משחק מכור.
יש!!!! גיליתי שאני לא מכור!!! יש אלוקים!!!
אין עליי תווית,
אני לא מלפפון חמוץ,
אני אדם נורמלי לחלוטין,
נולדתי עם יצר בריא שייצא קצת משליטה,
השתמשתי בו אינסוף פעמים,
חוויתי כאב נפשי עצום בעקבות השימוש,
הבטחתי לעצמי אינסוף פעמים - לעולם לא עוד,
בכיתי, התפללתי, צמתי, טבלתי, בשביל להשתחרר מהיצר הזה,
הרגשתי כל הזמן מזוייף,
אחד בפה ואחד ביד..
תמיד מיד אחרי נפילה עלתה מחשבה של יעלאאא בו נשתמש עוד מה זה כבר משנה,
אז ייבנו בשבילי מדור חדש בגיהנום כי אין מספיק מקום לכל התנורים.. שייבנו. לא אכפת לי.
כל העולם הזה גוש ח%@ אחד גדול,
כולם אינטרסנטים, תחמנים, ומגעילים,
אין לי אף אחד בעולם שמבין אותי באמת,
אפי' לא הפסיכולוג שלי,
בא לי למות,
בא לי להרוג,
בא לי להיכנס למכונת זמן ולהרוג את אדם הראשון,
אני שונא את אלוקים.
אני שונא את עצמי.
אני שונאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
דיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי תעזבו אותי בשקט.

העיקר שאני לא מכור. ב"ה.
או בעצם אולי העיקר לא לפחד כלל?...
באהבה אח יקר מכיר את המקום הזה מדי טוב.
למען האמת אם להיות כנה עם עצמי עד הסוף, גם אני לא בטוח שאני מכור בהגדרה הענקית הזאת עם כל התוויות והפיצוצים, כלומר ברור לי שאני לא מלפפון ירוק ומקורי שנקטף עכשיו מהשדה טרי ורענן, אבל אני לא חושב (הכחשה/פחד?) שאני במצב חמוץ. בטח לא לחלוטין.
אז מה?
אם אני הולך לקבוצות ומודה שאני חסר אונים מול התאווה, זה עושה אותי מסכן וחסר אונים בכל חיי?
אם אני מודה שאיבדתי שליטה על החיים זה הופך אותי למסכן ודפוק?
אם אני מרים ידיים ומתחנן לאבי הרחום וחנון שיעזור לי עם הייצר הזה כי לבד לא הצלחתי זה אומר שלא אני הפועל פה?
אולי.
לדעתי לא.
אוהב אותך אח יקר!
מקווה שדבריי הקצת פחות עדינים מהרגיל, ייתקבלו בהבנה ויועילו, לפחות לי.
יום טוב לכולנו.