בס"ד
שלום חברים,
ערב טוב,
אני מרגיש שאני רוצה לחלוק, ולא נעים לי בכלל,
אני רוצה לשתף מתוך תקווה אמיתית, ולספר כמה היה לי יום מחובר, ועוד ועוד, ולא מהמקום הכואב שבו אני נמצא,
אני מרגיש דפוק שכל אחד שיקרא את זה, או הנייר שעליו אני כותב, יעיד - שאני לא מוצלח, מדוכא, לא עושה מיליונים, ילד קטן, לא מקבל את עצמי , חולה בריכוז עצמי,שליטה, אגו,
ובמילה אחת ייצור חולה ומוזר (ה' יעזור לו),
או יותר נכון זה מה שמצטייר אצלי בראש מהכתיבה הזאת,
אבל אחרי הכל - זה אני כרגע, ואין לאן לברוח, ולהשאיר את החרא הזה בתוכי שזה יתמלא בעובש, פטריות, ולהדחיק את זה (מה שבדרך כלל אני עושה, ונעזר בסרטי פורנו כדי לא להריח את הסרחון של ההדחקה), זה יהיה כנראה יותר גרוע, ולמרות שמאוד בא לי להדחיק, אני כן יכתוב את מה אני מרגיש למרות שאולי זה מתוך ייאוש, חוסר תקווה פגמי אופי,
אני מרגיש שרע לי , אני סובל נורא למרות שאני נקי מעל חודש, שהרבה מאוד שנים זה לא קרה,
ואולי לשנייה במקום לרוץ אני כן יעצור וייצא רק להרגע מהריכוז העצמי, ויהיה אסיר תודה לאלוקים שנתן לי את הנקיות הזאת, זה כן נותן לי לחוש את מה שעובר עליי, לכתוב את זה , ולא להדחיק את זה, ולברוח לפורנו ולחפש את מה שלא קיים שם,
אבל למרות הכל - לא רק את הנקיות הטכנית אני מחפש, וזה שאני נקי טכנית לא ממלא את החור הענק שנפער בתוכי, אני מרגיש כמו מלאך שלא שייך לעולם הזה, לא יכול להתמלאות ממה שהעולם הזה מציע, לא מ-תאווה, לא מ-לאונן, לא מ-לאונן פעם ביום, לא מ-לאונן 10 פעם ביום, לא מ-אשה לחיים (קרי חתונה), לא מ-להתפלל, לא מ-להגיד תהילים, לא מ-לבכות, לא מ-לצחוק, לא מ-טלפון לחבר, ולא משום דבר שיש לעולם הזה להציע, אני מרגיש שירדתי לעולם הזה בטעות, לא שייך לפה, לא מבין מה אני עושה בעולם הזה, לא יכול להכיל רגע אחד בריקנות הזאת, כשאני חושב ברגע זה על אנשים שיתאבדו, אני יכול להבין אותם לגמרי, לתסבוכות הרגשיות המטורפות האלה, שאין להם סוף, לא באורך ולא ברוחב , לא בגובה ולא בעומק, לא מקדימה ולא מאחורה, אני משתגע לגמרי, לא מבין אלוקים, מה אתה רוצה ממני? מה המטרה שהבאת אותי לעולם הזה?
ופתאום עכשיו צף לי כאב שלא חשבתי עליו עד עכשיו,
למה ייצרת אנשים בעולם, או אם ייצרת אנשים למה ייצרת אותי בעולם הזה? אני מרגיש שזה הורג אותי רוצח אותי , לא נותן לי רגע אחד של שקט, סבל שנמשך 25 שנה, כל שנה מחדש, כל חודש, כל יום, וכל דקה ודקה, אין לי רגע אחד שפוי, פשוט סבל שמתמשך בלי תחתית ובלי סוף, ממש כאילו אני מטפס על קיר ישר חלק ומחליק, מטפס ומחליק , ושוב מטפס ושוב מחליק, עד מתי???
וכשאני חושב על זה , זה יותר גרוע מהתאווה, ומין
כי כן , פורנו ותאווה זה קיים, וזה סבל, אבל יש לזה גבול מסויים כמה זה מופיע בחיים שלי,למרות שזה מופיע הרבה מאוד, אבל אנשים זה דבר שקיים כל הזמן , כל רגע , מהרגע שאני פותח את העיניים בבוקר, בבית, ברחוב, באוטובוס, ברכבת, בעבודה, איפה לא?? ולא שמישהו אשם בכל זה ,ואף אחד לא אשם, אבל למה אתה שם אותי בכל זה?? אני לא יודע להגיד שלום לאנשים, להסתכל על אנשים, לא יודע לצחוק , לבכות, לחייך, לאהוב, לא יודע לשחק את עצמי ולא יודע להיות מי שאני, זה גדול עליי, זה מאיים עליי, אני מרגיש אבוד בתוך ים האנשים שבראת, עד מתי אני יסבול??
עשיתי פעם רע למישהו?? אני שתמיד רוצה שתמיד הכל יהיה טוב , לא סבל ולא רוע בעולם,
ואם כן, למה אין לי את הכלים להתמודד עם הדבר הזה, או קצת כלים, עד מתי אני יסתובב עם התחושה המאיימת הזאת, שאני ייצור מוזר, בודד, שאין לי מה לעשות בעולם הזה, שאני שונה מכל האנשים שבראת בעולם הזה, אם אתה רוצה להרוג אותי, תעשה את זה כבר!! למה ככה?? למה בצורה כל כך איטית, כל יום כל שנייה, ועוד רגע ועוד רגע, ככה כמעט 25 שנה, עד מתי?? מה יהיה הסוף?? תמיד הדחקתי ואמרתי לעצמי, זה האנשים במשפחה אשמים נחליף אותם והכל יסתדר, (ניסיתי כמה שנים וזה לא הלך), זה הבוס בעבודה, זה השכנים, זה החברים, רק נעזוב אותם והכל יסתדר,
ואחרי הכל אני שם לב שהכל בתוכי, הכל אצלי, ואין לי שום סיכוי להשתחרר מזה, ואין לי כבר כח ויכולת להדחיק, המחסן של הדחקות מלא, ומתחיל לגלוש החוצה, דבר איתי אבא'לה, מילה , סימן משהו,
תוך כדי שאני מדבר וכותב אני מרגיש גוש ענק בגרון שחונק אותי,
ומול כל זה אני מרגיש שאני בריכוז עצמי מטורף, לא מצליח להשתחרר מזה , כמו חולה נפש,
לא מצליח לראות לרגע אחד את כל הדברים שכן נתת לי, לא את זה שיש לי עבודה ואני לא מובטל, רזה ולא שמן, בריא, שיש לי חברים ותמיכה, לא זה שנתת לי כח לדבר ולכתוב את מה שאני מרגיש ברגע זה ולא לברוח לפורנו ולברוח לעולם שלא קיים, אני לא מצליח לראות את כל זה, אני רק תקוע בריכוז עצמי , בשליטה , בפחדים מטורפים, זה מה שמנהל לי את החיים, או יותר נכון זה מה שהורג לי את החיים,
אבא אני מתפלל אליך - תן לי להשתחרר רק להיום רק לעכשיו, למסור לך את כל החיים שלי , את כל הפחדים, את כל הרצונות , כל הדימיונות, מי יראה את מה שכתבתי, מי יגיב ,מה יגיב מי יקבל אותי,
תעזור לי להשתחרר רק להיום מהכל ,תן לי את הכח לקבל את החיים והדרך שאתה חושב שטוב לי , ואת הכח לקבל הזה, כי אני אבוד לגמרי, ואין למי לפנות,
תרחם עליי
מחכה ורוצה לשמוע אותך אבא'לה
