שלום לכל הגיבורים האמיצים שנלחמים בעוז בסם הממכר.
ישנה שאלה שמעסיקה אותי בזמן האחרון ואשמח לשמוע מה אתם חושבים בנושא.
האם לפי דעתכם, הכאב והסבל שאנו חווים כאשר אנו ״נופלים״, צופים במראות אסורים, מוציאים זרע לבטלה וכל מה שקשור בעניין התאווה, הוא קשור לכך שאנו דתיים?! (מי יותר מי פחות), האם תחושות האשם והבושה קשורים לזה שאנו מאמינים בה׳ ובתורתו?!
אשאל אחרת, האם לפי ידיעתכם מי שהוא בהגדרתו חילוני, מי שלא למד תורה ולא קרא ספרי מוסר ומעולם לא אמרו לו שזה אסור ושזה פוגם וכו׳, האם גם הוא חש שפל? האם גם הוא מרגיש רע עם עצמו?
מה דעתכם?

וחוץ מזה אני שולח לכם ברכות חמות ולבביות ואשריכם שאתם מצליחים להתחזק ולהתחבר לצד הטוב של עצמכם, בשמחה ובאהבה.
המשיכו כך
חמי

מאות אלפי אנשים בעולם נאבקים באותו דבר, מאוגדים בקבוצות שונות ובפורומים שונים, בני דתות שונות ובני בלי דת. פסיכולוגים (חכמים לאחר מעשה) נותנים לתופעות האלו הסברים שלא נובעים מספרי מוסר. לפי תחושתי זה לא עניין שקשור בדעות הקדומות שלנו.

לדעתי יש קשר. כאשר ההתנהגות שלי סותרת את הערכים שלי, אני חווה כאב. ככל שהערכים שלי הם ברף יותר גבוה, לעומת המקובל ברחוב החילוני, אני מרגיש יותר כאב ותסכול כשאני לא מצליח.

ולדוגמא, אחרי האוננות הראשונה שלי, הרגשתי צער גדול וניסיתי לבכות. באיזה שהוא מקום זה גם הוביל אותי להכחשה "לעולם לא אעשה זאת יותר"! לעומת זאת, חבר שחזר בתשובה ששוחחתי עמו, אמר שלא הייתה לו שום בעייה עם זה. האחות בבית הספר אמרה שלאונן זה דבר טוב ומומלץ והוא הרגיש נוח עם זה.

רגשות האשמה וההלקאה העצמית, הם חלק בלתי נפרד מההתמכרות. כאדם דתי יש לי הרבה יותר כאלה, ולכן יש לי הרבה יותר סיכוי להתמכר.

מסכים עם טהרני.

זו גם הסיבה שרוב באי האתר הזה הם שומרי מצוות. גם בגלל התכנים, אבל גם בגלל שאנחנו יותר חשופים לסוג הזה של התמכרות.

בסייעתא דשמייא

מסכים עם החברים כאן, מניסיון יצא לי לדבר עם חילונים (לא על הנושא הזה) והם פלטו דברים שמהם הבנתי קצת על הנורמות של אנשים לא דתיים... שלא נדע.
מה שכן - אני חושב שאדם חילוני שכן מחפש להפסיק עם התאווה הזו, עושה את זה כי הוא מרגיש מושפל מההבנה שהוא מכור. אף אדם לא אוהב להיות מכור, להיות לא בשליטה. חוץ מעצם ההבנה שאני מכור, שהיא משפילה בפני עצמה, לדתיים יש גם את האיסור עצמו שהם עוברים עליו. לכן לדתיים יש יותר מוטיבציה להיגמל מהתאווה, ומצד שני - לא רק דתיים מנסים להיגמל אלא גם חילונים, מסיבותיהם שלהם.

בתור חוזר בתשובה שהיה מכור מאז ומתמיד לפורנו אני יכול לומר שברגע שהבנתי עד כמה האיסור חמור ותוך כדי גם התחתנתי המצב רק הלך והידרדר הבושה גדלה הלחץ גדל והביא אותי לבריחה אין סופית מה שגם מאוד משפיע על הזוגיות ויוצר כדור שלג של בדידות וניקור מצד אחד מוטבציה אדירה להפסיק ומצד שני תיסכול תהומי על השימוש עכשיו אני מתחיל אולי קצת להבין שעודף המוטיבציה אולי הוא בעצם מה שהכי דירדר את המצב המחשבה שכוחי ועוצם ידי ילחמו לי את המלחמה הזאת הם הבור הכי עמוק שאני נופל בו .כלפי חוץ כלפי החברים שלי והידידות מהעבר אני מיתנהג בפרישות וצדיקות לא נוגע לא מתקרב לא מדבר אבל השם יודע בדיוק מה קורה אצלי בראש לילה טוב ונקי אשמח לשמוע על הנושא הזה מעוד אנשים אני ממש מרגיש שאני שייך לשני הצדדים

כאחד שגם היה גם בעולם החרדי וגם החילוני, הייתי ״משתמש״ קצת וזה לא הפריע לי בכלל. ואילו בתור חרדי המינון גבר ויחד איתו גם התיסכול.
יש לי אפילו כמה תזות על כך שהתורה לא אסרה אוננות במפורש (חוץ מהמקרה של ער בן יהודה - וגם זה כשהיה עם אשתו ולא לבד) אלא הדבר נמסר בע״פ ואכמ״ל
כדי לצאת מהמערבולת התרתי לעצמי אוננות מבוקרת בלי נקיפות מצפון, כאילו קודם תהיה נורמלי ואפילו חילוני, לפני שמדברים על התקדמות דתית.
הפלונטר שלי כעת הוא שרצון להימנע יותר, או אפילו לחלוטין - הוא מסיבות דתיות בלבד, והגישה הזו אולי תגרום בסופו של דבר רק את הגברת ״המינון״ כפי שהוסבר היטב על ידי קודמיי לאשכול.
ואני באמת חושב שבדיוק על זה אמרו ״כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו״, ויש לי אפילו הרהורי ״כפירה״ שהתכנית פשוט עושה אותנו כאלה קטנים כך שגם היצר מצטמק ונחלש עד נעלם...

סליחה על הסטת הדיון קימעא,,
אבל נדמה שהיצה פה סטיה מסוימת מהכיוון של האתר לכיוון ההלכתי,
ומכיוון שכך רק רציתי להעיר שבשולחן ערוך [הספר עליו מתבססת כל ההלכה היהודית במאות השנים האחרונות] בחלק "אבן העזר" נכתב שאיסור זה [היינו אוננות] הינו האיסור הכי חמור בתורה [ולדעת רוב הפוסקים במידה מסוימת יותר מאשת איש, רק התשובה על זה הרבה יותר קלה] רק אני חושב שברור שזה כלל לא שייך אלי ואין לי להכנס לזה בכלל,, מספיק חפרתי שם בימי המחלה,,,,וד"ל.

הצילני אבא כתב:


אצלי זה דווקא עבד הפוך. דווקא כשכאב לי העניין אפילו בלי כל קשר לדת, הייתי מוכן באמת לתכנית הזו. אחד מהחברים שאחראי על קבלת חברים חדשים לקבוצות החיות, סיפר לי שהוא נוהג לשאול את החברים החדשים, האם היו רוצים להמשיך אם הדבר היה מותר על פי ההלכה. אם הם משיבים שכן, אז הדבר מגביר את הסבירות שאינם מכורים.

אותו חבר (האחראי) גם אומר לעיתים מזומנות, שטוב שאין מצווה לראות פורנוגרפיה כמה שעות ביום, כי הוא לא היה מצליח לעמוד בזה...

התורה לא יצרה את הבעיה שלי (אם כי המפגש של הבעיה שלי איתה מאוד החריף והחמיר את המצב), ובה גם לא נמצא הפתרון שלי, אפילו לא בדמות גורם המוטיבציה שלי להישאר בהפסקה. כדי להחלים, אני אישית צריך לרצות קודם כל להיות אדם נורמלי עם חיים תקינים.

אחרי שאהיה אדם, אוכל להיות אדם שמקיים מצוות.

על גל לא קל כתב:


מישהו מכיר דרך יותר ספציפית לעשות כאן "לייק" על משפט מסוים?

טהרני כתב:

בשידרוג הבא של האתר... ותודה על הפירגון.
הוי אריאל, כמעט כל השולחן ערוך זו תורה שבעל פה, ואיסור אשת איש מוזכר ומוזהר פעמים רבות בתורה שבכתב. יש דברים בגו.

מה אעשה שאני סומך על מרן הבית יוסף, ועל ר' משה איסרליש[הרמ"א],שהבינו את התורה שבכתב "קצת" יותר מהראש האפסי שלי ??? [אם ראשונים כמלאכים אנו כחמורים ולא כחמורו של,,,]

הוי, אמרתי שהתורה התירה? אמרתי שאני מחשיב את דעתי נגד בעלי הש״ע? השתדלתי מאוד לדייק בדברי ולהציג שאלה אחרי כל מה שאנחנו כבר יודעים ומקובלים מחז״ל שכל דבריהם אמת.
בשביל שתבין, יש לדוגמה שאלה למה לא נתפרשו שמותיהם של 70 הזקנים בזמן משה רבינו בתורה, למרות שבדברי חז״ל נמסרו שמותיהם בעל פה. אז שואל השאלה מתכוין לערער על דברי חז״ל, או לתת תשובה לשאלה למה העלימה התורה את שמותיהם?

סליחה אם פגעתי !
אני רק רציתי להבהיר שהנחת היסוד עליה צריכה להיות מושתתת דעתינו הינה לפי מה שקיבלנו מחז"ל ולא לחשוב ש"אנחנו" מבינים את התורה יותר מהם.

שוב סליחה.