהווה תזכורת חיה לאחד המרכיבים הכי מהותיים בתוכנית - לשתף ולא לדווח.

נתן במתנה

תודה לך. מיוחד!