כשהגעתי לתכנית לפני קצת יותר משנה, והתחלתי לעבוד את התכנית קיבלתי ויישמתי כמעט את הכל.
דבר אחד הפריע לי כל כך שהיה לי באמת קשה להבין ובוודאי לקבל,וזה שהכל נמצא בראש שלי.אני מסכים שישנם הרבה דברים שהם בראש שלי ואולי תחילת התאווה בדרך כלל היא בראש שלי,אבל איך אפשר לומר שהכל בראש האם גם כשיש משהו שמגרה אותי?והרי זה משהו חיצוני שלא תלוי בי בכלל?
לאחרונה היה אצלנו דיון גדול על זה, והיו כאלו שאמרו ככה והיו כאלו שאמרו אחרת, ואז שמתי לב שכל אלו שהיה להם תקופות ארוכות של החלמה אמרו שהכל בראש שלי,ומי שלא היה נקי הרבה זמן אמר שזה גם תלוי בדברים חיצוניים.
ופתאום נפל לי האסימון שהרי גם כשאני רואה דברים שבדרך כללגורמים לי לתאווה ואצל רוב האנשים גם יגרמו לתאווה ,אבל לפעמים זה גורם לי לתאווה לא מוסברת ולפעמים בכלל לא, וזה פשוט עובר על ידי...הרי אם זה היה בן אדם שאני שונא או בת משפחה זה לא היה גורם לי לטיפה של תאווה, ואז התחלתי להבין את האמת המרה הטובה והאמיתית.
הבנתי שכשאני נמצא על קרקע רוחנית יציבה אפילו אם אני רואה משהו לאו בהכרח שזה יגרום לי לתאווה ואם זה כן גורם לי סימן שמשהו לא בסדר אצלי [אני רק רוצה להדגיש שישנם דברים שלא תלויים בי בכלל לדוגא ע.כ.ב.ר. עייף,כועס,בודד,רעב, או לחצים שלא תלויים בי ואין סיבה ללכת ולהסתכל ורק [b]לבדוק[/b] את עצמי האם זה משפיע עלי]ואז הטיפול צריך להיות על עצמי,ועם עצמי,ולא להתחיל להאשים את הסביבה,את המקום שאני גר,את האישה שמתלבשת כמו חוה,או כל דבר אחר.
הראיה הכי גדולה היא שגם כשלכאורה הכל היה פרפקט מבחינת הסביבה כשהייתי בישיבה, וגם כשגרתי במקום חרדי,ובעצם תמיד מאז שאני זוכר את עצמי זהו הצל שמלווה אותי מאז ומעולם ולא משנה כמה הייתי בסביבה טובה ונקייה, תמיד התאווה מצליחה להזדחל ולמצוא את הדרך להיכנס,וזה סימן ובעצם ראיה חותכת שהבעיה היא בי ולא בשום גורם חיצוני.
לא קל לי להודות מול עצמי שאני הבעיה, והפתרון תלוי רק בי שהרי אני תמיד מחפש אשמים וסיבות/תירוצים למה הייתי חייב ליפול אבל כמאמר החכם ידיעת הבעיה היא חצי פתרון.
