במקומות רבים בארץ, בהם מתכנסות קבוצות של שנים עשר הצעדים, מכונות הקבוצות פעמים רבות, בפי אנשי המקצוע או העירייה וכדו' – "קבוצות לעזרה עצמית". לעיתים, גם מקומות ההתכנסות (שמשמשים לכמה קבוצות שסובלות מקשה רחבה של בעיות) מכונים "מרכזים לעזרה עצמית".

הכינוי ניתן לקבוצות אלה, מאחר והן מתנהלות בידי חברה הקבוצה, ללא התערבות של אנשי מקצוע חיצוניים, וגם בשל העובדה שהן מחזיקות את עצמן כלכלית, ואיש לא נדרש לשלם אם אינו רוצה (וגם כאשר משלמים, הסכום הינו סמלי, כעשרה שקלים ברוב הקבוצות).

לאחרונה, חשבתי על כך שהשם הזה מאוד צורם לי. אולי בקבוצות תמיכה מסוגים אחרים, יכולים החברים לטעון כי הם אלה שעוזרים לעצמם. אבל נקודת המוצא שהביאה אותי לתכנית שנים עשר הצעדים הייתה, שאני בשום פנים ואופן לא יכול לעזור לעצמי. שכל מה שניסיתי לעשות - לא עזר במקרה הטוב, ופעמים רבות אחרות – רק החמיר את המצב...

מה שכן, כבר בתחילת הדרך נוכחתי לדעת, שגם אם אינני יכול לעזור לעצמי, אני בהחלט יכול לעזור לאחרים. אני יכול לספר להם על הפתרון שמצאתי. אני יכול לעודד אותם לצלוח את מסך הפחד ולהגיע לקבוצה. אני יכול לשתף בקבוצות ובפורום דברים שעבדו בשבילי. ובשלב מאוחר יותר, אני יכול לשמש כספונסר ולהדריך אחרים כיצד לבצע פעולות שאני הודרכתי לבצע ועזרו לי להישאר נקי.

הרעיון הזה מעוגן היטב גם בשנים עשר הצעדים. אין שום צעד שמדגיש את העובדה שאני יכול לעזור לעצמי. להיפך, צעדים 1-3 מדגישים היטב את העובדה שאני לא יכול לבד, ורק אלוקים הוא שיכול לעזור במצב כמו שלי. לעומת זאת, העזרה לאחרים היא לא רק אפשרית, היא גם חובה. זהו אחד היסודות של הצעד השנים עשר (על היסוד השני, יישום עקרונות אלו בכל תחומי חיינו,
דומה שלא מדובר מספיק, וחבל).

אז אולי, מן הראוי היה לקרוא לקבוצות הללו "קבוצות לעזרה לאחרים" ולמרכז הללו "מרכזים לעזרה לאחרים" (ודרך אגב, "שמור עיניך" הוא "המרכז לעזרה ליהודים אחרים" הגדול בעולם, בתחום ההתמודדות עם התאווה. אז בפעם הבאה שאתם בפורום "שמור עיניך", תנו דעתכם ולבכם לכך!).

אבל במחשבה שנייה, אני כן יכול לעזור לעצמי בדבר אחד – בכך שאקח את התכנית ברצינות. שאעשה את מה שמדריכים אותי לעשות, שאעשה דברים נכונים שלא מתחשק לי לעשות אותם ("פעולות הפוכות", או אם תרצו, "איתכפיא"). אני גם לא ממש יכול לעזור לאחרים, אני יכול לנסות להביא אותם אל השוקת, אבל לא יכול להכריח אותם לשתות. אם הם בעצמם לא יחליטו שזה מתאים להם, ושהם לוקחים את זה ברצינות, אני לא יכול לעשות שום דבר בעניין.

אז אולי לא על כל דבר שמקובל בציבור אני צריך להתווכח, להתחכם ולמצוא את עולם המושגים הייחודי (השונה?) שלי...

גם לי זה צרם כששמעתי את השם בפעם הראשונה - קבוצה לעזרה עצמית??
"קבוצה בעזרת אלוקים"!

איזה מכורים אנחנו.. על כל דבר יש מה להגיד, אני מאוד מזדהה עם זה.