ב"ה
יום 18 של נקיות ח"י ואני מרגיש חי מאוד.
למרות שאיבדתי עבודה ואני במאבק עם המעסיק שלי אני בסדר גמור.
בעבר הייתי מתרסק ובורח לתאווה.

היתה לי היום חוויה שאני רוצה לחלוק עמכם.
בצהריים תקפה אותי התאווה. תקפה באופן שכבר הרבה זמן לא חשתי. היא היתה מדוייקת, רצתה שאשמש באופן שחיבבתי בעבר בצורה מאוד מסויימת. הדימויים והמעשה עלו לי בראש בעוצמה. הרגשתי בעיקר כואב מאוד. נשכבתי על המיטה ודיברתי לה'. ידעתי שבלעדיו לא אוכל לעבור את הגל הזה. וכך היה.
נתתי לגל לעבור. עזרה לי גם אישתי שחזרה הביתה וסיפרתי לה שאני בעיצומה של התמודדות , של התקף.
אז גם הבנתי מה שכבר בצבץ לרגעים בשבוע האחרון- אין שום קשר בין התאווה , בין הפנטזיות , לבין קשר ממשי בשר ודם נשמה לנשמה.
התאווה היא ממחוז אחר. קשורה למשהו פנימי עמוק שלעולם לא יוכל לקבל מענה מאישה ובוודאי לא מפעולות ההתמכרות. האישה היא כמו הגמרא- אי אפשר להבין אותה. כאשר חושבים שתפסנו אנו מגלים בפעם הבאה שאנו לא מבינים כלום, מורידים ראש ומתמסרים.
התאווה מתוחכמת מאוד, מתחפשת לנתפסת ,למשהו שהנה רק נעשה אותו ירווח לנו , נגלה משהו, משהו חדש, היא חידוש שהוא לעולם חזרה עצמית מייגעת ואין סופית. אין לתאווה נשימה.
אין לה חומר היא מופשטת ותיאורתית ולכן משכנעת כלכך. זה סוד קסמה , זו עבודה זרה .
העבודה הזרה הזו לא מבקשת עזרה היא מסתפקת בעצמה ולכן בודדה כלכך.
יש שם משהו בתוך העבודה הזו שצריך לחלץ משם . איזו פנינה , מרגלית שכל אחד לעצמו צריך למצוא, להתמודד ולגלות.

זהו להפעם.
תודה

משך