רציתי לשתף אתכם בחווית מלאת ההשראה שעברה עלי בשבת האחרונה שמצטרפת לשבת מחוברת ונפלאה.

ישבתי עם אשתי ודברנו באינטימיות (מבלי לחשוב על מין - נס בפני עצמו).
דברנו על 4-5 החודשים האחרונים. על שעלינו הדרך של ההחלמה הזוגית. על שלום בית מעולה, קשר טוב יותר עם הילדים ושותפות בלתי רגילה.
סקרנו גם את מה שעבר עלי מהאיפוס הראשון דרך הנפילות שאחריו והעלייה האישית שלי על דרך וכמובן על החלק הגדול של אשתי בזה.

בהמשך השבת ישבתי לקרוא ב"אגרות הקודש" שלי (איפה שזה נפתח שם אני מתחיל לקרוא) - הספר הגדול באנגלית.
פתחתי בסיפור "לחצות את נהר ההכחשה".
הסיפור הזה ביחד עם מה שדיברתי עם אשתי הביא אותי לענות על השאלה שהרבה שואלים אותי אחרי שאיפסתי אחרי יותר משלוש שנים:
"האם יכולתי להגיע להחלמה המצוינת שיש לי כיום מבלי ליפול?"
התשובה החד משמעית שהגעתי היא: "בהחלט לא !!!"

במשך 9 שנים ויותר כל הנפילות שלי היו קשורות לאשתי. - היא הייתה אשמה בכך.
ואפילו כשהגעתי לתחילת ההחלמה וחוויתי קשיים ומעידות / נפילות אמרתי לעצמי שרק אם אסדר את שלום הבית עם אשתי או אתגרש, אוכל באמת לעלות על דרך.

אך בכל הנפילות האחרונות היה לי שלום בית מעולה עם אשתי וכל הנפילות האלו בכלל לא קרו בגללה.

זה קרה רק בגללי ובגלל הגישות החולות שלי.

רק כשהבנתי את זה יכולתי לחצות את נהר ההכחשה.

בהחלמה

מאוד מתחבר לביטוי "נהר ההכחשה" שלא היכרתי.
ועליו אמרתי: "אני נהר המטהר מכל הכתמים"...

תודה רבה שמואל על השיתוף - אני בהחלט מזדהה עם הפלת האשמה על האישה - כך גם אני האשמתי את אשתי, ובזמן האחרון שמתי לב שנפלתי גם כשהקשר שלנו היה מעולה (אפרופו, זה מה שהעלה את החשדות שלי ש"יכול להיות" שאני חולה - ובזכות החשדות והמחשבות הגעתי לקבוצה ועכשיו אני בהחלמה ולא בהכחשה ב"ה )

תודה על התגובות.

אתמול חששתי שהמשל על האיש על הגשר, לא כל כך מתאים למה שרציתי לכתוב.
אך, יותר מאוחר, אחרי שחשבתי על זה שוב, הבנתי שהוא מתאים לי בול.

אני במשך שנים במחלה הפעילה וגם בהחלמה עד לא מזמן עמדתי על הגשר הזה ופחדתי לקפוץ.
העדפתי לחיות בהכחשה למרות שהמשכתי להישרף ממנה.
כי לקפוץ מהגשר, משמעותו להודות שהבעיה היא בי ולא באחרים וזה ממש כמו לחתוך משהו מעצמי.
העדפתי לסבול ולספוג נפילות (שההכחשה שלי קראה להן מעידות) ולחיות חיים שפלים בין "מעידה" ל"מעידה".

אסירות תודה שלבסוף קפצתי.

אוהבים.

חשוב לי לומר לך שמואל היקר, בזכותך לפני עשרה ימים הבנתי (בעקבות קריאתי את סיפורך שאיפסת לאחר שלוש שנים וחודש מכיוון שלא היית בהם נקי כ"כ בעקבות הרבה מעידות) שאני משקר לעצמי - נהניתי לחיות בין המעידה לנפילה בלי לאפס, בזכותך הבנתי את גודל השקר ואני בהחלמה יותר טובה.

אסירותודה על השיתוף האמיתי והכנה שלך