הנפילה האחרונה הייתה כואבת יותר מהאחרות. אחרי 11 ימי נקיות, סמס שקיבלתי גרם לי להרהר כל היום ולמרות הטלפונים לחברים, גם לנסות לחצות קו גבול בלתי נראה (ואסירות תודה שזה לא צלח). וכן, בסוף זה גם נגמר בנפילה. לא אחת, שלוש כנגד שלושת ימי סוף השבוע ועוד אחת בלילה שבין שבת לראשון.
אחרי הנפילה, הייתי צריך לנהוג וכמעט נתקעתי בכל מיני חפצים בגלל הריכוז העצמי שלי בייאוש, בהאשמה העצמית. כולם נגדי, כולם שונאים אותי. איך מצאתי את עצמי שוב באותו מקום? מה היה לי רע בימי הנקיות?
טוב, אז להבטיח שזה לא יקרה שוב אני לא יכול, כי זה מעולם לא היה תלוי בי אלא בכוח עליון.
אבל מה שכן אני יכול לעשות זה לעשות חשבון נפש- מה לא עשיתי נכון? מתי זילזלתי בכלים? לקחתי את זה כמובן מאליו?
ולאחר חשבון נפש קצר:
אולי כדאי לכתוב על זה פוסט של שאלה- "מה הכלים שעובדים אצלכם ואיך אתם מקיימים אותם?"
אולי להתקשר לחברים בכל פעם שאני נכנס למחשב ולמקומות חשודים ולא רק כאשר ממש מגיעה לי תאווה?
אולי להיות יותר נוכח בפורום- משהו כמו לקרוא פוסט אחד ליום?
אולי לשנות את השם מ"לא מתייאש" ל"רוח חדשה" כנגד הפסוק "ורוח נכון חדש בקרבי". לא רוצה יותר את ההרגשה של קרב שכל כך יוצאת מהשם "לא מתייאש" ולהזכיר לעצמי שאני מנסה אסטרטגיה חדשה-להיכנע.
כל כך הרבה אולי-ים אבל מה שחשוב זה עשייה, אלוקים, זכה אותי גם לעשות ולא רק לתכנן בלי סוף.
ניסיתי להוציא את הדברים שעל הלב שלי, אך יכול להיות שחלק מהגאווה שלי כתבה חלק מזה, כדי שתראו כמה אני כותב יפה, כדי לקחת קצת תשומת לב ומי יודע מה עוד, אך זאת הבמה היחידה בה אני יכול לנסות להוציא את אשר על ליבי...
אז למרות כל הדברים האלו, אני חייב לשמור על עצמי נקי רק להיום-לא כי הבטחתי שזאת תהיה הפעם האחרונה (כי ביננו, כמה הבטחות כאלו שברנו), אלא בגלל שאני לא רוצה לחזור לנקודת האיכס שאני נמצא בה עכשיו-לפה אני לא רוצה לחזור.
תודה על הזכות לשתף
ברוח חדשה
