שלום לכם ידידי היקרים.
קודם כל רציתי לבקש את מחילתכם שאני בקושי נמצא כאן.. כרגע הלו"ז וגם הראש עמוסים, לפעמים אני קורא ואין לי מה להגיב.. אך מנסה להפנים..
זלמן ביקש ממני לשתף בפורום על הכניעה שעברתי השבוע, את האמת כנראה שאף פעם לא הצלחתי באמת להיכנע לה'..
לאחר תקופה של כשלושים יום נקיים הייתה לי נפילה מאוד כואבת.
הרגשתי כ"כ רע עם עצמי, כאילו מה?? הצלחתי להיות נקי שלושים יום ודווקא עכשיו חייבת להיות נפילה להרוס את כל הרצף וכל ההרגשה הטובה??
הרגשתי ממש שאין לי טעם להמשיך..
שאלתי את עצמי איך הגיוני שבעבר הצלחתי להישאר נקי במשך שנה וחצי? שגם אז המצב היה אותו הדבר, וכיום שלושים יום זה המקסימום??
עד שהבנתי ביום חמישי דבר חשוב מאוד לי לעצמי כמובן.
לא באמת הייתי נקי!
איך?
אולי לא הסתכלתי על נשים ולא נפלתי בברית ולא נכנסתי לאינטרנט..
אבל לא באמת נפטרתי מהאגו שלי, אמרתי לעצמי תראה איזה יופי אתה מצליח..
וזו הייתה הנפילה, כמובן שלא נפטרתי מהכעס והעצבות שזה גם מאוד משמעותי..
והבנתי שאני עובד על עצמי!
לא באמת נתתי לה' לנהל לי את החיים, וכשזלמן כתב כאן בפורום וגם בשיחה הנושא עלה (ובעצם זו כל התורה כולה) שהחשוב זה רק היום..
לא העבר, לא העתיד.. רק היום.
אז הבנתי בעצם איפה הטעות שלי..
לא חשוב כמה ימים הייתי נקי ולא חשוב כמה עוד אהיה...
חשוב שאהיה נקי להיום ואמסור את כל החיים שלי כל יום מחדש בידי ה', אחרת לא אצליח לעולם!
מה שקרה באותו יום חמישי זה שהתחיל לתקוף אותי רצף של מחשבות על תאוות והייתי רגע לפני נפילה שוב ניסיתי להילחם עם עצמי וידעתי שזה לא יצליח..
באותו רגע פשוט התחלתי לבכות לרבש"ע כמו תינוק.. התחלתי לפרט לו את כל המקומות שבהם ניסיתי בכוחי להתקדם ולא הצלחתי וביקשתי שפשוט ייקח הוא הכל לידיים שלו, כי לי אין את היכולת ואני מודע שרק הוא יכול להציל אותי..
לא תאמינו אבל אח"כ הרגשתי אדם אחר, פתאום יכולתי לחייך באמת..
אני מתפלל שאזכה למסור את חיי לידי ה' יום יום.
אוהב אתכם!
מאמין
