האמת היא שלא שמתי לב לזה בכלל עד עכשיו, אבל בעקבות התכתבות עם אחד החברים, אני מרגיש צורך לכתוב על זה. חבר חדש בפורום שאל מה כל כך רע בכל העסק הזה של תאווה ופורנו ושאר החברים הטובים שליוו אותי בנאמנות ובמסירות כל כך הרבה שנים. חשבתי על זה ונזכרתי שכאשר הייתי בערך בן 15, שקוע עמוק בתוך הבלאגן של האוננות, נקלע לידי ספר הדרכה מינית שבו נשאלה שאלה על ידי צעיר דתי שהתייסר ממצב כמו שלי. הכותבת המלומדת ניסתה להסביר לו שזה הגיוני וכולם עושים את זה ושיבין שזה בסדר ופשוט ימשיך הלאה בחיים. תכל'ס, ניסיתי את זה הרבה פעמים וזה פשוט לא הלך. לא קשור לדת ולא לעבירות, אלא פשוט לעובדה שהרגשתי רע אחרי כל פעם שאוננתי. כמובן שככל שההתמכרות החמירה, המצב רק נהיה יותר גרוע, ובעיקרון המין השתלט לי על החיים והפך אותי לדייר משנה. לא יודע מה רע לעשות את מה שעשיתי, זה פשוט היה לי רע.

אבל העובדה שזה היה רע לי, לא תשכנע אף אחד להפסיק לעשות את מה שטוב לו. וזאת בדיוק הסיבה בגללה בכל האתר הנפלא שלנו לא מוסבר אפילו פעם אחת מה לעזאזל כל כך רע בקצת פורנו? זה לא מוסבר כי אף אחד כאן לא מנסה לשכנע אף אחד מדוע להפסיק. מי שהגיע לכאן זה מישהו שרוצה להפסיק אבל צריך עזרה, או מישהו שרוצה להפסיק אבל פשוט לא יכול להפסיק לבד. מי שלא רוצה להפסיק - לא חייב. מאידך אם ננסה לשכנע מישהו שכדאי להפסיק, מובטחים לנו מאה אחוזי כישלון. עוד לא ראיתי אף אחד שמכור לתאווה שהסיבה לכך היא בגלל שהוא לא מבין מה רע בכך.

ובכל זאת, מה רע בזה? התשובה שוב: שום דבר, זה פשוט הרס לי את החיים. מה רע בלהתאבד? לא יודע, זה פשוט הורג. לא נראה לי שיש אדם שישתכנע לא להתאבד רק בגלל שהוא עובר על לאו מאוד חמור. לעומת זאת אני חושב שיש הרבה אנשים עם מחשבות אובדניות שלא מתאבדים רק בגלל הפחד מהכאב הנורא של המעשה. אפשר לשכנע אדם בכל הסיבות למה לא להתאבד אבל בשורה התחתונה זאת לא הסיבה בגללה אדם נשאר בחיים. אדם נשאר בחיים כי הוא רוצה לחיות ולא רוצה למות, נקודה. הסיבה שאני לא רוצה להיות מכור לא קשורה לכך שזה עבירה חמורה אלא לכך שאני לא רוצה למות.

זה לא שאני מתעלם מהעובדה שזאת עבירה, אלא שכעת במצב שלי זה פשוט לא רלוונטי. ברור לי שיש אנשים אחרים, בפרט אלו במצבים פחות חמורים משלי, שהם רוצים בעיקר בגלל שזאת עבירה, אבל זה לא המצב אצלי. העבירה לא עצרה אותי אף פעם כאשר עשיתי מה שעשיתי, והיא גם לא עוצרת אותי כעת. וזאת בדיוק הסיבה שאני לא מתעניין בשכר שאקבל או לא אקבל על המאבק שלי כעת, פשוט כיון שאני לא עושה את זה עבור שום שכר, בדיוק כפי שאני לא נושם כדי לקבל שכר... אני נושם כי אני רוצה לחיות, ואני עובד קשה במשרד כדי שאוכל לקבל משכורת ולקנות אוכל, ואותו דבר בדיוק אני עובד כל הזמן על 12 הצעדים פשוט כדי שאוכל לחיות. ממש לא כדי לא לעבור עבירה או כדי לקבל שכר.

אז אם יש מישהו שטוען שהוא מוכן להפסיק אבל רק רוצה לדעת למה, התשובה שלי אליו תהיה: שום דבר לא רע, אתה מוזמן להמשיך ליפול עוד קצת עד שיכאב לך מספיק ואז תחזור אלינו, רק תזכור את הכתובת של האתר למקרה הצורך. כי תכל'ס, שום דבר לא ישכנע אותו, כואב אבל אין ברירה, הוא יצטרך להמשיך לסבול עוד קצת.

נכון, חשוב לדבר עם צעירים או כאלו שלא נפלו שיידעו את האיסור או כמה זה נורא כדי למנוע מהם ליפול (חינוך שמאוד חסר בחוגים שומרי תורה ומצוות), אבל לאדם במצבי זה כבר מאוחר מידי, הרכבת כבר יצאה מהתחנה.

אני רואה על עצמי,והיום במבט לאחור כמבוגר אני גם יכול לנתח את תקופת הבגרות שלי.הענין של האוננות,וודאי בתחילתו,קשור להשקפה שלך על הנושא.
הנער החילוני לא רואה בכך שום בעיה,אדרבה,הוא מענג את עצמו בלי להזיק לאף אחד,לפעמים יש לו חברה ובכלל זו חגיגה נעימה,ומדברים על זה בתיכון,וודאי עם חברים.
הנער הדתי רואה בכך חטא,ספרים מפחידים שאומרים לו שאין תשובה על חטא זה מוסיפים פחד ובושה.וודאי שאין עם מי לדבר על הנושא.
אני יודע,שאם הייתי נולד חילוני,[ב"ה שלא!],כל הענין המיני היה אצלי מסודר ומשמח הרבה יותר.

אני חושב שדוקא בגלל שיכול להיות שההתמכרות שלנו התחילה מתסבוכים דתיים, ההפרדה שזלמן עושה בין ההתמכרות ל"עבירה" היא מאוד חשובה, ובלעדיה לא נוכל להתרפא.

אדם  יסודו היקר,

רציתי להתייחס למה שכתבת.

כל מכור שנופל בין אם הוא גוי, יהודי חילוני או יהודי חרדי, מרגיש מצויין בזמן הנפילה אך מרגיש מאוד רע אחריה.
הסיבה לכך היא נטו סיבה פזיולוגית כפי שהוסבר ביתר הרחבה בפוסטים אחרים.

אני יודע איך מרגיש חילוני שמאונן ואני גם יודע איך מרגיש חרדי שמאונן ושניהם מרגישים דפוקים באותה מידה אחרי שאוננו.
בתור חילוני הרגשתי נורא אחרי האוננות למרות שלא ידעתי את חומרת האיסור.
ותור חרדי לא היה לי אכפת חומרת האיסור.
אך למרות הכל ההרגשה אחרי היא אותה הרגשה !!!

אני מכור כי אני חולה נקודה. לא בגלל שאני יהודי חרדי ולא בגלל שום דבר אחר.
כמו שלאדם חולה בבית חולים הממשלתי בניו-יורק (זלמן יתקן אותי אם אני טועה) נותנים את אותו ריפוי בין אם הוא יהודי חרדי ובין אם הוא גוי, כך אותו הדבר למכור למין !!!

לכן, ההפרדה הזו שחברינו זלמן הציג היא הכרח המציאות ומי שלא עושה אותה משקר לעצמו ומרחיק את עצמו מהריפוי המיוחל !!!

בהצלחה לכולנו

שמואל.

אדם מכור (אפילו גוי) אחרי שגמר עם מעשה הנפילה (אוננות/ אלכוהול/סמים וכולי...), אותו כימיקל במוח שגרם לו להרגיש מצוין בזמן הנפילה גורם לו להרגיש דפוק אחרי זה.

רק שאנחנו בטעות משייכים את זה למערכת חוקים מסויימת וכדומה, אך זה טעות.

מה שגורם לנו (היהודים החרדים) להרגיש רע אחרי אוננות זה לא עצם העובדה שזה אסור, אלא עצם היותנו מכורים וההשלכות הפיזיולוגיות שיש לזה על גופנו.

פעם, שהייתי בגיל 13 האיומים של התורה וכו' הפחידו אותי, היום כבר ממש פחות...
אני חושב שחילוני ירגיש דפוק רק אם הוא מכור כפייתי כמוני וכמו אחרים כאן בפורום. כי אז זה ישבש לו את מערכת החיים והוא יצטער על זה בדיוק כמוני.

בס"ד
לאדם יסודו ולכולם.. אני אכן חושב שייסורי המצפון של האדם הדתי הם גדולים מאשר האדם החילוני
אבל לאו דווקא מהסיבה של ציווי האיסור!
יש כלל ש"האלוקים עשה את האדם ישר" ומדובר על כל אדם בין חילוני בין דתי! אבל מה.. אדם דתי לעומת חילוני שומר על הישרות הזו ע"י חוויות אמיתיות של טהרה ונקיות שבזמן הנפילה הוא מרגיש את התהום הגדול שנפער בין חווית הישרות והטהרה לבין חווית הטומאה בנפילה, אצל החילוני החוויה התכהתה! הוא פחות מרגיש את הפער הגדול! אלא א"כ יש בו איזו שהיא רגישות רוחנית שתגרום לו לדוגמא לחזור בתשובה!
אבל כמו שאחרים הקדימו אותי בתהליך הגמילה אצלנו המכורים, חייבים להפריד בין ההתמכרות שלנו לציווי התורה! אנחנו חולים וזה ללא קשר לאיסורים והציוויים של התורה

באופן עקרוני, כמדומני ששמואל ענה על השאלה. הוא אומר שבתור אחד שהגיע מעולם לא דתי, היתה לו את אותה הרגשה רעה אחרי שהוא אונן כשלא היה דתי ואחרי שחזר בתשובה. זה מאוד הגיוני כי ההרגשה הזאת לא שייכת בכלל לחטא אלא לעצם הפעולה. אני בתור ילד לא ידעתי שזה אסור ועדיין הרגשתי רע מאוד אחר כך. לקח לי יותר משנה עד שהבנתי שזה בכלל אסור.

אבל עיקר הענין לדעתי הוא במישור ההתמכרות. הרי כפי שאתה מציין, 100% נופלים בכך, אבל רק בערך 5% הופכים למכורים. מה הופך אותי למכור למרות שעשיתי את אותם דברים שאחרי בני גילי עשו והם לא התמכרו? זאת הנקודה שעליה אני רוצה לתת את הדעת, והנקודה הזאת לא שייכת בכלל לעבירה אלא לנסיבות אחרות לגמרי שהפכו אותי לחולה. לכן, בנקודה הזאת, כל ערבוב של המושג עבירה עם ההתמכרות - הוא בעייתי להחלמה שלי.

יתירה מזו, כפי שגד ציין, דווקא בגלל שההתמכרות (לא המעשה אלא ההתמכרות) התפתחה בחממה של האיסור (דהיינו שהידיעה שזה אסור רק גרמה לי יותר להתמכר), אז כעת אני צריך להפריד את הסיבה להתמכרות מההחלמה. אי אפשר לקחת את הסיבה להתמכרות ולנסות להשתמש בה כתרופה כי זה לא עובד... המושג "עבירה" גורם לי להיות יותר מכור, לא גורם לי להיות פחות מכור, ולכן אני משאיר אותו באופן טוטאלי מחוץ לתמונה.

אולי אנחנו לא מבינים נכון את הקטע הדתי. לפי הבנתי העניין הדתי והעניין הלא דתי הם אחד.
אם בורא עולם אוסר משהו, אז לפי הבנתו זה מזיק לבריאות הגוף, או הנפש, או הנשמה, או האישיות או משהו, כנראה כל התשובות נכונות ועוד כמה. ללא משנה אם האיסור בא קודם ואחר כך תכנון הבריאה כך שלעשות אותו יהיה מזיק או להיפך.
אתה יכול להימנע מפורנו כי אתה מבין שזה מזיק לך ע"י שהתנסית, ואתה יכול (עקרונית כמובן) גם לקבל מראש את המלצת מי שהמציא את היופי הנשי ולסמוך על זה שהוא יודע על מה הוא מדבר, ושאכפת לו ממך ומהאינטרסים שלך, והוא רק רוצה שתצליח בכל תחום (גם בגשמיות!) ושבסופו של דבר תהנה בכל ההנאות שבעולם הן הרוחני והן הגשמי. כולל המיניות.
מערכת העונשים האיומים וכו' אינה כפי שהיא ניראת. מלאכי החבלה לא בטוח מדברים ארמית או אידיש. למעשה עולם הדימויים של הזוהר הקדוש וסגנון הדיבור שלו לא מתפרש על ידינו נכון כלל.
למעשה מדובר באותו נזק לאישיות לנפש ולנשמה, נזק שיפריע לנו. שלתקן אותו זה האינטרס רק שלנו. נזק - שלאחר המוות הדיינים בב"ד של מעלה והמלאכים בפקודת הקב"ה יעשו הכל כדי לעזור לנו לתקן אותו (למרות שלא שילמנו לקב"ה על זה). והם יעשו הכל כדי שהתיקון יהיה כמה שפחות כואב וארוך.
מי שזה לא מתיישב לו עם איזה מאמר חז"ל או זוהר, זה מחוסר הבנה של השפה והסגנון המקובל.
ובקיצור, אותה הרגשה רעה, כבדות, עצבות, אותו כימיקל במוח, עליו מדובר בתורה של בורא המוח הנפש וכו'. הייתי קורא לו "אויב העשיה וההתקדמות". הדבר שגורם לנו להפסיד את החיים ולא להשקיע בהם את כל כוחינו ומרצנו. לא משנה אם מה שאנחנו רוצים להשיג בחיים הוא גשמיות או רוחניות.
לפעמים מה שהדת אומרת ומה שהמדע והפסיכולוגיה המודרניים אומרים זה אותם דברים בשפה שונה.

בס״ד

אני נוטה דווקא להסכים חלקית עם שני הצדדים שהעלו כאן:
מצד אחד חילוני אכן ירגיש את הריקנות של אחרי כי זה דבר טבעי.
מצד שני, אצל האדם הדתי/חרדי זה לא רק הריקנות הקצרה הזאת, אלא סבל יותר מתמשך של ייסורי מצפון.

נדרש להבחין בין הריקנות הקצרה הזו לבין יסורי המצפון שיכולים להימרח גם למשך כל ימי הכיפורים (יכול גם בעוד נקודות ציון בשנה) שדתי/חרדי יעבור בחייו.

החילוני יעדיף להמשיך, כל עוד זה לא פוגע לו בתפקוד היומיומי, בעוד שדתי/חרדי שנפל אפילו פעם אחת בחודשיים האחרונים יסתכל על עצמו בתור אדם סוג ב׳ (=אדם טמא).

נראה לי שאתם מפספסים פה משהו.

אני חולה.
ב"ה שגיליתי מה המחלה שלי.
וב"ה שאני גם יודע את התרופה למחלה.

למחלה שלי אין שום קשר לדת ואין שום קשר למצפון.
כמו למי שחלילה קיבל את החיידק הטורף והוא שוכב בטיפול נמרץ ומחובר למלא מכשירים.
מצבו לא נוגע לא לדת ולא למצפון.

כך גם אני.
כשאני נופל לתאווה אז כמו ש"חיידק" התאווה התפרץ שוב.
ה"חיידק" הזה לא יודע מה זה מצפון וגם לא מכיר את השו"ע.

זהו זה !!!
אני חולה ושוכב ב"טיפול נמרץ" של "שמור עיניך".
גם המצפון וגם הדת שלי נמצאים מחוץ לחדר כי אין להם שום שייכות לריפוי שלי.

ערב טוב. כבר שבוע שאני רואה את הפוסט הזה ורוצה להגיב ברצינות אבל לא מוצא זמן (ב"ה אנחנו קונים רכב, כך שיש לי קצת עומס אינטרנטי עם כל הבירורים)...
שמואל וזלמן, נדמה לי שהכותרת 'מה רע בפורנו' מחביאה בתוכה שתי שאלות שונות, שאני בטוח שאתם מודעים אליהם, אבל בסבך הדיון הם התערבבו:
1. מה רע בזה שאני מכור 'לתאווה' (כפי שכתוב בספר הלבן, שאנחנו מכורים לתאווה, לא למין!)
2. מה רע בצפייה בפורנו.

בנוגע לשאלה הראשונה, אין לי מה להוסיף. אני מזהה אתכם לחלוטין.
בנוגע לשאלה השנייה, כאן לדעתי יש הבדל עמוק ביותר בין האדם הדתי לאדם החילוני, הבדל הנובע מערכים ומהקשר תרבותי.
אגע בשאלה השנייה, אם כי ייתכן שהדברים ידועים כך שאשתדל לא להאריך.
מבחינתי, הבעיה המרכזית בפורנו, כשלעצמו, היא בהפיכת מעשה שאמור להחוות ב'הווה', בלא ניסיון 'להסתכל על עצמי מבחוץ' למושא להצצה.
אני אסביר - אתם מכירים את הקטע הזה בתפילות ימים נוראים, שאתם אומרים לעצמכם 'וואו אני מתפלל טוב יותר משנה שעברה', או 'איך קרה לי שאני כבר בסליחות של הסוף ומוטי החבר שלי עדיין לא...'. מה הבעיה במחשבות אלה? הבעיה היא שהם 'תולשות' אותנו מהתפילה - כשאני מתפלל אני צריך 'פשוט להתפלל' לא 'לחשוב איך וכמה אני מתפלל'. הרוע הפנימי (מעבר לשאלת ה'איסור') הוא שצפייה ביחסים בין איש לאישה גורמת לי להסתכל על הקשר הזה מן הצד החיצוני שלו. ובהקבלה בתוך נפשי שלי - במקום לחפש סיפוק עמוק ורוחני, אני מחפש 'לעשות אהבה', או במילים אחרות: לאונן. בתור נשוי הדבר קשה הרבה יותר, מכיוון שיכול להיות מצב שבו גם הקשר שלי עם אשתי נחווה כך, ובמקום להיות שם בשביל אשתי, אני רק 'משתמש' בה ככלי. אז מה רע בפורנו? פורנו לוקח את אחת הנקודות העוצמתיות ביותר של החוויה האנושית שלי, הנקודה בה אני פשוט נמצא, בלי מחשבות 'זרות', והופך אותה למוצר צריכה שניתן 'לעשות' אותו.

אני חוזר ומדגיש, עניין זה אינו קשור לשאלת ההתמכרות לתאווה, אבל נראה לי שבשביל אותם שקוראים את הפוסט הזה ואכן תוהים לעצמם, היה ראוי שיאמר.

מחשבות
נתן

צודק במאה אחוז. יש כאן שתי שאלות עם אותה כותרת... אתה מיטיב לתאר את אחת הבעיות החמורות של הפורנו (גם אצל כאלו שלא יהודים או לא שומרים תורה ומצוות), וכמובן ישנן עוד בעיות שהצפיה גורמת לנו.