אחרי קצת יותר מ40 יום,נפלתי.
רגשות לא ברורים,אבל אני לא יחזור על טעויות,במקום להיבלע,
נקום בעז''ה שייתן לי כוח.

ולמה בום? כי הייתי יותר מיידי בטוח בעצמי.
קצת ביזיונות על הגאווה,מגיע לי.

הייתי עמוס נפשית מיום חמישי,ובכוח ניסיתי לחזק את עצמי,
אך ללא הצלחה,לפחות לקח לי זמן ליפול איזה חמש ימים.

מפגש עם טראומות העבר,
[ריב מגוחך בין אחותי להורים גרם להרמת יד,סילוק מהבית באיומים,ולקינוח חששות קיימים יחידים זה תלונה במשטרה במקום ניסיון לתקן על המעשה הדבילי שנעשה,סיטואציות מוכרות בחיי רק שהפעם קרה מולי לאחותי ולא לי.]
הכבידה עליי,העלתה זיכרונות והצורך במקום לשחרר,
להבנה גדל,הבעיה שאין כזה אז שחררתי בפריקה ונפלתי,בידיעה שאני לא רוצה,
בהרגשה שאני לא יכול כבר,אני מצטער כלכך

אבל אין סיבה לייאוש חלילה,נקום נמשיך להתקדם נתפלל לדרך חדשה טובה יותר וארוכה יותר,
יותר כנועה פחות גאווה,ויותר קשר עם ה'...האמת שניסיתי ליצור קשר עם חברי פורום שלא היו זמינים ולא חזרו אליי..מה נעשה ניסיתי.
נמשיך הלאה,אשמח לעצות וחיזוקים,תודה לכם.

בעזרת ה' נעשה ונצליח!!

כל הכבוד על הרצון לקום מחדש,
אוהבים!

תודה אני תפילה שה' יהיה בעזרי!

אוהבים!
כשאני אמרתי לחברים ותיקים שחברים לא ענו לי כשהתקשרתי אליהם, הם אמרו לי: ולמה לא ץגדיל את כמות החברים הטלפוניים שיש לך?

תודה לך רעיון טוב.
אמנם קצת קשה להפתח טלפונית אבל אנסה למצוא אנשים מתאימים מהפורום...

אל תתייאש!

קום בחיוך, ותהיה חזק.

אוהבים

אוהבים! אולי כדאי באמת יותר להתחבר עם החברים כאן (בזהירות הנדרשת).

לפי תכנית הצעדים, אי אפשר באמת להיות קשור לה' בלי להיות קשור לאחרים.
אני מביא כאן ציטוט בנושא מהספר הלבן (עמ' 146):

"גילינו, ששיפור האיחוד ההכרתי שלנו עם אלוהים היה בלתי אפשרי בלי שיפור האיחוד ההכרתי שלנו עם אחרים.
שתי מערכות היחסים נשברו יחדיו, ואת שתיהן צריך היה לרפא ביחד. הייתה זאת הדרך היחידה שהביאה לנו שלווה. לא ניתן היה לקבל את האחת ללא השנייה.
אנחנו, שלא באמת אהבנו אישה או בעל, ילדים או הורים, אח או אחות, שאותם יכולנו לראות, לא יכולנו לאהוב את אלוהים שאותו לא יכולנו לראות.
ההחלמה בשבילנו אינה שלמה בלי המפוכחות החיובית של יחסים בריאים עם אחרים".