והיה לנו רע

לא,
לא אשמים אנחנו.
לא זדון היה בנו
או מחשבה רעה
או חדלות אישים.

אבל היה לנו רע.
מעצמנו,
אל מולנו,
מכל הסובב אותנו.

רע עד כאב,
עד תיעוב
עד הלמות לב של אבדון.

כמו שעון,
זה השתמש לו בקביעות.
זה, הארור הזה.
כמו כוח טבע כביר,
זה השתמש מאתנו נגדנו.
נגד רצוננו,
נגד אמונתנו,
נגד כוחנו.
הארור הזה.

איך אפשר לשאת את זה?
לבוא
עם הריח ההוא
בין הכתלים הטהורים של המשפחה
ואני מאי אנה באתי?

איך יכול הייתי
להביט אל תוך
תכול העיניים הטהורות
הבלתי חושדות
הנושאות אליי במלוא אמונה?!

וכי למה אחפוץ בהווייה
שעה שכרוח רעה
סוערה כסער
דולקת אחרי כמכשפה
שמבקשת לא רק את חלבי ודמי
כי אם גם
אולי בעיקר
את הוויתי הפנימית
את אנושיותי
את מוסריותי
את עדינותי
את מצפוני
את חפצי ומאוויי וחלומותיי
את לשד עצמותיה של נשמתי.

לא מלין אני.
הקורות עמי
ואשר הביאוני רצונותיו
בשערי שאול
פרי של החלטתו הם,
ואין אני מבקש היום לבוא בסודו.

רק לזכור את הכאב.
חוד המאכלת,
להט החרב המתהפכת.
לזכור ולהזכיר
עד שיצא מדמי, מנשמתי -

כי לולא סעד ידך,
אלוהים, אלוהיי,
לולא משחרר אני לאל
ומרפה את אבריי,
משחרר את שריריי;
לולא מוסר אני את עצמי
עם מלוא נפיחות כבודי
המדומה, ההולוגרמית,
חזיון התעתועים הזה;
לולא מפקיד אני בידך
את נשמתי ואותי
ואת חיי

פול אפול.
וכשנופלים, רע
רע עד אימה.

אלי,
תן נא לי
עוד יום אחד נקי.

יפפפפה מאד!
מה עם לחן?

אהבתי.מיוחד.

אפשר לומר שכבר המון זמן לא היה עוד כזה פוסט מושקע ופשוט יפה.

תודה רבה.

ואוו אחי אתה כשרוני ברמות אחרות.

מאוד נוגע, אהבתי.

מתנת אלוקים.
אני צריך לזכור שזה לא מכוחי ולא מעוצם ידי.
מתנה שניתנה לי כדי לתת לאחרים.
מתפלל לאלוקים שיעזור לי להפנים את זה ולחיות על פי זה.

בלי קשר לסגנון, למליצה וליופי, (וזה באמת מדהים)
התחברתי למילים, לתוכן, לכאב ולתקווה,
מקווה ומתפלל בשבילך שהשירים הבאים יגלו את הקבלה, התקווה והכיף שבחיי ההחלמה.
כל מקום ששם היינו הוא בשביל שנוכל לתת כוח לאחרים שנמצאים במקום הזה.
תודה על השיתוף ברגשות הלב,
תודה שהשקעת עבורנו.
אוהב.