בס"ד
היי שלום לך חבר יקר, אני פונה אליך כמי שהיה חלק מאחד המקומות המיוחדים ברחבי הרשת - פורום שמור עינך. אמנם הגעתי למקום הנהדר הזה קצת אחריך, אבל זה לא באמת כל כך משנה מי הגיע לפני מי, החשוב בעיני הוא שהיינו שותפים למשהו מאוד מיוחד, שקצת נעלם.
היו לך גם התלבטויות קשות (ואולי עדיין ישנן), בכל האמור בסוגיית החולה / חוטא. ראית בך רשע הזקוק לחזרה בתשובה אינטנסיבית. כשהצעתי לך לרכוש רפת עמוסת פרים לחטאת ודיר כבשים ואילים לשם אשם יכולתי לחוש שאותך זה לא מצחיק. כן, אשם. אלא מה?! אבל אחרי עוד כמה פוסטים / שיחות טלפוניות, התחלת להבין שהאשמה הזו רק מרחיקה אותך מאבא שבשמיים. שזה לא מה שהוא רוצה ממך כעת. נתת לעצמך צ'אנס והסכמת להניח לזה. ידעת שייתכן ויבוא יום ותידרש לסוגיה הזו, בנקודת הזמן ההיא קיבלת על עצמך להתקרב לאביך שבשמיים בלי להקריב לו קרבנות..
עוד אחת מהחוויות הזכורות לי ביותר בהקשר אליך היא ההתלבטות שלך סביב ההגעה לקבוצה חיה. נכון, אמרת לי, אני חולה, אבל מה עם העתיד שלי?! של הילדים שלי?! איך אני יכול לשחק איתו? לא יכולת לדמיין אותך נכנס לחדר מלא בכמוך. כשהצעתי לך לבוא אלי לבית שלי, יכולתי לשמוע איך הלסת שלך נופלת. ממני אתה גם מפחד, שאלתי אותך. ענית בכנות שכן, אבל באת. תפסת ביד המושטת בכל חוסר הכוח שלך. והשאר היסטוריה.
משלל סיבות נכונות וצודקות בשנה וחצי האחרונות הייתי בפורום מעט. היו לי כאמור סיבות טובות להיעדרותי. האמן לי, לא שיחקתי. העומסים הגדולים איתם התמודדתי יצרו אצלי חוסר קיצוני בזמן, והרשיתי לעצמי להזניח את פעילותי. עליתי לפורום לעיתים רחוקות, בעיקר כדי לכתוב כמה מילים במסע האישי שלי (בעיניים של אסירותודה), וכמעט שלא קראתי או הגבתי לאחרים.
בבין הזמנים האחרון, כשהיו לי ימים רגועים יותר עליתי לפורום וכאב לי הלב. גן העדן הפך לשממה.
חברים חדשים צורחים הצילו ואין מי שעונה להם! הייתי המום! כשקראתי הודעה של אדם המעוניין לשלוח יד בנפשו (עשרים צפיות, ואפס! כן א-פ-ס-! תגובות) ידעתי שצריך לעשות מעשה. הורדתי מעצמי מחויבויות והפשלתי שרוולים. הבנתי שזה הזמן לפעולה. עת לעשות.
"לבד אתה לא יכול" - זה היה הדבר הראשון ששמעתי כשבאתי בהחלמה. וכאז כן עתה, גם היום איני יכול לבד. כן, אנחנו יודעים שיש דברים שהם לא משתנים. אני לא יכול לבד, ויש בפורום עוד שאינם יכולים לבד. אני זקוק לך. הם זקוקים לך. לזווית המיוחדת שלך. לניסיון הייחודי שלך. לחיים החדשים שלמדת לסגל לעצמך כאן. כן, אתה, שדרך ההחלמה הובילה אותך הרחק משמור עינך, יכול לתרום לרבים וכואבים הנמצאים באותו המקום בו היית אך לפני זמנים לא כל כך רחוקים.
אנא, שב עם עצמך. בדוק מה ביכולתך לעשות, איך אתה "מחזיר" למקום שנתן לך. לצינור שהזרים חמצן לחייך. ויש מה לעשות. לא מעט. יש את הקבוצות הטלפוניות, יש את הפורום, ויש עוד דברים, אתה יכול למשל להיות חלק ממאגר של אנשים המוכנים להושיט יד בזמן אמת לחברים הנמצאים במצוקה.
אולי תקבע לעצמך זמן קבוע בו תעלה לפורום תקרא ותגיב ותפיח חיים בעצמות היבשות... אולי תחליט (למרות שזו כבר לא "קבוצת הבית" שלך), מדי פעם תגיע לקבוצות החיות או תעלה לקבוצות הטלפוניות של שמור עינך... אותי למדו שמה שיישאר אצלי זה מה שאתן. אז נכון, אם אתה בהחלמה, סביר שאתה נותן בכל מיני מקומות, וזה יופי. אבל אנחנו יודעים שיש נתינה ויש נתינה. נתינה במקום בו נצלו חייך, אחרת. אין מה להשוותה, יש לה ארומה של אסירותודה חריפה יותר.
זו בדיוק הסיבה שמי שנעשה לו נס מברך "הגומל" והעובר במקום בו ניצלו חייו, מברך "שעשה לי נס" במקום הזה. אח שלי, בבקשה ממך, עבור מדי פעם במקום שגמל לך טוב. שהציל את חייך. יש מי שמחכה לברכה שלך.
